מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

עץ הדולב שלי

סבתא נעמי והנכד גיא
עץ הדולב בגינה של סבתא נעמי.
אהבתי לטבע: לצומח ולחי

ילדות

שמי נעמי וינר, נולדתי ברחובות כשהייתה עדיין מושבה. זיכרון ילדות שנשאר חקוק בזיכרוני – הייתי בת 5, השנה הייתה 1948 ימי מלחמת השחרור. הגברים חפרו תעלות בחצרות ששימשו מקום מסתור מפני הפצצות. לילה אחד רחובות הופצצה על ידי מטוס מצרי. 11 מתושבי המקום נהרגו, היו גם פצועים. בחצר שלנו ממש ליד הבית נפל חלק מפגז. בניין המועצה הופצץ ועד היום עומד במקום עץ אקליפטוס ענק ואפשר לראות את פגיעת הפגז בגזע שלו. שנתיים אחרי, בשנת 1950 ירד שלג ברחובות, הייתה שמחה גדולה לילדים.

בת מצווה

בדרך כלל חגגו את ימי ההולדת בקיץ, גם אלה שנולדו בחורף, וזה מהסיבה הפשוטה שאי אפשר היה להזמין את כל הכיתה לחגוג בבית, הדירות היו קטנות ואין מקום. לעומת זאת, מחוץ לבית היו הרבה אפשרויות, בשדה וברחוב. בקיץ אפשר להישאר בחוץ עד מאוחר כי מחשיך מאוחר.

את בת המצווה שלי חגגו ברחוב ולא הייתה סכנה שאיזה רכב יגיע ויפריע לשמחה כי למי היה אוטו בימים ההם?  ברחובות, רק לרופא המושבה היה רכב. הרחוב שעדיין לא הפך לכביש היה מקום נפלא לחגוג בו. בעזרת כמה ארגזי עץ (אלה היו ארגזים שבהם היו אורזים תפוזים בבתי האריזה בפרדסים, וברחובות היו הרבה פרדסים), ולוחות עץ, בנינו בעזרת האבות והאחים הבוגרים שולחן ארוך וספסלים. החברים הביאו מתנה שקנו במשותף, בדרך כלל זה היה ספר או עפרונות צבעוניים, או מכתבייה שזו הייתה תיקיה קטנה שנסגרת עם ריצ'רץ' ובתוכה יש מקום למחברת ועט.

הכיבוד היה בעיקר סוכריות ועוגיות שאימא אפתה. השמחה הייתה גדולה, שרנו שירים, רקדנו ריקודים. זו הייתה הפעם הראשונה שרקדנו בנים ובנות. בן לוקח בת ובת לוקחת בן, יש לנו תיש, בין הרים ובין סלעים טסה הרכבת. שיחקנו משחקי רחוב. למסיבת בת המצווה שלי הזמנתי גם את המדריך מתנועת הנוער. הוא ידע לספר סיפורים שקראו להם צי'זבטים, אלה סיפורי מתח שבדרך כלל רחוקים מלהיות אמיתיים. יכולנו להמשיך לבלות וליהנות יחד אבל כשהשמש שקעה, הערב ירד ונשמעו יללות התנים והשועלים, זה היה הזמן להתפזר.

חתונה

ב- 7.2.1965 התחתנתי עם סבא שלך שבתאי. הכרנו במסגרת העבודה במכון ויצמן, שהוא מכון מחקר שעוסק בתחומי מדעי הטבע והמתמטיקה, ברחובות. תכננו להתחתן בבית המהנדס בתל אביב, אבל אבא של שבתאי אושפז בבית חולים וארגנו חתונה קטנה וצנועה במקומה, באולם במכון ויצמן. בגלל הדאגה, הוזמנה לטקס משפחה אחת בלבד. לא נוגנה מוזיקה, אבל היה מצב רוח טוב ואוכל טעים שבישלו בשבילנו במטבח של המכון. אחרי החתונה עברנו לגור בקיראון, שהייתה שכונה בקרית אונו שעל יד בית החולים תל השומר ופתח תקווה.

