מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

צהבת כמתנת בר מצווה

נווה, דניאל ויובל עם אברהם
אברהם בילדותו
סיפורו של אברהם ריכטמן

ילדות

אברהם נולד ב-14 בנובמבר 1939, באזור טרנסילבניה שברומניה. כשהיה בן 5 התקרבו הגרמנים לאזור מגוריו, וכשאברהם ומשפחתו שמעו על כך, הם ברחו לרומניה. לאברהם היה דוד אחד שהצליח לשחד את השומרים, וכך ברחו. הם הצליחו לברוח, על פרות רתומות לעגלות. לאחר 150 ק"מ של בריחה לכיוון רומניה עצר אותם הצבא של רומניה וציווה עליהם לא להמשיך, כיוון שהצבא הרוסי מתקרב.

פרו-גרמנים ברומניה עשו צרות ליהודים, ולאחר כמה חודשים חזרו אברהם ומשפחתו לטרנסילבניה – וגילו שכל רכושם נגנב. לאחר חזרתם, חיפשו את אביו של אברהם אשר לא ברח אתם לרומניה, ומצאו אותו עם חום גבוה בקרון נטוש. אחרי שהבינו כי לא נשאר להם כלום בטרנסילבניה, עברה המשפחה לעיירה בשם טינקה, ואביו השכיר שם דירה והחל לעבוד בתור קניין (אחראי רכש).

אברהם באושוויץ

בכיתות א' ו-ב' למד אברהם בטינקה, ובאמצע כיתה ב' הוא נאלץ להישאר כיתה, כי הוא לא למד. אביו של אברהם לקח אותו לאחיו שנמצא בעיירה בשם אוראדיה, שם אכל בעיקר שאריות אוכל שדודתו הייתה מביאה לו ולא ארוחות מסודרות. בגלל שאברהם לא למד גם באורדיה לקח אותו אביו לקלוז' – שם קיבל צהבת בפעם הראשונה(כשאכל אצל משפחות יהודיות).

אברהם גדל במשפחה דתית פנאטית – הם הקפידו על שמירת מצוות בחומרה וסבו אף היה רב. אברהם, כפי שחונך, הקפיד על שמירת כשרות, אך לא תמיד היה לו ולילדים יהודיים אחרים כסף לקנות אוכל כשר ולכן החליטו בקהילה לנהוג כך: משפחות יהודיות ארחו ילדים יהודים בביתם וכך הם הצליחו לשמור על הכשרות, על אף העוני. כל יום היה אוכל אברהם אצל משפחה אחרת אוכל, שונה ובכמות שונה – לפעמים שאריות, ולפעמים חדש – כל מה שבא ליד. דבר זה לא הועיל לבריאותו והביא לכך שהוא חטף צהבת, בפעם הראשונה בחייו. במקום בו חי היו מבודדים חולי צהבת ל- 25 יום, במהלכם היה בהסגר, ואכן – גם הוא נשלח לבידוד. בגלל שאברהם היה בקומה ראשונה אביו יכול לבקרו ולדבר איתו דרך החלון הסגור, ולאחר שנגמרה תקופת הבידוד חזר לביתו.

באחת המשפחות אצלן אכל הוא הכיר בחורה ורצה להתחתן אתה, אך דבר זה לא יצא אל הפועל, ושלושה חודשים לאחר שנפרד ממנה הוא הכיר את אשתו, אסתר, בת 17 אז.

אברהם חגג את בר מצוותו בבית הכנסת של הרבי מלובביץ'. אביו העניק לו במתנה 50 ליי (כסף רומני), בחצי מהכסף קנה אברהם בקבוק שתייה ועוגיות לאירוע בבית הכנסת ועם עשרים וחמש הליי הנותרים הוא קנה חצי קילו חלבה. מפני שהוא היה רעב, הוא אכל אותה בלי לחם במהירות, וכתוצאה מכך קיבל צהבת יום למחרת, בפעם השנייה בחייו הצעירים.

בגיל 13 הוא החל ללמוד בישיבת סאטמר. כשהיה בן ארבע עשרה וחצי אביו נשלח לכלא בגלל שעשה עסקים מהצד, ומאז נכנסה משפחתו לשגרה של בתי משפט, כשהקרוב אליו היה במרחק ארבעים ק"מ (!). אביו נשלח לכלא אורדה שברומניה, ובגלל שאכל רק אוכל כשר, אברהם ומשפחתו היו צריכים לספק לו אספקה קבועה של אוכל כשר. בגלל העוני והמחסור, הוא נאלץ לבקש מאנשים בבית הכנסת אוכל, על מנת שיוכל להביא לאביו.

