מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

על הרצון לעזור

נכדתי ואני ליד השולחן בו נכתבים שירים!
אני ושלושת אחיי הקטנים ברמת גן!
מחשבות ורצונות מהחיים

שמי מירי שפירא ורציתי לספר לכם על רצוני לעזור לזולת.

הכול התחיל כך:

עליתי לארץ  בשנת 1955, מלוב טריפולי, כשעלינו, הייתי בת חמש עם אמא שלי ושני אחיי.

זאת הייתה תקופה קשה מאוד בארץ, לא היה מספיק אוכל, קיבלנו תלושים כדי לחיות, ושנה אחרי שעלינו לארץ בשנת 1956, פרצה מלחמת סיני ואם היה קשה בלי מלחמה היה הרבה יותר קשה בזמן המלחמה, היה מעט אוכל בחניות מכיוון שכול הכסף הלך למלחמה: לטנקים, לכלי ירייה ועוד…

יחד עם זאת מאוד שמחנו שאנחנו חיים פה בישראל במדינת היהודים מפני שבלוב היינו נרדפים על ידי הערבים, הם רצחו את היהודים ולקחו להם את כול הרכוש, ובנוסף היה מאוד קשה לעלות לארץ מפני שלא אפשרו לנו, אז כשכבר היינו בארץ למרות כול הקשיים מאוד שמחנו שאנחנו הצלחנו לעלות ולגור בישראל.

היות ומצבנו היה קשה, נחשפתי כמה חשובה העזרה לאחר, בעיקר ברגעים שקשה לו, מבחינה כלכלית, מבחינה רגשית, להיות אוזן קשבת, לעודד ולתת לו את ההרגשה שתמיד יהיה שם מישהו בשבילו. הרגשתי כמה זה עושה לי טוב בחיים והחלטתי שאעזור ככול יכולתי.

                                                                    אני ואחי הקטן בבית ילדותי

הזוית האישית

אני נהניתי מאוד והיה לי מעניין להיות חלק מהתכנית הגדולה והנפלאה המשותפת שלי ושל סבתא, למדתי המון על סבתי ועל העבר שלי…

מילון

תלושים
הייתה הקצבה לכול משפחה לפי מספר הנפשות זאת אומרת שלא היית יכול לקנות מה שאתה רוצה וכמה שאתה רוצה.

ציטוטים

”כשכבר היינו בארץ למרות כול הקשיים מאוד, שמחנו שאנחנו הצלחנו לעלות ולגור בישראל.“