מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

על גלגוליה של עגלה

מטילדה וגל במהלך התיעוד
כיתת הותיקים במסגרת תכנית הקשר הרב דורי
מטילדה כהן מספרת זכרונות מתל אביב של 1951, כולל סופת דצמבר והעדלאידע.

שמי מטילדה, נולדתי בתל אביב בשנת 1944 וגדלתי בשכונת התקווה. למדתי בבית ספר שקוראים לו "התקווה". כשהייתי בת 10 עברה המשפחה לשכונת רמב"ם בגבעתיים. בגבעתיים למדתי בבית הספר על שם דוד שמעוני ונמניתי על המחזור הראשון של בית הספר.

הסופה של 1951 

כשגרתי בשכונת התקווה בשנת 1951 היה שיטפון גדול בתל אביב, המים הגיעו עד לקומות הראשונות של הבניינים כולל הנגריה של אבי, אשר הוצפה בשיטפון. אבי שרת באותו זמן במשמר אזרחי (הג"א). הוא הציל אנשים בשיטפון מהקומות התחתונות בבניין והעלה אותם לדירה שלנו, שהייתה ממוקמת בקומה גבוהה יותר. במסגרת הסופה, המשמר האזרחי הסיע אותנו בסירות למשאיות ללב תל אביב.

העדלאידע בתל אביב

באותה תקופה בישראל היה נהוג לקיים את מנהג העדלאידע. אבי היה נגר במקצועו, וכחלק מעבודתו היה מכין את הדגמים שהיו שייכים לנושא של העדלאידע.

בנוסף גם היו בתל אביב תחרויות תחפושות בפורים נושאות פרסים שהתקיימו בגן החיות שהיה במרכז תל אביב. מאחר שאבי היה נגר והיה לו ראש יצירתי, הוא בנה לי מבנים להשתתפות בתחרות כל שנה לפי נושא אקטואלי אחר. בתחילה הוא בנה עבורי עגלה ששימשה כריקשה לפי סיפורי עם מסין ואחי היה ה'קולי' שהוביל את הריקשה. שנה לאחר מכן יצא לאקרנים הסרט בן חור ובפורים שוב הפכה אותה עגלה לכרכרה של בן חור. שנה לאחר מכן, בשנת 1959, מלאו 50 שנה לעיר תל אביב הפכה הכרכרה לדיליז'נס של מאיר דיזינגוף (ראש העיר הראשון של תל אביב).

בשנת 1951 נולד אחי הקטן, עובדיה. שנה לאחר הולדתו, כשרק החל ללכת, פרצה מגפת הפוליו בארץ, ואחי קיבל שיתוק ברגליו וביד ימין. מאחר שאבי, כאמור, היה נגר במקצועו – הוא בנה לו מכונית עם פדלים כדי שיוכל לנוע ולהיות עצמאי. שילוב של אימון אינטנסיבי בדיווש עם הרכב המאולתר הזה וניתוחים רפואיים הצילו את מצבו של אחי.

לגדול בצל המלחמה

בשנת 1956 עמדו לערוך לי בת מצווה ואז פרצה מלחמת סיני (מבצע קדש). אחי הגדול אביגדור היה בשירות סדיר בצבא ושירת בסיני במלחמה. כל דודיי ומכריי היו מגויסים ולכן ביטלו לי את מסיבת הבת מצווה. באותה תקופה הוריי נסעו לסיני לטיול, שמטרתו הייתה להיפגש עם אחי החייל.

אחרי בית הספר היסודי למדתי בבית הספר המקצועי "אלפא" להנהלת חשבונות ומסחר. לאחר מכן התחלתי לעבוד כעוזרת למנהל חשבונות בחברת נסיעות "טיל" ואצל רואה חשבון פרטי במשך מספר שנים. לאחר מכן עבדתי 6 שנים בחברת "המניע משאבות". במהלך עבודתי בחברה הכרתי את בעלי, ניסים, שהיה חשמלאי. בשנת 1966 נישאנו ועברנו לגור בגבעתיים. שם נולדו לי שתי בנות (איריס וטל).

הזוית האישית

הסיפור תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בה השתתפה מטילדה כהן ותועדה ע"י התלמיד גל קוגן מכיתה י"א 3 בבית הספר התיכון מית"ר.

מטילדה וגל בתכנית הקשר דורי

אהובה, מטילדה, תמי והבי, עדנה ארדי,רות משען, דבורה אורגד, חביבה, התלמידים והמורות אנט ואורית בחגיגת ט"ו בשבט בבית-הספר מית"ר

מילון

סופת דצמבר 1951
באמצע חודש דצמבר 1951 פקדה את ישראל סופת רוח וגשם חריגה בעוצמתה. הסופה, שנמשכה כ-11 ימים ברציפות, פגעה במרבית חלקי המדינה למעט הנגב הדרומי וגרמה להצפות נרחבות ולנזקים כבדים ברכוש. פגיעה קשה במיוחד נגרמה לעיר תל אביב-יפו, שכמה משכונותיה הוצפו. (ויקיפדיה)

דיליז'נס
דיליזַ'נְס הייתה כרכרת נוסעים ובה מקום לשישה עד עשרה נוסעים שהייתה רתומה לשני סוסים (בעיר, במישור או בדרך טובה) או שלושה (בדרכים בין-עירוניות ובעליות) והיוותה את אמצעי התחבורה הציבורית העיקרי בארץ ישראל בין אמצע המאה ה-19 לראשית המאה ה-20. (ויקיפדיה)

ריקשה
ריקשה היא כלי רכב דו או תלת-גלגלי, המשמש להסעת מספר נוסעים (אך לרוב נוסע בודד), ומונע בכוח שרירי הנהג או בצורה ממונעת. הריקשה פותחה לראשונה ביפן, ובעקבות המחיר הנמוך של הנסיעה בה הפכה הריקשה לפופולרית והתפשטה לשאר ארצות אסיה. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”אבי בנה עבורי עגלה לעדלאידע, שעם השנים הפכה לדיליז'נס..“