מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

עלינו לארץ בספינה שטבעה…

שמחה ושנהב
שמחה נהרי ביום נישואיה
אנחנו משפחה מאוד מאוחדת ואוהבת

עלייה
שמי שמחה נהרי, שם משפחתי לפני נישואי: הרוש. נולדתי בתאריך  08.09.1949 בעיר ספרו שבמרוקו, להוריי מוניק ורחמים. יש לי ארבעה אחים וארבע אחיות, חלקם נפטרו, ושמותיהם: רינה, רפאל ומימון ז"ל. ואסתר, דינה, שוקי, משה ויהודית, שיבדלו לחיים ארוכים.
 
גרתי במקום שנקרא "מלאח", שפירושו: חומה. על שם החומה שהוקמה על-מנת להפריד בין היהודים והערבים ולמנוע עימותים ביניהם, כי הייתה שנאה בין יהודים והערבים. אך בשכונה בה גרתי הם היו מעטים וחיו בשכנות טובה עם הוריי.
 
שפת הדיבור בבית הייתה ערבית, מרוקאית וצרפתית. אבי ידע לדבר, לכתוב ולקרוא בשפה העברית. אני ואחיי נשארנו כל יום שעתיים אחרי סיום הלימודים בבית ספר "אליאנס", כדי ללמוד עברית.
 
בבית שלי לא היה מקרר או גז. כל יום אימא שלי קנתה את המצרכים הדרושים ובישלה במיוחד לאותו היום.  במקום גז השתמשנו ב"פרן" – טאבון העשוי מחמר ומחומם בעזרת גחלים. 
 
בחגים, היה נהוג אצלנו להכין מאכלים ומאפים מיוחדים כגון:  עוגיות מרוקניות מכל הסוגים: עוגות, ספינג', מופלטה, ריבות ועוד. במימונה בנוסף לכך, נהוג היה להתארח אחד אצל השני, ללא הזמנה מיוחדת. בחג זה, הבית פתוח והשולחן ערוך ומזמן את כל יהודי הסביבה להתארח וליהנות מהמטעמים.  
 
כל משפחתי – הוריי ושמונת אחיי ואחיותיי, עלו על ספינת מעפילים ששמה "אגוז", שלקחה אותנו מקזבלנקה לצרפת. החלפנו לספינה אחרת שנקראה "השלום", מצרפת לארץ-ישראל. ההפלגה ארכה שבוע ימים. לאחר מכן התברר לנו שהספינה "אגוז" שאתה הפלגנו לצרפת, טבעה. היה לנו מזל שזה לא קרה כשהפלגנו על הספינה.
 
בישראל הגענו לנמל חיפה, שם חילקו אותנו לקבוצות לפי שמות הערים מהם באנו. עלינו על אוטובוסים אשר הסיעו אותנו למעברת "אזבסטונים" הממוקמת בבית אליעזר בחדרה. במעברה לא היה לנו חשמל והיינו צריכים להסתפק בנרות ובלמפה – צלחת עגולה ומעליה זכוכית שמדליקים אותה בעזרת נפט. לאחר שנה עברנו לשיכון. אבא שלי עבד בעירייה במחלקת משק, ופרנס את המשפחה. אחיי הגדולים עבדו במפעלי נייר, חברת החשמל ושירות בתי-הסוהר וסייעו בפרנסת המשפחה.
 
בתקופתי לא היה נהוג לחגוג לבנות בת-מצווה, לכן לא חגגתי. וכאשר חגגו לאחיי הגדולים את חגיגות בר-המצווה, שכללו עלייה לתורה ומסיבה בבית עם המשפחה והחברים, הרגשתי תחושת קנאה.
 
בגיל 13 למדתי בבית ספר "פאר עם" שבבית-אליעזר עד כיתה ח'. כשסיימתי את הלימודים אחיי הגדולים התחתנו, ואני התחלתי לעבוד בטיפול ילדים כדי לעזור למשפחתי בפרנסה. 
 
