מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

עליית הוריי לארץ בספינה

בתוכנית, מתעדים את סיפורה של חדווה
כרטיס עלייה לאונייה
עלייה הוריי לארץ בספינת מעפילים בשנות החמישים

שמי חדוה ראובן. נולדתי בישראל, אני בת הזקונים במשפחה. אבי נולד בלוב ואמי באיטליה. כאשר גורשו היהודים מלוב, אבי עבר לאיטליה ושם פגש את אמי. לאמי הייתה משפחה באיטליה אשר עסקה במסחר בגדים. אבי ז"ל הועסק ע"י משפחתה של אמי, וכך הכיר את אמי ז"ל. הם התחתנו באיטליה ושם נולדו אחי אחותי.

בדרך לישראל

אמי רצתה להישאר באיטליה ולחיות את חייה שם, לא היה לה רצון לעלות לארץ ישראל. למרות אי רצונה של אמי לעלות לישראל בסופו של דבר הצליח אבי לשכנע אותה לעלות ארצה, לחיות כאן ולהקים כאן משפחה. חלומו היה לחיות בארץ ישראל ולקיים פה חיים. העלייה לארץ ישראל באותה תקופה הייתה משימה מאוד לא פשוטה וקשה מבחינה נפשית ופיזית: התנאים לא היו כמו היום והיו קשיים לא מעטים. ההפלגה נמשכה כשלושה חודשים, ובמהלך שלושת החודשים שהם שהו על ספינה נולד אחי השלישי. הייתה בספינה צפיפות ומחנק, לא פשוט להיות עם אותה קבוצת אנשים כל כך גדולה באותו מקום כל כך הרבה זמן: לכל אחד היו צרכים משלו ורצונות אחרים. קשה לתאר כיום את העובדה שהיינו במשך שלושה חודשים בדרכים – זוג הורים עם שני ילדים קטנים, ובנוסף אמי הייתה בהריון. על הקשיים הרגילים התווספה העובדה שהיא תלד על האנייה. למזלנו הלידה צלחה בשלום לאמי ואחי, זאת הייתה חוויה עצמתית ומשמעותית עבור הוריי.

ההגעה ארצה

העלייה לארץ הייתה חוויה מרגשת ומעצימה, ויחד עם זאת מאוד לא פשוטה ומורכבת. לאחר שלושה חודשים הוריי הגיעו ארצה והחליטו לרדת מהאוטובוס שבו הוסעו בהרצליה, מאחר והמקום מצא חן בעיניהם והייתה להם הרגשה פנימית מאוד חיובית לגבי המקום. הוריי מאוד אהבו את הרצליה מהיום הראשון שהגיעו ארצה וכך נשארנו כל המשפחה עד היום בהרצליה, יש לנו קשר חזק מאוד לעיר.

אני בת הזקונים במשפחה, נולדתי לאחר שישה ילדים כאשר ביניהם יש תאומים. הייתי הצעירה מכולם והמפונקת במשפחה. הוריי היו דתיים, אך נתנו לנו יד חופשית להחליט כיצד אנחנו רוצים לחיות ואיך לגדל ולחנך את ילדינו. מאוד חשוב לתמוך ולאהוב ולתת יד חופשית, לא להכריח אנשים לעשות דברים שהם אינם רוצים. עד היום אנו שומרי מסורת שמקפידים ונהנים להעביר זאת לילדים ולנכדים. אולי בגלל שקיבלנו יד חופשית בבחירה שלנו, הבנו את החשיבות הרבה ואת היופי במסורת שאנחנו גדלנו עליה. אני חושבת שחשוב מאוד לא להכריח ולתת לכל אחד לבחור את דרכו.

אריק איינשטיין, דוגית נוסעת:

 

כילדה קטנה זכור לי בעיקר כי בכל ערב שישי, היה נהוג בביתנו לקדש, להדליק נרות ולשבת ביחד לשחק במשחקי קופסא. והכי הכי מהנה עבורי היה להקשיב לסיפורי הרמב"ם מפיו של אבי ובכלל לכל מיני סיפורי תורה מעניינים שלמדנו מהם המון על דמויות משמעותיות, אירועים חשובים וחכמת חיים. מנהגים אלו והשרשרת של המסורת היהודית נותרה עד היום: אנו נוהגים לקדש ביום השישי ולשבת בארוחת שישי עם הילדים והנכדים בשירה ומשחקים סביב השולחן עם המון אהבה והנאה.

המסר האישי החשוב שאני מעוניינת להעביר לדורות הבאים הוא להמשיך בדת היהודית ולשמור על מנהגי המשפחה, היהדות היא חלק חשוב מאתנו וממה שאנחנו. היא מהווה את הסיפור האישי של כולנו כפרטים וחלק מהסיפור הגדול של העם היהודי. למידת הדורות הבאים על המסורת שלנו היא חלק חשוב מההיסטוריה שלנו ממה שעברנו, ומה שמקשר בין כולנו כיהודים החיים בארץ ישראל.

הזוית האישית

סבתא חדווה: בסיפור זה תיעדתי את עליית הוריי לארץ וקליטתם בארץ ישראל, הייתה זו חוויה מיוחדת.

בר: נחשפתי לקשיים ולתלאות, שעברו הוריי סבתי בעלייתם לארץ. התרשמתי שזה היה מאוד קשה.

מילון

עלייה
להתיישב בארץ הנבחרת

ציטוטים

”העלייה לארץ- ללכת בעקבות החלום“