מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ענישה כאמצעי חינוכי

רותם וסבא מבלים באילת
סבא כשהיה בן 10 בקזבלנקה שבמרוקו.
זיכרונות של סבא מדרכי החינוך בעבר

שמי רפאל חורש. אני סבא של רותם חורש. השם רפאל ניתן לי על ידי הוריי (חנה וניסים) על שם סבא רבא מצד אמי. נולדתי בעיר קטנה במרוקו ששמה "ספרו". זאת עיר קטנה שהיהודים בה גרו ב"מלאח". המלאח הוא בעצם שכונה (גטו) שבה התגוררו כל היהודים של העיירה, משפחות גדולות ורחבות עם כמה דורות. הבתים היו קטנים וצנועים. בעיירה התקיימו חיי חברה יהודיים, כולם הכירו את כולם. בתי המשפחות היו פתוחים לכולם. לא היו שירותים בכל בית, אלא היו שירותים משותפים לכל כמה משפחות, והייתה תורנות ניקיון בין המשפחות. גם הכביסה נעשתה במשותף באמצעות "מכונת כביסה משוכללת" שבעצם הייתה גיגית גדולה וקרש שפשוף, שגם הוא עבר ממשפחה למשפחה. לא הייתה מיטה לכל ילד, וכמובן  לא חדר לכל ילד. כל הילדים ישנו ביחד בזוגות בשיטת "ראש וזנב". לא היו כתות כמו היום לכל שכבת גיל. למדנו בכתה אחת ילדים בגילאים שונים. הייתה משמעת חזקה של המורה. גם מכות קיבלנו פה ושם. קראו לזה "סטירות חינוכיות". למדנו בעיקר עברית, תורה, דינים וכן חשבון ומקצועות אחרים. בעיירה היו מספר בתי כנסת. בית הכנסת היה לא רק בית תפילה, אלא גם מקום מפגש לקהילה ובעצם היוותה המקום המרכזי שסימל את הקהילה. זה גם היה המקום שבו התווכחו ולפעמים גם התקוטטו. שם גם נערכו שמחות: חתונות, ברית מילה או בר-מצווה.

אבא שלי, כלומר סבא רבא של רותם, ניסים ז"ל, היה מורה ומחנך בבית הספר, מה שנתן לי עדיפות על פני ילדים אחרים, כי כולם ידעו שאני הבן של המורה ניסים ופחדו להתעסק איתי. אימא שלי הייתה אחות במרפאה מקומית ועזרה ליהודים במשך כל שעות היום לפי הצורך. כשהייתי בן שש בערך עברתי עם משפחתי לעיר הבירה של מרוקו, קזבלנקה. שם אבי קיבל תפקיד חשוב של מפקח החינוך היהודי בקזבלנקה. אני זוכר כילד ,שהייתי מתלווה אליו לנסיעות הרחוקות בקהילות היהודים ברחבי מרוקו. זו הייתה חוויה נדירה שבימים ההם אך מעטים זכו לה.

בבית הספר הילדים היו ממושמעים, מי שהפר משמעת היה צפוי לעונשים מיוחדים, כמו: 1. קשירת רגליים ומכות ברגליים. 2. הכנסת הילד לתוך ארון ונעילתו למשך שעה. 3. עמידה בפינה עם הפנים לקיר, במשך מספר שעות. 4. בעבירות חמורות יותר, היה נהוג להכניס את הילד לתוך תא קטן דמוי צינוק אפל שנקרא בית אטרחה (חדר המכות). 5. הזמנת הורים לשיחה עם המורה ,שבה האבא היה מכה את הילד בנוכחות המורה. אבל כמובן שהיו גם ציונים לשבח וחוויות נעימות, המורה חילק ממתקים. לא היו טיולים שנתיים.

בעיירה היה שוק מרכזי שבו היו עורכים קניות מחנויות קטנות וצנועות, בהן היה היצע די מצומצם של מוצרים. בשבתות, כל העיירה הייתה סגורה ומסוגרת והייתה אווירה של קודש. כולם הלכו לבתי הכנסת ובבתים למדו תורה. כל העיירה השתתפה בשמחות כמו ברית מילה, בר מצווה וחתונה. השמחות היו צנועות אך מאוד שמחות. כולם פירגנו לבעל השמחה.

סבא רפי בגיל 10 בקזבלנקה

 

הזוית האישית

הנכד רותם: נהניתי מאוד לכתוב את הסיפור שסבא סיפר ולשמוע על ילדותו.

מילון

בית אטרחה
חדר מכות

ציטוטים

”זכיתי לחויה נדירה שמעטים זכו בה- להתלוות לאבי בטיוליו כמפקח.“