מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

צברית ממוצא מצרי

באחד המפגשים של הקשר הרב דורי
בבית התפוצות
המורשת ועל הילדות של שרה אילת

ב-8 בינואר 1951 בישראל, אני צברית ממוצא מצרי.

הורי עלו בשנת 1949 עם שני סבים ושני סבתות. שבעה אחים היינו, 5 בנות ושני בנים. שתי אחיותיי הגדולות נולדו במצרים, הבכורה הגיעה לארץ בת 4 שנים והשנייה הייתה בת כשנה.
כשהייתי קטנה אהבתי לשחק במשחקי חברה, 7 דגים, תופסת, עם ההורים בשבת שיחקנו בעיקר במשחקי קלפים לפיתוח המחשבה והזיכרון, דמקה, שש-בש ועוד.
גדלתי ולמדתי בעכו בבית ספר רמב"ם עד כיתה ח' בשנת 1966, בהמשך בבית ספר אורט בחיפה, בכרמל הצרפתי במקצוע ספרות שנתיים, וחצי שנה הדרכתי.
הוריי הגיעו לארץ מהראשונים מהמשפחה המורחבת כגון: דודים, דודות, ובניהם ובנותיהם. ולכן בעלייתם של הדודים לארץ הם פוזרו בארץ אבל בשבתות וחגים היו מתארחים אצלנו ואיתנו. תמיד הבית היה מלא. בחופשות אנחנו הילדים היינו נוסעים לדודים, בילינו בים עם ההורים בקיץ. אנחנו גרנו בצריף, שניים וחצי חדרים גדולים, מטבחון קטן ומקלחת קטנה. התקלחנו עם גיגית ומים חמים שמחממים בדוד, ועם כד השתמשנו לשטוף את עצמנו פעמיים בשבוע עם חפיפת שיער. השירותים שהיו לנו היו קטנים. היתה לנו גינה גדולה וכל מי שהיה בא ומתארח באמצע השבוע יחד איתנו אהב לעבוד, לעזור, להשקות את הגינה ולבסוף נהנינו מהפירות שכללו: זיתים, תפוזים, בננות, אבוקדו, קלמנטינות, חושחש (תפוז מר), תפוזים וירקות העונה: עגבניות, צנון, כל סוגי הירק, פטרוזיליה, רוקט, סלרי, כוסברה, חסה ועוד. בחורף ירקן עם סל ועגלה היה מסתובב ברחובות ומוכר את מרכולתו (פירות וירקות עונתיים). בזמנו לא היה מקרר ולכן קנינו בלוק קרח שלם בצריפון קטן, שהחזיק יממה בערך.
אנו הראשונים שרכשנו טלפון חוגה, וזה שימש לכל השכונה. סבתא שלי ז"ל לימדה אותנו לא לאכול עד הסוף אלא להשאיר מעט לחיות, לחתולים, ופירורים לציפורים. לא הייתה טלוויזיה, היה רק רדיו גדול, ובכל זאת לא השתעממנו. היינו משפחה חמה ומעניקה ותמיד עסוקים.
משמעות השבת אצלנו במשפחה היא: אחת לשבועיים בערך מתקבצים אצלי כל הילדים. יש לי 4 ילדים, שניים מהם נשואים, חמישה נכדים, ושניים מהם רווקים שגרים בתל-אביב. כולם נפגשים לארוחת ערב שבת חגיגית, משוחחים, צוחקים ומעבירים חוויות עד כמעט חצות. הנכדים יושבים בממ"ד, בדרך כלל משוחחים ביניהם ומשתפים בכל מיני חוויות שעוברות עליהם. לעתים מוצאים משחקים דידקטיים שהם אוהבים. המשמעות – איחוד ומפגש. חשוב שלעתים קרובות כולם יחד, זה מחזק את הקשר הראשוני.  אני נערכת לקראת השבת אצלי בכך שבאמצע השבוע לקראת רביעי אני עורכת קניות לשבת, לארוחות כולל כל מיני פינוקים אחרים. ההכנה העיקרית היא ההכנה הנפשית הראשונה במעלתה שמלווה בהתרגשות רבה. המנהגים המיוחדים אצלנו בבית: קידוש כמובן, המקדים את הארוחה כאשר המבוגר מביניהם מקדש, טועם את היין ומעביר לאם הבית ומכבד אותה ראשונה, לא רק ביין עצמו אלא ב"כיבוד אב ואם" שזהו המשפט החשוב ביסוד החינוך "למען יאריכו ימיך" (כתוב בתורה) וכמובן גם בחגים עצמם שכל חג אנו מכבדים אותו בתכונותיו המיוחדות. המאכלים שאנו נוהגים לאכול בשבת הם די רגילים, כמובן, כמצווה הכל. "דג, בשר ויין", ובעיקרון הם בדרך כלל מכילים הכול מהכול היות ואנו קיבוץ גלויות המורכב ממצרים, כורדים מעיראק, רומנים, פולנים, ובקיצור ישראלים.  הדבר שמייחד את השבת שלנו הוא הרוגע הנפשי ללא המרתון של כל השבוע לבית הספר, לעבודה, לגנים, לחוגים, לפעילויות השונות, לקניות, ללחצים, לפקקים ועוד. הזמן איכות אחד עם השני, ההקשבה החום המשפחתיות ובקיצור הביחד שתורם למלא את המצברים באנרגיות טובות וחיוביות, הכוחות המחודשים לקראת שבוע חדש ושוב גדוש.
