מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

עצמאות – הוריה ניצלו מהתופת ותחילת חיי העצמאות

ציפי שוחט, בת לניצולי שואה, מספרת על הוריה שניצלו מהתופת ותחילת חיי העצמאות

אני לא נולדתי בישראל, אלא בדרך אליה. וזו הייתה דרך קשה ובלתי נעימה, אבל דרך שהביאה עמה רוח של תקווה – תקווה של אנשים שחזרו מהתופת והגיעו אל חוף מבטחים.
 
נולדתי בעיירה קטנה באוסטריה בשם שטייר. העיירה הזו, כיום היא עיירה ציורית שאוספת אליה הרבה תיירים. אבל אז כשנולדתי, אחרי מלחמת העולם השנייה, היה בה מחנה  פליטים שהגיעו מאירופה בדרכם לישראל. למחנה הזה הגיעו רבקה והילל טננבאום ההורים שלי שהיו אז זוג צעיר .
 
הורי נולדו בפולין והתגוררו בוורשה עיר הבירה שלה, וברחו ממנה לרוסיה הגדולה כשהחלה מלחמת העולם השנייה. כך, בעצם, ניצלו ממוות. האחים והאחיות שלהם כמו גם ההורים שלהם שנותרו  בוורשה נרצחו במחנות השואה. לוורשה חזרו הורי בתום המלחמה, וכשחיפשו את הבית שלהם, ברחוב סמוצ'ה מספר 15 בוורשה, הם מצאו גל של אבנים לא נותר זכר לבית. שם החליטו לעלות לישראל. המסע היה אמיץ ומסוכן.
 
אני, כאמור, נולדתי בדרך לישראל, בשטייר שבאוסטריה, ומשם נדדו הורי, כשהם נושאים אותי התינוקת על גבם ברחבי אוסטריה לכיוון הרי האלפים, שהובילו לעיר הנמל נאפולי. מי הוביל אותנו? שליחים מארץ ישראל שאספו את היהודים שניצלו במלחמה.
 
בנאפולי עלו ההורים שלי על אניית מעפילים לכיוון ישראל שבה התחוללה מלחמה קשה, מלחמת השחרור.
 
את הורי שיכנו במבנה ישן בכפר  סלמה, כיום קרוי כפר שלם, שהיה שייך בעבר לערבים. המבנה כלל חדר ומטבח גדול. בחצר היה עץ תותים ענק וגם לול תרנגולות. לא הייתה מקלחת היינו מתקלחים בגיגית שאת מימיה אימא רבקה הייתה מחממת קודם לכן בשמש. במקום הזה נולדה אחותי שולי, שבניגוד אלי, הייתה צברית, ועל כך הייתה גאווה רבה.
 
אבא שלי, הילל, עבד יום וליל בדפוס של העיתון "על המשמר" במטרה לחסוך כסף לקניית דירה במקום הולם שיתאים לחינוך של בנותיו. אימא רבקה הצטרפה למאמץ העבודה, וכך היה עלי, הבת הבכורה, לקחת אחריות ולשמור על אחותי הקטנה עד שאימא תחזור מהעבודה ואימא חזרה כל יום בשעות אחר הצהריים המאוחרות.    
 
מעולם אימא או אבא לא הובילו אותי לבית הספר. גם לא ביום הראשון שלי בכיתה א'. אני זוכרת שאמא הבטיחה שתגיע, ואני זוכרת שחיכיתי וחיכיתי וחיכיתי  והיא לא הגיעה. כך התחלתי את לימודי, וכך התחלתי את חיי. לבד. כבת הבכורה, בת פחות משש שנים, היה עלי מדי בוקר להלביש את אחותי הקטנה ולקחת אותה לגן ומשם הלכתי לבית הספר. אני הייתי גם אחראית להחזירה מהגן, ואז לשמור עליה עד שאימא תחזור מהעבדה. גרנו ליד כביש סואן למדי, ברחוב ס' מס' 6 בכפר שלם. כיום כבר לא קיים הרחוב הזה וברור שגם הבית לא קיים. אבל אני זוכרת אותו היטב, כאילו ביקרתי שם אתמול.
 
