מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

עליית משפחתו של סבא אפרים דפנר מפולין

יובל וסבא אפרים במפגשי הקשר הרב דורי
סבא אפרים וסבתא נוגה בעתיקות כפר נחום
סבא מספר לי על עלייתו לארץ מפולין דרך רוסיה והתאקלמות משפחתו בארץ החדשה.

סיפורו של סבא אפרים

סבא נולד בפולין בשנת 1938. כשהגרמנים פלשו למדינה, הצליחו הוריו לברוח לרוסיה. השלטונות היגלו אותם לסיביר, שם הם שהו בתנאי מחיה קשים ביותר, עד שהגיעו לחרפת רעב. עם סיום המלחמה בשנת 1946, הם עברו למחנה עקורים יהודים בגרמניה, משם הם עלו ארצה בשנת 1949, עם שתי אחיותיו, שרה ושושנה.

סבא (שורה ראשונה למטה מימין) במחנה עקורים

 

בהגיעם ארצה, חמש נפשות, הם שוכנו באהל במעברה, למשך חצי שנה. משם הם עברו למעברה של צריפים באבו כביר. כל משפחה קיבלה שני צריפים, צריף אחד שימש כחדר מגורים והשני כחדר שינה, בו ישנה כל המשפחה [5 נפשות]. השירותים והמקלחת היו בצריף נוסף. לא היה חשמל. האירו בעזרת עששיות נפט ובשלו על פתיליות ופרימוסים. המקרר פעל על בלוקים של קרח, אותם היה צריך לקנות ממוכר קרח, שעבר ברחוב. ככה הם גרו במשך 3  שנים. במעברה היה בית ספר עממי ובו כל הכיתות למדו בצריף אחד ארוך. בתקופה ההיא, למדו מכיתה א' עד ח'. סבא היה בוגר בית הספר ובכיתתו היו בסה"כ 15 תלמידים.

סבא בצעירותו

בשנת 1952, המשפחה עברה לדירה בשיכון עמידר בבת-ים. סבא התקבל ללימודים בתיכון עירוני ד' בתל אביב והוא היה נוסע לבית ספר הלוך ושוב בשני אוטובוסים.

בצבא, שרת סבא בחייל האוויר, כטכנאי של מערכת מכ"מ. אחרי השיחרור מצה"ל, נסע סבא לארצות הברית ולמד הנדסת אלקטרוניקה כמהנדס סבא עסק בפיתוח מכשירי קשר של צה"ל.

קיצור תולדות חייה של סבתא נוגה 

סבתא נגה נולדה בארץ ומצד אביה היא דור שישי לילידי הארץ. אבות אבותיה עלו לישראל מרוסיה, בשנת 1857 והתיישבו בחברון. היא נולדה בבת ים והוריה  היו בין מייסדי העיר הזו. סבתא למדה בסמינר למורים למוזיקה. עם סיום למודיה, היא התגייסה לצה"ל ושרתה כחיילת מורה במרכז קליטה של עולים חדשים. היא עבדה עד פרישתה לגמלאות כמורה למוזיקה בגני ילדים  וכיתות א'.

כיצד סבתא וסבא נפגשו 

כתושבי בת ים אהבו סבתא וסבא מאוד ללכת לים  בעיקר בשבתות.

 

בשבת אחת בשנת 1957, ירד סבא לים לשחק  מטקות עם  חבריו. תוך כדי משחק  סבא הבחין בקבוצה של נערות, שהסתכלה עליהם. סבא ניגש ושאל: "מי רוצה ללמוד לשחק מטקות" וסבתא נגה קמה ואמרה שהיא מוכנה ללמוד. וככה  הם הכירו.

בסוף המשחק, סבא הציע לסבתא חברות והיא הסכימה. כשפעם שאלו את סבתא, מה מצא חן בעיניה אצל סבא, שגרם לה להסכים להיות חברתו, היא ענתה, שערו הבלונדיני ועיניו הכחולות. לשאלה דומה ענה סבא: "חיוכה המקסים".

הבית של סבתא היה רחוק מאוד מהבית של סבא, בקצה אחר של בת ים. הליכה ברגל בין שני הבתים לקחה שעה. בתחילת החברות, סבא היה עובר מרחק זה כמעט בכל שבת. בסוף, ההורים של סבא ריחמו עליו וקנו לו זוג אופנים. זה איפשר לסבא, כשלא היו לו יותר מידי שיעורי בית, לבקר את סבתא גם באמצע השבוע.

כך הם היו  חברים עד שנת 1962, השנה בה הם התחתנו.

 

הזוית האישית

יובל: נהניתי מאוד לעבוד עם סבא ולתעד את הסיפור המשפחתי שלנו.

סבא אפרים: היה לי נעים להגיע לבית הספר של יובל ולבלות איתו בזמן איכות.

מילון

מחנה עקורים
בעלות הברית שיכנו את חסרי הבית היהודים ששרדו את השואה במחנות פליטים וניסו לדאוג לצרכיהם

ציטוטים

”במעברה היה בית ספר עממי ובו כל הכיתות למדו בצריף אחד ארוך“