מפועל פשוט לאמן אריגה

בעודו בן 15 כבר התחיל לעבוד; לאמו היה אח באורדה שהיה מנהל ייצור של מפעלי טקסטיל, והוא הציע שישכור שם חדר, ויחלק את השבוע שלו – יומיים בשבוע ילך ללמוד בבית ספר מקצועי לטקסטיל, וארבעה ימים יעבוד במפעל, כך שכבר יהיה לו מקצוע כשיגיע לארץ ישראל. לצד העבודה במפעל האריגה, אברהם עבד  בפינוי בלוני גז ריקים ממשפחות יהודיות בלילות. הוא התחיל מהעבודה הכי "עלובה "– הם לקחו בגדים ישנים וסמרטוטים ועשו מזה חוטים, מהם היו מייצרים מכנסיים לחקלאים. כל חודשיים – שלושה היו מקדמים אותו למחלקה אחרת, כי דודו רצה שיהיה בקיא בכל התחומים. לבסוף הגיע למחלקת האריגה – שם היה עוזר אומן אריגה (תפקיד בכיר מאוד במפעל), כלומר אחראי על כל המכונות האורגות (21 כאלו). הוא התלונן לדודו שאומן האריגה מסנג'ר אותו ושהוא בעצם עושה הכל בשבילו, ודודו ענה לו שככה לומדים לתפעל את המכונות, מתחילים בקטן ומתקדמים. מאז הקשיב אברהם לכל מה שאמר דודו ללא וויכוחים. לאחר זמן מה, מינו אותו לאומן אריגה מחליף כי ידעו שיכלו לסמוך עליו במפעל. עד מהרה הפך אברהם להיות מהאומנים הטובים ביותר שם.

במהלך ארבע השנים שאביו שהה בבית סוהר, למרות שחסך משכורת מעבודתו במפעל, המשיך לאכול אצל משפחות יהודיות, כיוון שלא היה לו איפה לקנות אוכל כשר. אביו נידון ל-5 שנות מאסר אך השתחרר לאחר ארבע שנים בלבד, כשאברהם היה בן 19.5. אביו חזר לביתם, אך לאחר זמן מה נכנס שוב לכלא, אך הפעם נשלח למכרה זהב – מקום בו כל יום היה מת מישהו, ולכן אברהם ומשפחתו חששו לחייו של אביו, אך גם שם אביו הסתדר. הם עדיין ספקו לו אוכל כשר, אך עכשיו היה עליהם לעבור דרך הרים מושלגים ודרכים קשות.

אברהם במפעל לטקסטיל

הייתה לו המשכורת הטובה ביותר שהייתה לאומנים. את הכסף שהרוויח נתן לאביו, ואמר לו שהוא מצטער אך הוא לא יכול להמשיך לאכול כשר, וכשאביו שמע זאת הוא פרץ בבכי. לאחר שהפסיק לשמור על כשרות החל אברהם להתרחק לאט לאט מהדת – הפסיק להגיע לתפילות וכדומה. עבודתו השנייה, לצד האריגות, הייתה אסיפת בלוני גז ריקים ממשפחות יהודיות בלילות.

העלייה לארץ

ב-24 ביולי 1964, כשהיה בן 23, אברהם קיבל אישור לעלות לארץ ישראל. אברהם עלה באוניה מונציה. אבא שלו קיבל פספורט לפניהם, אך הגיע רק שבועיים אחריהם. כשעלה לא"י אברהם החל להתקרב שוב לדת כי דודיו, שעלה איתם, שכנעו אותו, אך בגלל שהרגיש פספוס בחייו הוא התרחק מהדת שוב.

כשהגיע לארץ, אברהם קיבל בית מהסוכנות בקריית מלאכי – בית פשוט ועני. במפעל פולק גת, שבקריית גת שמעו עליו כאמן אריגה (תואר מכובד מאוד), ומכיוון שהיה צורך באורגים הציעו לו עבודה. וכך, אברהם עבד ונסע כל יום מקריית מלאכי לפולק גת ובחזרה, בעוד שאשתו למדה ספרות.

אברהם עבר לקריית גת בשנת 1972, לבית בו הוא מתגורר עד היום. כשהגיע לקריית גת הוא הוריד את הכיפה, וכששאלו אותו בעבודה איפה היא טען בהתחלה שאיבד אותה בדרך.

כיום אברהם אב לחמישה ילדים ו-19 נכדים

הזוית האישית

במהלך המפגשים עם אברהם אנחנו למדנו, שיחקנו ובעיקר נהנינו. שיחקנו משחקים מהעבר של אברהם ולמדנו ממנו המון.

מילון

אמן אריגה
התפקיד הבכיר במפעל לטקסטיל, אחראי על על מכונות האריגה.

ציטוטים

”מתחילים בקטן ומתקדמים לאט, ככה לומדים“