בשנת 1967 נולדה נורית, ביתנו הבכורה ובשנת 1970 נולד דני בננו. כשנה לאחר מכן עברנו לגור ברחובות בבית בו אני גרה עד היום. הגענו לשכונה שהייתה שטח ריק, שבתאי שהיה מהנדס בניין, בנה את הבית שלנו, הבית הרביעי בשכונה. מסביבנו היו פרדסים, היו באים עדרים של כבשים לאכול עשב, לא היו כבישים ומדרכות. הילדים שיחקו בחוץ בכול מה שהיה לטבע  ולמקום להציע. בשנת 1975 נולדה בת הזקונים שלנו נילי.

אהבה

אני בחרתי לכתוב על אהבה שאולי תראה לכם מוזרה. יש אהבות שהן כמעט מובנות מאליהן, אנחנו אוהבים את הסבים והסבות שלנו, את האחים שלנו, את החברים שלנו, ואני בנוסף לכל אלה אוהבת מאוד את הצומח. עצים, פרחים ועשב ירוק. להבדיל מרובכם אני גרה בעיר ואתם יודעים שבערים לא פורחים הרבה פרחי בר. יש לי גינה קטנה ושם נמצאים החברים הטובים שלי. למשל עץ דולב שנטעתי לפני 50 שנה. העץ התפתח והפך ליפהפה, עד שתקפה אותו מחלה. תולעים התיישבו בתוך הגזע והענפים שלו, והפכו לתושבי קבע שם. העץ נראה ממש עצוב, השיר עלים וענפים פשוט נשברו. ידיד טוב ייעץ לי להזריק תרופה מסוימת לכל אחד מהחורים שהתולעים חוררו וכך עשיתי.  לאחר שהחדרנו את החומר, סתמנו את החורים בבוץ. לאחר מספר שבועות העץ התאושש, וכאילו אמר תודה. הוא לבלב שוב כמו שלא לבלב בעבר, נותן צל על כל החצר, ואיך אפשר שלא לאהוב אותו?

את הגזע שלו אני כבר לא יכולה להקיף בשתי ידיי, אבל מידי פעם אני מלטפת אותו. בצידה השני של החצר צמח עץ ברוש שזרעתי מאצטרובל קטן וכדורי. היום העץ מגיע לגובה של 10 מטר. איך אפשר לא לאהוב אותו?

שותפים לאהבה שלי לברוש גם הציפורים. תמיד יש אחת שיושבת בצמרת העץ ופוצחת בשיר.

בין הדולב לברוש יש מקום לפרחים שבהם אני רואה פלא גדול. איך זה שיש להם צבעים כאלה? איך הם מקפלים את העלים כשהשמש שוקעת, ושוב מזדקפים בבוקר לספוג את אור וחום השמש. יש פרחים חרוצים שפורחים כל השנה, ויש "קמצנים" שפורחים פעם אחת יחידה בעונה. איך הם יודעים מתי מגיע הזמן לפרוח, איך הם בוחרים את צבע הפרח? גם לאהבה שלי לפרחים יש לי שותפים. אלה הן הדבורים. שמשתכרות מצוף הפרחים ומזמזמות להם שירי אהבה. אני יודעת שיש עוד רבים שאוהבים פרחים ועצים, לראייה שמות ילדים רבים קרואים על שמות פרחים ועצים: אורן, תמר, רקפת, כלנית, נורית ועוד.

עץ הדולב בגינה של סבתא נעמי

מילון

צ'יזבט
סיפורי מתח שבדרך כלל רחוקים מלהיות אמיתיים.

ציטוטים

”בחרתי לכתוב על אהבה שאולי תראה לכם מוזרה - אהבה לצומח: עצים, פרחים ועשב ירוק.“