מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

עליית עולה בבל

גיא בן ה-11 וסבתא צילה בת ה-67
תמונת נעורים בגיל 16 באירוע משפחתי
מבצע עזרא ונחמיה

עליית עולה בבל – מבצע עזרא ונחמיה

גרנו בעיר מוסול שבצפון עירק, בירת מחוז נינווה. מוסול משתרעת משני עבריו של נהר החידקל ובה חמישה גשרים המחברים את עבריו. העיר נמצאת כ-400 ק"מ צפון מערבית לבגדד. במוסול קבורים לפי המסורת הנביאים: יחזקאל, עובדיה ,יונה ונחום. מידי שנה היו הולכים לבקר בקברי צדיקים בחג השבועות שהוא חג הביכורים. אימי ז"ל סיפרה שבקבר הנביא יחזקאל היה בית כנסתת גדול שאירח את המבקרים. בשנת 1950- 1952 הייתה מזימה מצד הממשל העירקי להפוך את בית הכנסת למסגד ,אולם היא נבלמה על ידי כוחות יהודיים מחו"ל ואנשי דת מקומיים. כיום לאחר שעירק התרוקנה  מיהודים ממשיכים לפקוד את הקבר המהווה מקום משיכה ועליה לרגל גם למוסלמים וגם לנוצרים של המדינה.

מפת עירק ומוסול

%d7%9e%d7%a4%d7%aa-%d7%9e%d7%95%d7%a1%d7%95%d7%9c

תמונת הורי ביום נישואיהם:

%d7%94%d7%95%d7%a8%d7%99%d7%9d-576x1024

 

הורי נישאו בשנת 1928

 

הקבר השני שהיה מקום עלייה לרגל הוא קברו של הנביא נחום:  נמצא מרחק כשעתיים נסיעה ממוסול בכפר כורדי נוצרי הנקרא אלקוש שמרחוק נראה כתלוי על מדרון . מידי אביב המקום היה מתמלא בהמוני יהודים שערכו בו פיקניקים. הורי שכרו שם בית יחד עם כל בני משפחתם ואת רוב זמנם בילו על גג הבית. בלילה היו פורשים בצפיפות מזרונים וביום גדשו את קבר הנביא אשר נראה כמקדש קטן. כולם היו מתגודדים שם לתפילה, לשירה וריקודים. השמחה הייתה רבה בשעה בין הערביים היו עולים על ההר רק כדי לראות את טביעת ידו של נחום-כתם יד בצורת יד על  גג מערה החצובה בסלע

הקבר של הנביא יחזקאל

%d7%a0%d7%91%d7%99%d7%90-%d7%99%d7%97%d7%96%d7%a7%d7%90%d7%9c

%d7%94%d7%a0%d7%91%d7%99%d7%90-%d7%99%d7%97%d7%96%d7%a7%d7%90%d7%9c

תמונה של מוסול

%d7%9e%d7%95%d7%a1%d7%95%d7%9c

 

המגורים היו בשכונת היהודים(מחלאת אל יהוד).שכונת היהודים הייתה באזור הצפון מזרחי של מוסול ,במרחק של 2-3 ק"מ מהגדה המערבית של החידקל. מרץ 1951, חתם ראש ממשלת עירק נור אל סעיד, על החרמת הרכוש היהודי. מאפריל 1950 עד 15 ביולי 1951,כשנה ורבע העלו ארצה כ- 125000 יהודי עירק, במבצע שנקרא "עזרא ונחמיה".

אני בת רביעית מתוך שמונה אחים ואחיות. לאבי וסבי הייתה חנות גדולה של מוצרי מזון והתפרנסנו בכבוד. אבי יחד עם בני משפחתו בנו בית גדול עם מרתף ענק. רבים מבני משפחתי סייעו לתנועה כשהבולט בניהם היה אבי שאפשר לקיים מפגשים של התנועה במרתף הבית .נוכחותו תמיד הייתה רצויה  וברוכה , הוא ישב בחנותו שעמדה בפינת הסמטה המובילה לביתם ושימש כצופה הביט לכל הכיוונים  בערנות ובדריכות, וכשדמות מסוימת עוררה את חשדו דאג להודיע במהירות. הוא עשה זאת מתוך הזדהות עמוקה עם התנועה ועם מטרותיה וכמובן ללא תמורה. המורה והמדריכה בתנועה הייתה פהימה ארבלי שהיא חברת הכנסת שושנה ארבלי אלמוזלינו.