פעם ביום העצמאות, כשהייתי בכיתה א', אחד הילדים שאל את המורה מה פירוש המילה עצמאות? המורה חשבה לרגע, ואז אמרה: "אני רוצה לתת לכם דוגמא לעצמאות, צפורה היא עצמאות", ואז הוסיפה וספרה לילדים שצפורה (אני) מסמלת  עצמאות. היא סיפרה שאני ילדה  עצמאית שמטפלת ושומרת על אחותה  כשההורים לא נמצאים והולכים לעבודה. 
 
אני זוכרת גם  מקרה שעד היום חקוק בזיכרוני והוא אירע בדרכי לגן של אחותי. בדרך היה שדה פרחים יפה וגדול ואני אהבתי מאוד את הפרחים שבשדה. אלה היו פרחים בשלל צבעים כמו צהוב ואדום ולבן וורוד וכתום. באחד הימים התעכבתי בתוך השדה שיכורה מהריח והיופי. כשהתכופפתי לקטוף פרח,צץ לפתע אדם לא מוכר, עם קסדה בידו והוא ניסה לפתות אותי ללכת אחריו למעבה השדה. היססתי. צעדתי כמה צעדים אחריו, אך פתאום איזו תחושה  לא ברורה  אמרה לי: לא, לא, אל תלכי אחריו. הייתי מבוהלת וברחתי. מאוחר יותר סיפרתי לאימא והיא מאוד דאגה ושיבחה את התנהגותי. למחרת התפרסם בעיתון שנערה בשם חנהל'ה נאנסה בשדה פרחים בידי אדם עם קסדה והיא אף נרצחה.
 
למרות הכול, המשכתי להביא ולהחזיר את אחותי מהגן דרך שדה הפרחים . כיום אני מלמדת את נכדי, וחוזרת ומשננת להם, שאסור ללכת עם זרים.
 
בגיל תשע, כשהייתי בכיתה ד', עברנו לרמת גן, לשדרות ירושלים. אבא ואימא שלי לקחו על עצמם המון חובות, משכנתא, כדי לממש את המעבר הזה. אבא תמיד אמר, שכאשר הוא ישלם את החוב האחרון לבית, הוא ישבור  את כל החלונות והדלתות מרוב שמחה, ואז יהיה עליו לשלם תשלום נוסף. אבל הוא מעולם לא שבר כלום.
 
ברמת גן גדלתי, התחנכתי, נישאתי וילדתי ילדים את אורי ואת גיל. נכדי הבכור עומר, בנו של אורי הבכור, נולד כאן ברמת גן, והוא לומד בבית ספר הלל. 
 
העשרה
העיתון "על המשמר": "על המשמר היה ביטאונה של תנועת "השומר הצעיר", שהופיע בין השנים 1943–1995.העיתון החל להופיע ב-30 ביולי 1943 בשם "משמר", כביטאונה של תנועת השומר הצעיר ב-25 בינואר 1948 שונה שמו ל"על המשמר". בראש העמוד הראשון של כל גיליון התנוססה סיסמת התנועה: "לציונות, לסוציאליזם, לאחוות עמים". 
 
תשע"ו

מילון

העיתון "על המשמר"
על המשמר היה ביטאונה של תנועת "השומר הצעיר", שהופיע בין השנים 1943–1995.העיתון החל להופיע ב-30 ביולי 1943 בשם "משמר", כביטאונה של תנועת השומר הצעיר ב-25 בינואר 1948 שונה שמו ל"על המשמר". בראש העמוד הראשון של כל גיליון התנוססה סיסמת התנועה: "לציונות, לסוציאליזם, לאחוות עמים".

ציטוטים

”לעולם אין לאבד תקווה ולעולם להאמין שאני יכול“