מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ענף מעץ אבות (עבות) נטוע בארץ ישראל

אני וסבתי
סבתי - הילדה הכי יפה בגן
אני מרגישה חובה והמשכיות לקיום היהודי ישראלי בארץ ישראל

נולדתי בשנת 1943 בירושלים לאבא שהיה חוקר באוניברסיטה העברית ועלה בשנת 1938 מליטא. מרבית משפחתו הושמדה בשואה. אמי שושנה פרק גבריאלוב היא בת למייסדי המושבה רחובות בוגרת גימנסיה הרצליה בתל אביב והאוניברסיטה העברית בירושלים.

בשנת 1948 במהלך מלחמת השחרור עברנו לרחובות באחת ההפוגות מהמלחמה. את מרבית ילדותי ביליתי ברחובות כחברה במכבי צעיר, מדריכה ופעילה במועצות התלמידים בבתי הספר. בצבא שירתתי כמדריכה בחיל קשר. במסגרת שירות מילואים שימשתי כאלחוטנית של עוזי נרקיס, שהיה אלוף פיקוד מרכז בעת כיבוש ירושלים בשנת 1967 (מלחמת ששת הימים) ואני קיבלתי ראשונה את ההודעה "הר הבית בידינו". לאחר מכן למדתי ביולוגיה באוניברסיטה העברית והמשכתי לתואר שני ושלישי (דוקטורט) בטכניון בחיפה שם הכרתי את אביהו שור סטודנט להנדסת בניין שהפך לבעלי מזה 51 שנים.

פיתחנו קריירות מקבילות: עבדתי כחוקרת בבית הספר לרפואה בחיפה, בצוות של פרופסור אברהם הרשקו, חתן פרס נובל. לצערי, בתקופה בה עבדנו יחד לא היו לנו תוצאות מהפכניות. עשיתי הסבה להוראה אקדמית וריכזתי את מגמת המדעים במכללת גורדון לחינוך בחיפה ובהמשך ניהלתי מכללה זו להכשרת מורים במשך 15 שנה.

במהלך כל השנים משפחתנו (לעיתים עם שתי בנותינו מיכל ויעל) נדדה הרבה בעולם, בעיקר בעקבות עבודתו של בעלי אביהו שור כמהנדס בכיר: חיינו במערב אפריקה למעלה משנתיים, בניו יורק שנתיים, בהונגריה שנתיים, בפולין שנה ועוד מקומות לתקופות קצרות יותר.

במקרים רבים קיבלנו הצעות מפתות להישאר בגולה אך שנינו הסכמנו כי מקומנו בישראל. אני נהגתי לומר שסבא של אמא שלי לא עלה ועזר ביסודה של רחובות כדי שצאצאיו ירדו מן הארץ. אני מרגישה תחושת חובה והמשכיות לקיום היהודי ישראלי בארץ ישראל.

הזוית האישית

צפרירה ועדי: נהננו מאוד ולמדנו אחד על השני.

צפי ועדי בתכנית הקשר הרב דורי

מילון

אלחוטנית
אחראית על הקשר בצבא

ציטוטים

”אני מרגישה חובה והמשכיות לקיום היהודי ישראלי בארץ ישראל.“