מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ערב הכרזת העצמאות ביפו

ישבנו כל המשפחה צמודים לרדיו והאזנו למה שהתחולל

.כיצד זכינו בעצמאותנו

אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי, בבית הספר החשמונאים ברמת-גן. בחרתי לשתף ולספר לתלמידה , החונכת שלי, שירה סופר, על חוויה מיוחדת בה לקחתי חלק כשהייתי נערה צעירה, בת 15, זה היה ערב לפני יום הכרזת המדינה,, חוויה שלי ביפו.

גיבורי אצ"ל פעלו ביפו, על מנת לכבוש אותה. יפו הייתה עיר ערבית, הרבה צרות נגרמו לנו בגללה. צלפים ערבים היו עומדים על המגדל ביפו וצולפים לעבר שוק הכרמל. הרבה פעמים נשים תמימות שהלכו לקניות בשוק, לא חזרו הביתה כי הצלפים פגעו בהם. 

 

הבחורים האמיצים, הצליחו להבריח הרבה מתושבי יפו שקיבלו פקודה מ"המופתי" להצטרף לחייל שלו ואז יחזרו כצבא מנצח שישמיד את כל ישראל. למחרת בבוקר חזרו הגיבורים לבתיהם כשהעיר יפו נכנעה להם.

באותו יום הייתה הבשורה שזכינו במדינת היהודים. הייתה באו"ם הצבעה מי בעד ומי נגד הקמת מדינה ליהודים. ישבנו כל המשפחה צמודים לרדיו (כי טלוויזיה לא הייתה קיימת אז) והאזנו למה שהתחולל באו"ם.

לפנות ערב נגמרה ההצבעה ואנו ידענו שמדינת היהודים קמה לתחייה.

בן גוריון שהיה אז ראש הממשלה, התלבט אם להכריז על הקמת המדינה כי ידע שאחרי ההכרזה תבוא מלחמה קשה וארוכה עם הערבים שבשום פנים ואופן לא יסכימו שליהודים תהייה מדינה משלהם.

 

באותו לילה אחרי ההכרזה יצאנו, המוני בני ישראל לחגוג ברחובות את שמחת הניצחון.

הריקודים היו במלוא ההתלהבות, האקורדיונים נגנו שירי מולדת, ממיטב השירים של פעם.

ההתלהבות הייתה גדולה, האנשים הרגישו שמחה גדולה בלב שהם זכו לחיות בדור הזה שבו ליהודים הוקמה מדינה.

השמחה והצהלה נמשכו עד אור הבוקר. למחרת פרצה המלחמה שקראו "מלחמת השחרור".

כל הצעירים שברובם היו מגויסים מי לאצ"ל, מי ללח"י, ומי להגנה, התגייסו לצבא שקראו לו צבא הגנה לישראל.

ומיד ברוח אמיצה התנדבו לצבא ויצאו להגן על המולדת שזה עתה קמה.

היו ביניהם צעירים שעדיין לא מלאו להם 18 שנים, והם רימו וסיפרו שהם בני 18 ומעלה, רק בכדי שייקחו אותם גם כן לצבא.

המלחמה הייתה קשה, התותחים של היום לא היו בנמצא, הייתה לנו "תותחית" שנקראה דווידקה על שם הממציא שלה "דויד", האווירונים גם הם היו פרימיטיביים, קראו להם "פרימוסים", ובכל זאת נפלו קורבנות משני הצדדים,עד לניצחון שלנו.

נשפך דם של חיילינו שהיו נערים צעירים שחלב האם היה עדיין על שפתותיהם.

האבל בעם היה גדול,כי בכל משפחה נפל חלל או הבן או בן דוד. העם כולו היה שותף לאבל

כך קמה לנו מדינת ישראל בדם,ביזע ודמעות.

 במסגרת השתתפותי

בתכנית הקשר הרב דורי, בבית הספר החשמונאים ברמת-גן. למדתי רבות "ממורתי" הצעירה, החונכת שלי, שירה סופר, יחד למדתי לעבוד על המחשב, להעלות את סיפורי וחוויותי, בקרנו יחדיו בבית התפוצות, תודתי לתלמידה היקרה ולמורה ענבר טוקר על החוויה המיוחדת.

 

ועתה, אני ושירה, מכינות מצגת, חוברת למתכונים… שאותה נפרסם בהמשך כשתהיה מוכנה…המכתב, שהכינה לי התלמידה שירה סופר

 

 "למלה היקרה את מאמינה שכבר עברה לה ממחצית שלמה, היא עברה במהרה כך שנהניתי מכל רגע ושנייה למדתי ממך המון המון ונהניתי כל כך שלא חשבתי שאני איהנה כך בחיים!!

בשיעורים שנפגשנו ועזרתי לך הרגשתי  עוצמה שאת משדרת לי ודבר זה נתן לי את ההרגשה הכי טובה שיש. רציתי שתדעי שהיה לי ממש כיף ללמד וללמוד איתך.

תמיד הרגשתי שאת לומדת מהר ולומדת תמיד תמיד תמיד אבל תמיד רק בכיף ולא כי מכריחים אותך אז תודה רבה שנתת לי את ההרגשה הזאת.

תמיד שהגעת והאחרים לא הרגשתי ברת מזל (הרגשתי הרגשה של איזה כיף לי שאת תמיד מגיעה, שבחרתי ללמד אותך).

ויהיה לי ממש קשה לעזוב אותך אבל כמו שאומרים לכל התחלה יש סוף ולכל סוף יש התחלה   

שירה סופר, כתה ו'בית ספר החשמונאים, רמת-גן

 

מילון

דוידקה
הייתה לנו "תותחית" שנקראה דווידקה על שם הממציא שלה "דויד"

"פרימוסים"
האווירונים גם הם היו פרימיטיביים, קראו להם "פרימוסים"

ציטוטים

”האנשים הרגישו שמחה גדולה בלב שהם זכו לחיות בדור הזה שבו ליהודים הוקמה מדינה.“