מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

עלייתי לארץ ישראל בשנות ה – 50

בחתונתה של נכדתי שי עם בכיר ליבה תומר
בחתונתי בשנת 1959
סיפור קליטתי בארץ

פתיחה- הצהרה

בחרתי לספר בקצרה את סיפור עלייתי וקליטתי בארץ בשנות החמישים למאה הקודמת. הסיפור הוא חלק מסיפור שנותיה הראשונות של מדינת ישראל, בימי העליות הגדולות, בשנות החמישים.

שמי: רבקה (לאונין) בילבסקי (טאקו)

ארץ לידה: עיראק

%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94-2

 

 

נולדתי בבגדד שבעיראק בשנת 1938, בשם לאונין, (שמשמעותו לביאה), בת בכורה להורי נעימה ואפריים טאקו – כהן.

בבגדד גרנו בבית ענק עם סבי וסבתי ועם דודי ואשתו. בית שמוקף בגינה ענקית עם שיחי וורדים שריחם מלווה אותי עד היום. למדתי בבית ספר אליאנס לבנות מגיל הגן, והמשכתי בו ללימודיי היסודיים. שפת הלימוד והדיבור הייתה צרפתית , והשפה המשנית הייתה אנגלית. רמת הלימודים הייתה גבוהה מאוד בהשוואה ללימודים  בארץ באותה התקופה, אבל בעיקר למדתי משמעת, נימוסין וכבוד למורים ולזולת. תכונה זו טבועה בי עד היום.עלינו ארצה בטיסה במרץ 1951 בהיותי בת 12.

שמי עוברת לרבקה ע"י המורה בבית הספר בו למדתי.  בהגיענו ארצה לנמל התעופה לוד קיבלו את פנינו בריסוס בדי-די-טי, והועלנו על משאיות לכיוון חיפה למחנה המעבר בעתלית- שער עליה. בתום 3 ימי קליטה הועלנו על משאיות למעברת נס ציונה ושוכנו באוהלים.לאחר לילה בל ישכח באוהל, בקור אימים הולבשנו במעילי פרווה ועלינו על משאית לבית ברמת גן שנקנה עי מכרינו שבו שוכנו 2 משפחות סהכ 11 נפשות. משפחתנו בת 7 נפשות אמא אבא ו-5ילדים.

עולים מעיראק, 1950
עולים מעיראק, 1950
%d7%a2%d7%9e%d7%99%d7%aa-%d7%95%d7%a8%d7%91%d7%a7%d7%943
ריסוס העולים בדידי טי 1951
%d7%a2%d7%9e%d7%99%d7%aa-%d7%95%d7%a8%d7%91%d7%a7%d7%94-4
פיזור העולים במשאיות 1951

מילדה בת 12 הפכתי בין לילה לבוגרת והוטלה עליי האחריות לכל. למדתי במהירות את השפה והפכתי למתורגמנית להוריי, לאחי ואחיותיי הקטנים ממני.

התמודדתי עם משטר הצנע שהגביל את הצריכה למוצרים בסיסיים וחיוניים בלבד ולכמויות מזעריות. היה חוסר בכל ממזון בסיסי; חלב , ביצים, הלבשה והנעלה. הוריי עברו טראומה תרבותית, מנטלית פיזית ונפשית. מעבר חד, קשה ואכזרי. מלא תקוות ואכזבות, סבל טלטולים קשיי קליטה התאקלמות בחברה חדשה, בתרבות אחרת ובסביבה שונה  ובלתי מוכרת. אהבנו את הארץ, ערגנו לה, שמחנו מאוד בעת הקמת המדינה והכרזת העצמאות, והבנו כילדים שהעלייה לארץ הינה חלום שהתגשם. השתדלנו, התאמצנו להסתגל על אף כל הקשיים. נקלטנו בבתי ספר למדנו שפה חדשה, התערינו עם בני הארץ ועם עולים מכל קצווי העולם (חברתי הטובה ביותר הייתה עולה מצרפת בשם רחל פרייס שתקשרתי איתה בצרפתית). כאמור, בזמנו המורים החליפו את השמות הלועזיים של כולנו לשמות עבריים ללא שום חשיבה מעמיקה למשמעותו של המעשה. אותם הימים  לא קלטתי ולא הבנתי שלשם יש שורשים ומשמעות כשלעצמו . שמי הוחלף לרבקה . שמור אצלי פתק שקיבלתי מהמורה דאז "ברכת רבקה לרבקה "אמנו את היי לאלפי רבבה".