המנהגים שאנו משמרים מבית הוריי הם: ראשית כיבוד אב ואם, עורכים אזכרות לסבים ולסבתות שלי, ולהבדיל לכבד את המכבדים אותי באירועים שמחים. בנוסף לכך אנו שומרים על המסורת בשבתות ובחגים, כל דבר בזמנו. כחלק מכיבוד האדם, להיות אוזן קשבת לכל אחד ואחת באשר הם, ולהתייחס בהתאם. לעזור אחד לשני בשעת הצורך לטוב ולרע, גם כאשר זה כרוך בקושי, להשתדל לעשות מאמצים ולעתים לוותר ולתת ולהעניק ככל יכולתי, כמובן באהבה רבה מכל הלב.
פורים: מנהגי בפורים בילדותי: בתחילת פורים תענית אסתר – צמים ביום זה, אופים עוגיות מסוגים שונים, מעמול ממולאים בתמרים, אגוזים, אוזני המן, שיני המן בדבש ועוד. ביום למחרת הכנו משלוחי מנות וחילקנו לעניים, לשכנים, למכרים ולילדים דמי פורים. לקראת הערב היינו הולכים לבית הכנסת לשמוע את מגילת אסתר, חוזרים כמובן מחופשים, עורכים סעודת פורים למשתה כיד המלך וחוגגים עד מאוחר, וביום שאחרי היינו חוגגים ברחובות, מחופשים בתהלוכות.  אנו הכנו תחפושת כך: אבא שלי היה חייט גברים ותפר לנו את כל הבגדים בדרך כלל. אמא עזרה לו וגיהצה הכל. בפורים  בחרנו תחפושות, כל ילד מה שהוא רצה. אבא תפר, אמא גיהצה וכך היינו שמחים ומאושרים. לעתים העברנו משנה לשנה תחפושות בינינו אבל אם לא רצינו תחפושת מסוימת, היינו מעבירים לבני דודים, שכנים או חברים. כל ילד ומבוגר בחר מה שרצה להתחפש על פי דעתו בלבד. בפורים תמיד ירד גשם, וזכור לי שבשנות ה-50 המוקדמות ירד אפילו שלג האיפור היה נוזל, היינו חוזרים הביתה שוב מתאפרים ושוב זה היה נוזל.
המנהגים שלנו כיום בפורים: עורכים סעודת פורים עדיין, משלוחי מנות ודמי פורים לילדים. התחפושת שאני אהבתי היתה אחות שמסייעת לרופא. הייתי רוצה לראות את נכדתי מחופשת בכל תחפושת שתרצה, מבחינתי העיקר שתהייה שמחה ומאושרת.
כאשר בן גוריון הכריז על הקמת מדינת ישראל, הוריי עדיין לא עלו ארצה, ואני לא נולדתי עדיין. ההכרזה הייתה בשנת 1948 ואני נולדתי בשנת 1951.  בילדותי חגגנו את יום העצמאות בטיילת, עם דגלים מסביב לבית, היות שמשלושה כיוונים היו כחזית, פוסטרים של נשיא המדינה, ראש הממשלה, הרמטכ"ל, נשיא הציונות, שר הביטחון ועוד אישים חשובים. רקדנו עם שירים עבריים ובעיקר הראשונים הקשורים לעצמאות המדינה. אני זוכרת שסבא שלי לא עישן בכלל, אבל ביום העצמאות היה מעשן סיגריה אחת לאות עצמאותנו והחופש, למרות שהמשפחה חיה במצריים חיים טובים. עצם העניין היה שבאו לארץ בכמיהה רבה לירושלים. בערב העצמאות היו מסיבים לשולחן סעודה חגיגית ויציאה לראווה למחרת למצעד צה"ל שצעד ברחובות בחיפה.
המלחמות הזכורות לי הן מלחמת ששת הימים ולפני כן הקטנות מביניהן מבצע קדש, למשל, כאשר זה התחיל החשכנו את הבית והדבקנו נייר דבק על השמשות שלא יתנפצו, אני זוכרת את ההיצמדות לרדיו לחדשות גם בערוץ האנגלי cbs. בנוסף אני זוכרת את מלחמת יום הכיפורים, כאשר בני הבכור היה בן שנתיים וחצי, בערב כיפור צעדנו ברגל מאלרואי לצומת ג'למה (העמקים) שם בעלי שירת במילואים, בבסיס צבאי בצומת ג'למה. כשהגענו לשם, בני ואני בעגלת תינוק, אחד ממפקדי הבסיס דיברו על כך שיש כוננות וכדאי שאחזור הביתה.
בשנים הראשונות, כאשר לא היו טלוויזיה, מחשבים ואמצעים מתקדמים אחרים, הייתה תקשורת בין אנשים, משפחה, חברים ושכנים, ישבנו בחברותא שוחחנו, צחקנו, נפגשנו המון, הלכנו לסרטים, עבדו ופרנסנו בכבוד, בכל עבודה שהייתה. הייתה שמחת חיים אמיתית ללא תחרויות, הייתה נאמנות והמון אהבה בזכות הקשר, שנזכה לעוד המון שנים יפות של חגיגות העצמאות.
אני מאחלת למדינת ישראל שתחנך משטרה וצבא טובים יותר ונאמנים יותר עם מוסר גבוה. שחברי הכנסת הנבחרים ישמרו על טוהר המידות למען ילדיהם וילדינו ודור ההמשך. שנדע לשמור על מדינתנו היום לעתיד טוב יותר ולשמירת מדינתנו מדינת ישראל, אשר בדם כבד שוחררה מעול הזרים ומשחרור וחירות מעבודות ומגלות של אלפיים שנים. די לאויבים שסביבנו אשר רוצים לכלותינו והלוואי שלא יזכו לכך.
תשע"ה, 2015

מילון

כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך
תכבד את ההורים שלך כדי שיהיו לך חיים ארוכים - אחד מעשרת הדיברות

ציטוטים

”בשנים הראשונות הייתה תקשורת אמיתית בין חברים ושכנים“