דודי ודודתי היו פעילים במחתרת הציונית השלטונות בעירק רדפו אותם. ערב אחד בשעות בין הערביים ברחו דודי ודודתי משכונת מגוריהם ללא הודעה מוקדמת , הוריהם לא ידעו מה עלה בגורל ילדיהם והשלטונות לא הרפו  ובאו פעמים רבות לחפשם והם נאלצו לברוח ממוסול. מספר חודשים הסתתרו  שינו את זהותם על ידי החלפת שם פרטי ושם משפחה, הם עלו לרכבת והגיעו לבגדד ועם רכבת נוספת לבצרה . עוד באותו ערב העמיסו אותם על משאיות שהיו אטומות ביריעות ברזנט הם התיישבו על הקרקעית והמשאית החלה לנסוע.  משם הובילו אותם בסירות משוטים שהמתינו להם על מי הנהר וכך עברו לגדה הנגדית, משם הלכו כשעתיים בדרך קשה עד שהגיעו לבית בצורת קובייה ושם הסבירו להם שהגיעו לתחום אירן ועוד מעט יגיעו לפלסטין, משם הסיעו אותם ברכבת לטהרן מרחק שני ימי נסיעה כעבור מספר ימים הגיע היום המיוחל עלו על מטוס ונחתו בנמל התעופה לוד. המסע היה ארוך ומפרך.

מיפוי של הבית שדודתי בת ה-80 הכינה במפגש משפחתי שהתקיים בחודש מאי 1916

%d7%9e%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%99-%d7%a9%d7%9c-%d7%94%d7%91%d7%99%d7%aa

20161213_102458

העלייה לארץ

הורי החליטו לעלות לארץ ואז הסתבר שאמי בהריון והעליה נדחתה משנת 1950 לינואר 1951.הורי עלו ארצה במטוס והועברו לגור זמנית בשער העלייה. גרנו באוהלים מספר חודשים ופינו אותנו למעברה א' באשקלון.

%d7%9e%d7%a2%d7%91%d7%a8%d7%94

 

גרנו בצריפים עשויים מפח השירותים מחוץ לבית משותפים לכל השכנים ללא אסלה בשיטת הבול קליעה. המיטות עשויות מברזל וכל כמה ילדים ישנו יחד. הורי קיבלו תלושים למוצרי מזון כמספר הנפשות במשפחה. זאת הייתה תקופת הצנע. בבית לא היה חשמל היו לנו עשישיות שהדלקנו עם נפט. לא היה מקרר היה בית חרושת לקרח ושם קנינו בלוק קרח והבאנו הביתה עטוף במגבת כדי שלא ימס מהר. הכנסנו את הקרח לתוך מקרר וכך מידי יום היה צריך ללכת ולהביא קרח. האפשרות הייתה להביא בלוק. חצי בלוק או שליש בלוק תלוי בגודל המקרר או  בקצב ההמסה של הקרח.

כעבור מספר שנים התחילו עגלונים לעבור בין הבתים וקראו בקול רם קרח קרח…. וצלצלו בפעמון שאחזו בידם. כנ”ל עשו לגבי מכירת הנפט ששימש להדלקת העששיות או להדליק את הפרימוס לחימום מים . למקלחת ולבשל את האוכל. הנפט גם שימש לחימום הבית.

תמונה של פרימוס ועששית

%d7%a4%d7%a8%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%a1
%d7%a2%d7%a9%d7%a9%d7%99%d7%aa

 

הורי סיפרו על חשיבות החגים בקרב היהודים בעירק. החגים שהרשימו אותי כילדה הם חג הפסח וחג הסוכות. בפסח ישבו כולם מסובין מסביב לשולחן קראו בהגדה מיוחדת שהייתה כתובה בעברית וגם בערבית. תמיד סיפרו כמה הם כמהים לעלות לא"י והתפללו "בשנה הבאה בירושלים הבנויה" גם בארץ אבי המשיך בליל הסדר לקרוא מאותה הגדה ואנו כילדים התלוננו כמה ליל הסדר ארוך ומתיש. כיום אני נזכרת בזמנים ההם ומיד מציפה אותי התרגשות, שמחה וגעגועים לזמנים ההם .