במהלך השנים הבנתי שמחיקת שם כמוהו כמחיקת האישיות, מחיקת ה-"אני" ואף ביקשתי מילדיי שעל מצבתי ייחרט גם שמי המקורי. השם רבקה נבחר באקראי ללא זיקה לשורשים שלי ומבלי שיתוף של הוריי בבחירתו.

חולקו תלושי מזון – זכורני שעמדתי בטור לקבלת מזון בצרכניה וחזרתי הביתה עם מלפפון ועגבנייה .למזלנו לילדים הייתה שמחה, התלהבות, הכל חדש, שונה ומאתגר. הכרנו עולם חדש ומלהיב, אבל לא קלטנו את משעבר על הורינו- מעבר חד, הרסני, חוסר יכולת להתמודד עם קניית מצרכים בסיסיים, חוסר יכולת למצוא עבודה ולפרנס, היכולת לעזור לילדים בלימודים ולהתמודד בחברה חדשה. פשוט נעזבו לנפשם- טראומה זו לא נשכחה מהם עד יום מותם.

%d7%a2%d7%9e%d7%99%d7%aa-%d7%95%d7%a8%d7%91%d7%a7%d7%94-7
סבתא רבא מגדלת תרנגולות בחצרה ואוספת ביצים 1958
%d7%a2%d7%9e%d7%99%d7%aa-%d7%95%d7%a8%d7%91%d7%a7%d7%94-6
התור לצרכנייה

 

המצב הביטחוני הקשה מאוד, מדינות ערב ובמיוחד אלו הסובבות אותנו הציקו ליישוב בארץ ובשנת 1956 פרצה מלחמה. המדינה הצליחה למזלנו להקים צבא חזק שהצליח להתמודד עם הפיגועים והקשיים הביטחוניים.

ההתמודדות עם קשיי היום יום הייתה קשה. אמי שהייתה מוכשרת במיוחד במלאכת הבישול, בעבודות תפירה ורקמה, לקחה חלק חשוב בפרנסת המשפחה. הצלחנו להביא עמנו לארץ בעליה כמויות של בדים ואמי תפרה, תיקנה, הגדילה, הקטינה ושינתה את בגדינו כך שלא נאלצנו לרכוש ביגוד. אמי גם הצליחה לבשל ולאפות מעדנים ממעט המצרכים הבסיסיים שהושגו גם בשוק השחור.

%d7%a2%d7%9e%d7%99%d7%aa-%d7%95%d7%a8%d7%91%d7%a7%d7%948
עבודות רקמה של אימי

משפחתי הייתה משפחה מסורתית. שמרנו מנהגי השבת, ומנהגי חגי ישראל כתקנם. הקפדנו לקיים את הקן המשפחתי. אהבנו ותמכנו אחד בשני וכך שרדנו.

השתדלתי לעזור בפרנסת הבית ככל שעלה בידי. לאחר סיום לימודיי היסודיים, המשכתי לבית ספר תיכון בגבעתיים (הייתי תלמידה טובה והצטיינתי בעיקר במתימטיקה ואנגלית – רצה הגורל והיום אני מאוד מתקשה באנגלית) בסיום כיתה י' נאלצתי להפסיק  את לימודי הבוקר שלי ולהמשיך לבגרות בלימודי ערב. (באותה התקופה לימודים על יסודיים לא היו חובה ואף נגבה עבורם תשלום. היות והגיע תורם של שני אחיי להמשיך את לימודיהם בתיכון, הוריי לא עמדו במעמסה ונאלצתי לעבוד ללמוד במקביל). בכל תקופת הנעורים שלי הייתי חברה ב- "הנוער העובד" ואף הדרכתי בסניף בורוכוב בגבעתיים.