בית ומשפחה
הכרתי את בעלי, אברהם, בגיל 16 במועדון בשכונה שבו רקדו ריקודי עם חברותי ואני, היינו קטנות מכדי להיכנס למועדון, אז מידי פעם הצצנו מהחלון כדי לראות אותם רוקדים. אברהם בדיוק יצא מהמועדון עם חבריו ואז הוא פנה אלי ושאל: בת כמה את?  למה את לא נכנסת למועדון? ועניתי: אני עוד צעירה. ככה הכרנו אחד את השנייה. מאז הייתי באה יותר למועדון ואברהם הכניס אותי למרות שלא הייתי חברה במועדון. ולאחר כמה חודשים התחלנו להיפגש ולצאת כזוג. אברהם התגייס לצבא, ושירת בחייל צנחנים, ואני עבדתי בטיפול ילדים, כשהוא סיים את שרותו הצבאי התחתנו.
 
לאחר שנתיים נולד לנו בני הבכור, ליאור ולאחר שנתיים נולד בני איתן ואחרי שלוש שנים נולד בני רענן ולאחר עוד שנתיים נולדו בנותיי התאומות, דנה ומאיה. כולם גדלו והיו ילדים טובים, ועבדו בעבודות מוצלחות.
בני הגדול ליאור מנהל חברת מסגרות. יש לו 3 ילדים, הבן הגדול, מאור, משרת במשטרה הצבאית, הבן האמצעי, מתן, לומד בכיתה י', ובתו הקטנה, שירה, לומדת בכיתה ה' והם גרים בנתניה.
 
בני איתן מנהל חברת פרויקטים והנדסאי. ויש לו 3 בנים. הבן הגדול, רואי, לומד בכיתה ט' בבית הספר הדמוקרטי. הבן האמצעי, שחר, לומד בכיתה ו' בבית ספר קפלן, שם לומד בכיתה ה' גם בנו הקטן, עמית. הם גרים בבית לידנו. בני רענן מנהל חברת מזגנים, יש לו 3 בנות. שנהב, הבת הגדולה, לומדת בכיתה ז' בתיכון חדרה בית אליעזר, הודיה, הבת האמצעית, לומדת בכיתה ב' בבית ספר קפלן ובתו הקטנה נואל, בת 3. בתי מאיה היא ספרית ויש לה 2 ילדים. הבן הגדול, לידור, בכיתה ט' בתיכון חדרה בית אליעזר והבת הקטנה, לינוי, לומדת בכיתה ו' בבית ספר קפלן.
 
בתי דנה עוסקת בקוסמטיקה ולומדת הנהלת חשבונות. יש לה 5 ילדים. הבת הגדולה, אלמוג, היא שנה אחרי שירותה הצבאי, מור בת 20, אביב בכיתה ד', לומד בפאר-עם, הבת רז בגן חובה, ואחריה אלעד והוא בן שנה וחצי.
    
                                                      שמחה נהרי עם המשפחה
אנחנו משפחה מאוד מאוחדת ואוהבת. כל ילדיי (מלבד ליאור) מתגוררים בחדרה. יש לנו קשר הדוק ואנו מתראים על בסיס קבוע, בעיקר בסופי שבוע. בחגים כל ילדיי נוהגים לבא ולחגוג בביתנו.
 
העשרה
מלאח: "מלאח (בערבית: אל-מלאח, ??????) הוא שמו של הרובע היהודי בערי מרוקו (שם המקביל למושג "גטו" בקרב עדות אשכנז). שער הכניסה למלאח בעיר מקנס. בשנת 1438 הוקם המלאח הראשון בעיר פאס. מאוחר יותר הוקמו מלאחים נוספים במרקש (1568) ובמקנס ב – 1682.
תשע"ה 2015     

מילון

מלאח
שמו של הרובע היהודי בערי מרוקו, שם מקביל למושג: "גטו" .

מימונה
חג עממי של יהודים יוצאי צפון-מערב אפריקה, ובעיקר יהדות מרוקו, שנחגג במוצאי שביעי של פסח, באסרו חג.

ציטוטים

”"האונייה: "אגוז" שלקחה אותנו לצרפת, טבעה...היה לנו מזל..."“

”"הייתה שנאה בין יהודים לערבים, אך בשכונה בה גרתי, הם חיו בשכנות טובה עם הוריי"“