מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

"צברית" מפולין

יחד בבית התפוצות
סבתא בחתונתה
סיפור עלייתה של דבורה לישראל וחייה בארץ

בשנת 1950 כשמלאו לי ארבע עליתי לארץ מפולין.
 
לדעתי בגיל זה זוכרים (נכון להיום) מעט מאוד, אך אני זוכרת היטב שהקליטה בארץ הייתה קשה – לא ידעתי את השפה, סירבתי לדבר עם הוריי פולנית התביישתי רציתי לדבר רק עברית. גרתי ליד שכונת התקווה ולמדתי בבית ספר "התקווה".
 
זכור לי כי בתקופה זו הילדים עלו ארצה מארצות שונות היינו ממש "קיבוץ גלויות". כולם חיו בצניעות רבה – כולנו היינו באותו מצב כלכלי. בבית לא הייתה קנאה וגם לא בין הילדים בשכונה והייתה חברות טובה בין כולם.  ביה"ס שימש לנו "חממה". את רוב שעות אחה"צ בילינו ב"בית התלמיד" בו למדנו לסרוג, לרקום, רקדנו ריקודי עם, היה ממש כיף.
 
מקרה אחד שחרוט בזיכרוני: עלינו ארצה בחורף. ירדו גשמים חזקים והיה ממש שיטפון. הורי הרימו את כל הרהיטים בבית על בלוקים, ואותי השכנים לקחו לקומה העליונה. מדירת השכנים ראינו אנשים בסירות קטנות עוזרים לאנשים להתפנות למקומות גבוהים.
 
כשהייתי בגילך, שגיא (כיתה ז'), הלכתי לתנועת נוער "הנוער העובד והלומד", כמו כן עזרתי להורי בעבודתם הקשה במזנון. הדבר האהוב עלי ביותר היה הבילוי עם חבריי בתנועת הנוער, אך יחד עם זאת, הורי דרשו ממני לעבוד ולעזור בבית.
 

היו פעמים שהם לא הסכימו שאלך לתנועה מפני שהיה צורך להשגיח על אחותי שהייתה צעירה ממני ב-10 שנים.

זכור לי מקרה בו ציוו עלי לקחת אותה איתי לתנועה וסירבתי. היה לי ריב גדול עם הורי, הם נעלו את הבית שלא אוכל לצאת ואני קפצתי מהמרפסת, מהקומה  השנייה !, על מנת להצטרף לחבריי לפעולה.
 
מהתנועה התגבשנו לגרעין "קמה". הגעתי לקיבוץ משמר הנגב ללמוד לעבוד בחקלאות, לאחר כחצי שנה התגייסתי לטירונות של הנח"ל ל-4 חודשים ומשם הגעתי לקיבוץ "בארי" לשנה במסגרת השירות הצבאי. בקבוץ עבדתי במטבח, בחדר-האוכל ובחקלאות. זו הייתה תקופה נהדרת!
 
היו לנו חיי חברה חלומיים, רחוק מהבית ומהמחויבות של ההורים. אחרי שעות העבודה בילינו עם בני הקיבוץ במסיבות, ברכיבה על סוסים, בטיולים באזור שכל כך אהבתי. לאחר כשנה הגענו לקיבוץ "כיסופים", במטרה להתיישב ולהיות חברי קיבוץ. בתקופה זו עבדתי בכותנה, במטעים ובמטבח.
בתום שרותי הצבאי הורי לחצו עלי לעזוב בטענה שעלי להרוויח כסף. מאוד הצטערתי על כך, כי היה לי ממש טוב. אך הקשבתי להם וחזרתי לגור בבית הורי. בכל הזדמנות נסעתי לקיבוץ לבקר את חבריי. באחת הנסיעות באוטובוס הכרתי את נחומיק שהיה נהג האוטובוס וגר בקיבוץ נירים, לאחר כשנתיים נישאנו ועברתי לגור בנירים,  בקיבוץ באזור שאהבתי.
לאחר כשנתיים נולד הבן "אופיר", אני עבדתי על מנת לפרנס עצמנו היות ולא היינו חברי קיבוץ. כשאופיר היה בן שנתיים נאלצנו לעזוב את נירים. הורי קנו לנו את הבית במושב עשרת וכך עברנו לגור כאן. לאחר  חודשיים נולדה "יערה" (אמך). לי כאימא הייתה תקופה מאוד קשה להסתגל לחיים התובעניים כלכלית אך גם לכך התרגלנו…
 
כשאופיר ויערה היו קטנטנים, הייתי לוקחת אותם לטיולים רגליים, כשיערה בעגלה ואופיר באופניים – סיירנו בפרדסים ובשדות וכך הכרנו את אזור "גדרות". הישוב היה הרבה יותר קטן יותר מהיום, האוכלוסייה מאוד גדלה  בעת הזאת. הכרנו את רוב התושבים, הייתה אחווה בין ההורים והילדים. באותה העת לא היה מתנ"ס. הילדים שחקו הרבה ברחוב, הלכו למגרש בבית הספר לשחק בכדור. התושבים בעשרת חגגו יחד את מסיבת פורים וחגים אחרים.
 
בשנת 1973 פרצה מלחמת יום כיפור ונחומיק (סבא שלך) גויס למלחמה. כחצי שנה, נשארנו בלעדיו אופיר ויערה ואני. זו הייתה תקופה קשה מאד. היה מדאיג וקשה להסתדר לבד אך התגברנו. היינו נוסעים לסבא וסבתא (הוריי) באוטובוס לתל אביב. כשאופיר ויערה בגרו, החלו ללכת לבית הספר "גדרות".
בית הספר של אותם ימים, זכור לי כמקום פתוח, ללא שערים ולא מטופח כמות שהוא היום. את שעות אחר הצהריים הילדים העבירו בעיקר במגרש בית הספר, הילדים דאגו בעצמם לפעילויות, למסיבות ללא עזרת ההורים וללא הוצאות כמו המסיבות של היום. זכור לי שיערה, אמך, הייתה מאוד פעילה בהכנת מסיבות, שלדעתי היו מאוד מוצלחות, ללא עזרה מהמבוגרים ללא הוצאות מוגזמות והיה מוצלח מאוד.
 
למעשה החיים אז היו הרבה יותר פשוטים, פחות מורכבים מאשר היום. לראיה  היום נכדי שגיא צריך ללמד אותי את רזי הקדמה בתחום המחשב ואיך לחיות בעולם העכשווי.
 
העשרה
עשרת: " עֲשֶׂרֶת הוא יישוב קהילתי באזור השפלה ליד המועצה המקומית גדרה, השייך למועצה אזורית גדרות. היישוב נקרא על שם עשרת חברי ביל"ו שהקימו את גדרה. היישוב הוקם ב-1954 כמרכז יישובי של המועצה האזורית גדרות, ומתפקד כך גם כיום."
 
תשע"ה  

מילון

קיבוץ גלויות
היהודים שעלו לארץ ישראל מארצות הגולה השונות

עשרת
עֲשֶׂרֶת הוא יישוב קהילתי באזור השפלה ליד המועצה המקומית גדרה, השייך למועצה אזורית גדרות. היישוב נקרא על שם עשרת חברי ביל"ו שהקימו את גדרה. היישוב הוקם ב-1954 כמרכז יישובי של המועצה האזורית גדרות, ומתפקד כך גם כיום.

ציטוטים

”כולם חיו בצניעות היינו באותו מצב כלכלי, לא הייתה קנאה בין הילדים והייתה חברות טובה.“