בחג הסוכות בנו במרכז החצר סוכה גדולה מאוד שתוכל להכיל בתוכה כמה עשרות אנשים. מלאכת בניית הסוכה נעשתה כתוצאה ממחשבה ותכנון מדוקדק של כל פרט ופרט. כל הדפנות היו עשויים מבמבוק במרחקים שווים זה לזה שתי וערב. את הבמבוקים שזרו בהדס ובכפות תמרים. בחזית הסוכה קשרו כפות תמרים ובמרכז מגן דוד גדול. את הסוכה עטפו בסדינים לבנים ותלו בה את שבעת המינים וכמובן ארבעת המינים: הדס. לולב .ערבה ואתרוג הניחו על השולחן בהדר וכבוד. את ערב הושענה רבה חגגו בהילולה גדולה במשך כל הלילה תפילה. שירים .ריקודים ואוכל כיד המלך. כל המי ומה יכול להצטרף ללא הזמנה וללא הודעה מוקדמת "ערב פתוח". גם בארץ הורי המשיכו במסורת הזאת וכל דודי וילדיהם באו לחגוג יחד אתנו ערב זה.

סוכתנו הסוכה "שאין אדם שכף רגלו לא דרכה בה"

%d7%94%d7%a1%d7%95%d7%9b%d7%94

סוכתנו-עזרא מורד

ובמוצאי כפור לטוב בא עלינו

אבי תקע יתד יסוד לסוכתנו

קרשים ופטישים והשמחה רבה

יד ביד כולנו החג הנה זה בא!

 

אז מין הפרדסים  הובילו הגויים

לכל עיר וכפר כפות עלי תמרים

חילקו ליהודים  כסכך ירוק מצל

גם אנו נטלנו ומה-הנתעצל?

 

בסוכה תלינו תמרים ורימונים

ואשכולות פירות משבעת מינים

אתרוג גם לולב הדס וערבה

קשט קשטנוה בחום ואהבה.

 

הסוכה שלנו סוכה שלמה

עליה  דיברנו עם כל המי ומה

על יופי דפנותיה ולובן מצעיה

שבעת אושפיזיה וירקות עליה.

 

סוכה מיוחדת הייתה סוכתנו

תאווה לעין מעשה ידינו

הייתה סוכת נחת ואמונה תמה

כי מבלעדיה חגנו לשם מה?

 

סיכום התקופה בקצרה

הייתי פה באוהל מספר חודשים

ובמעברה מספר שנים.

עם ראשוני החלוצים והבונים במדינתנו.

 

ברז המים היה בגדר מחשבה

והמזון חולק בתלושים

כבישים טרם נסללו

וההליכה בבוץ במעברה הייתה כעסק נפוץ.

 

הייתי פה כשזיו שמים האיר את הלילות

ואת אפלת הלילות השחורים.

החשמל היה פתיליה ולוקס

ושירותים רק ציבוריים.

 

הייתי פה בבוא עיראקים, תימנים. פרסים,

רומנים, מצרים, מרוקאים, טריפוליטנים. וצכים.

 

הייתי פה עם בני מדינתי הצעירה ובוניה.

הייתי רוב חיי ופה אטמן

אשרי האיש אשר זכרו יחקק בתולדות מדינה זו

להוד ולתפארה.

 

נסיים בשיר מעגלים של עידן ריכל המספר על מעגלי חיים השונים.

מעגלים

עידן רייכל מילים ולחן: עידן רייכל. במקום שהיום נגמר בזמן שהלב מתחיל לילה חוזר ומתגבר ונסגרים מעגלים

יש תנועה מדומה ורכבות חוצות הרים בחזרה לנקודה בה נסגרים מעגלים

מעגלים, מעגלים איך שאנחנו נשארים בסיבובים של החיים נאחזים באנשים

מעגלים, מעגלים איך שאנחנו נשארים מתעוררים ליום חדש חוזרים ושוב מנסים

אולי הלילה נישאר אם שוב תבואי לבקר העדינות שלנו יחד יש בה משהו מסנוור

להיזרק אל תוך הלילה להשתכר מאור אחר להתנפץ אל החיים להאמין, לא לוותר

הזוית האישית

סבתא צילה (מספרת) : נהניתי להנחיל לגיא נכדי את המורשת וההיסטוריה של משפחתי ולהרכיב יחד את הסיפור. זו היתה חוויה מאחדת, מלאת סיפוק ולמדתי ממנו על עבודת המחשב. גיא (מתעד) : נהניתי לשמוע על המשפחה של סבתא ועל החוויות שעברו בגולה ובארץ כעולים חדשים. שמחתי לעבוד עם סבתא בשיתוף פעולה בצורה חווייתית מאד.

מילון

פתיליה
כירה ניידת הבנויה ממכל דלק נוזלי בו טבולה פתילה ומעליו מסגרת מתכת.

פרימוס
מכשיר לחימום ובישול עם בית קיבול לנפט.

עולה בבל
העולים החדשים שעלו מעירק.

ציטוטים

”"אשרי האיש אשר זכרו יחקק בתולדות מדינה זו להוד ולתפארה"“