מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

פמוטים מספרים

סבא בילדותו
סבתא בילדותה
הפמוטים שמספרים את סיפור משפחתי.

שקדי יקירתי, הפמוטים שנמצאים בביתי, הם פמוטים מיוחדים. הם אמנם עשויים מנחושת פשוטה, אך לי הם יקרים לי מאד. אצל יהודי פולין, יש מנהג בו כלה, ביום חתונתה, מקבלת מחמותה זוג פמוטים. הפמוטים שנמצאים בביתי הם הפמוטים שסבתי, מרים, אותם קיבלה מחמותה ביום חתונתה.

תמונה 1

מדוע פמוטים אלה כל כך יקרים לי?

מפני שפמוטים אלה הם הדבר היחידי שקיים מבית משפחת סבתי וסבי, מרים ואהרון, מלבד מספר תמונות בודדות, שהמשפחה שלחה לקרובים בארץ, לפני השואה והוריי מצאו אותן אצלם, כשהם בעצמם הגיעו לארץ. פמוטים אלה מקפלים בתוכם את סיפורה של משפחה גדולה ומפוארת שהיתה לי ושכמעט כולה נספתה בשואה. לצערי הרב, לא זכיתי להכירה.

המשפחה חיתה בפולין, בעיר לודג׳. לאימי, רוזה, היו 8 אחים ואחיות ואם חורגת, דינה, מאחר וסבתי מרים, אמה של אמי, נפטרה כאשר אמי היתה בת שנתיים. לפני שפרצה מלחמת העולם השנייה, בשנת 1939, שמונת אחיה ואחיותיה היו נשואים והיו להם ילדים, מלבד אחות אחת, שהיתה עדיין ילדה.

לאבי, חיים, היתה אמא, ציפורה (על שמה אני נקראת), אחות ושלושה אחים. אביו, יעקב, נפטר כשאבי היה נער ואח אחד נפטר בגיל 30, בהיותו חייל, בצבא הפולני. האח השני והאחות של אבי, היו נשואים והיו להם ילדים.

בשנת 1929, יונה, האחות הבכורה של אמי, בעלה ובנה מאיר, עלו  לפלשתינה. זה היה שמה של מדינת ישראל לפני קום מדינת ישראל. כשבאו דודתי, בעלה ובנם, להיפרד מהמשפחה, דודתי ביקשה לקבל חפץ מבית הוריה ואכן קיבלה את זוג הפמוטים שבתמונה, אותם הביאה איתה לפלשתינה.

הוריי, חיים ורוזה נפטאל, לפני השואה היו נשואים זה לזו והיתה להם בת, מרים. בתקופת המלחמה, הם גרו בגטו לודג׳. בשנת 1942, הנאצים תלשו בכוח את מרים הקטנה, בת השש, מידיה של אימי, למרות הבכי, קורע הלב של מרים ושל הוריי. מרים הקטנה נשלחה למחנה השמדה, כנראה לחלמנו. הוריי הופרדו זה מזו ונשלחו למחנה ההשמדה, אושוויץ. מאושוויץ הם נשלחו למחנות עבודה. אמי נלקחה למחנה עבודה שעסק בתעשיית נשק, ״קרופס״. אבי נלקח למחנה העבודה וההשמדה, ״בירקנאו״, שם, נחקק לו מספר על היד. במחנה זה עבד, עד שנישלח למחנות אחרים. הוא היה במיידנק, בדכאו והשתתף בצעדת מוות לבוכנוולד לקראת סוף המלחמה, למחנה עבודה וההשמדה בוכנוולד שבגרמניה, שם שהה עד ששוחרר מהמחנה, על ידי הצבא האמריקאי בשנת 1945, בתום המלחמה.

אחרי המלחמה, הוריי חיפשו את בתם, זה את זו ובני משפחה נוספים. לאחר שנתיים של חיפושים, הם מצאו רק זה את זו. אז גם התבררה להם האמת המרה והעצובה שרק שניהם שרדו, כל שאר בני משפחתם לא שרדו ומאומה מביתם ורכושם לא שרד. שבורים נפשית וחולים, ללא משפחה, בית ורכוש הגיעו הוריי למחנה עקורים (מחנה פליטים) בגרמניה, שוונדורף, שם  נולדתי.

לאחר קום מדינת ישראל, בשנת 1949,  הוריי ואני עלינו למדינת ישראל. בארץ הם פגשו את דודתי, יונה, ומשפחתה. לדודתי נולדה כאן במדינת ישראל בת בשם מרים. לצערי הרב, בני דודיי, מרים  ומאיר, ירדו מארץ ישראל וחיים עד עצם היום הזה, בארצות הברית.

לאחר נשואי, דודתי בחרה לתת לי את הפמוטים, שקיבלה מבית הוריה לפני עלותה לפלשתינה. אולי, מפני שהיא לא רצתה שהפמוטים, שהיו הדבר היחידי שנשאר מבית סבתי וסבי, יעזבו את מדינת ישראל.

שקדי יקירתי, הפמוטים היקרים והמיוחדים האלה, נמצאים בביתי.

תמונה 2
תמונה 3

הזוית האישית

שקד: נהניתי מאוד לבקר בבית התפוצות ולראות דגמים של בתי כנסת מערים שונות בעולם וכו'… נהניתי ללמד את סבתי דברים במחשבים שהיא התקשתה בהם והיום היא מסוגלת לעשות זאת לבד.

סבתא: היה מאוד מעניין. נהניתי מאוד לשבת עם הנכדה שלי וללמוד ממנה לעשות דברים במחשב. נהניתי להכיר אנשים שונים וללמוד מהם ומאוד נהניתי מהסיור בבית התפוצות.

מילון

פמוטים
פמוט (ברבים: פמוטים או פמוטות) הוא מעמד לנר אחד או יותר, המשמש כגוף תאורה, לטקסים דתיים או למטרות נוי ודקורציה.

ציטוטים

”הם אמנם עשויים מנחושת פשוטה, אך לי הם יקרים לי מאד. “

הקשר הרב דורי