התגייסתי לצבא באיחור כי הוריי התנגדו לגיוסי מטעמי מצפון, ולאחר מלחמות קשות המריתי את פיהם והתגייסתי לחייל האוויר, למחנה דויד שליד נהלל. הייתי שלמת (חשבת) של הבסיס. באותה תקופה לא היו מחשבים ואפילו לא מכונות חישוב חשמליות, לא עבדו עם צ'קים או כרטיסי אשראי והכל נעשה באופן ידני.

%d7%a2%d7%9e%d7%99%d7%aa-%d7%95%d7%a8%d7%91%d7%a7%d7%949
מכונת חישוב ידנית משנת1958

בשנות ה-21 לחיי נישאתי לבן זוגי  מהתיכון, חייל – שחקן כדור רגל לשעבר בליגה לאומית בשם אשר בילבסקי יליד הארץ – צבר בסלנג של דאז, ממוצא פולני . זה היה מעשה מהפכני ובלתי יאומן. בעלי היה כהה שיער ואני בהירת שיער, עור ועיניים ולא פעם קראו לי ושאלו אותי מדוע נישאתי לספרדי.

%d7%a2%d7%9e%d7%99%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%91%d7%a7%d7%94-10
%d7%a2%d7%9e%d7%99%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%91%d7%a7%d7%94-11

 

הצלחנו לחנך את שלושת ילדינו לכבד הורים, קרובים, הזולת, לסבלנות, סובלנות יושר, עזרה לזולת, חריצות, מסירות, התמדה, ואהבת הארץ, ולקיים את האימרה "חייה ותן לחיות".

לסיכום, נעשו שגיאות רבות במהלך קליטת העלייה ועדיין נעשות, מבלי לתת את הדעת והמחשבה המעמיקה למשמעויות השונות של  המעשים. עם זאת, היום אני מעורה בפוליטיקה ובנעשה בארץ, אין בי מרירת או תסכול מהעבר. למדתי עם השנים גם לקבל, לכבד ולשמר את המורשת, העבר והשורשים, וגם להביט קדימה, בתקווה ובאופטימיות ולקבל את האחר.

כיום אני אלמנה המתקרבת לגיל 80, מתגוררת לבדי, אוהבת מאוד את ילדיי, חתני ו-2 כלותיי ומעל לכל  "מוטרפת" מאהבה ל-8 נכדיי הנפלאים.

העבר, ובעיקר זכרו של בעלי וזכרם של הוריי היקרים אינם מרפים ממני. אני מקיימת קשר הדוק, אוהב ומפנק עם אחי ואחיותיי ובני משפחותיהם אשר יקרים לי עד מאוד.

מוקדש באהבה רבה לעמית ולכל נכדיי היקרים.

%d7%aa%d7%9e%d7%95%d7%a0%d7%94

בילבסקי רבקה

24 לדצמבר 2016

 

סיפורה של רבקה ליאונין רגינה בילבסקי בשפה האנגלית – Rebecca Lionin Regina Bilebsky's Story In English

 

(תרגום ע"י יובל אלקן)

הזוית האישית

העבודה המשותפת גרמה לנו להנאה מרובה לקשר הדוק בינינו ולמגוון עשיר של שיח, למדנו להכיר ולהוקיר האחת את השנייה ולהעריך יותר את הקשר שהתהדק בינינו במהלך העבודה. אני מאחלת לסבתא שתמיד יהיה לה רק אושר ובריאות ותמיד נחגוג ונשמח יחד.

 

 

מילון

צנע
אורח חיים חסכני

ציטוטים

”\"השם רבקה נבחר באקראי ללא זיקה לשורשים שלי ומבלי שיתוף של הוריי בבחירתו. \"“

הקשר הרב דורי