מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

עלייתו של סבי יהודה ממרוקו

סבא שלי בגיל 16
ספינת מעפילים
סבי עלה ממרוקו לישראל דרך צרפת ובישראל הקים את משפחתו

סבי נולד במרקש שבמרוקו בשנת 1939. הוא למד בבית הספר אלינס. בשעות הפנאי היה משחק עם החברים כדורגל ומחבואים. לשכונה שבה הוא גר קראו "מלח", היא הייתה שכונה רק של יהודים ומסביבה הייתה חומה. לאבא של סבא שלי היו לו 3 חנויות של כלי בית עם הרבה עובדים במרכז מסחרי גדול.

שסבי היה בן 9 הוריו שלחו אותו ללמוד בישיבה בעיר פבלין (ליד פריז) שבצרפת. בישיבה היו חדרים שבהם ישנו התלמידים (6-7 תלמידים בחדר גדול), התלמידים היו לומדים בבית כנסת גדול מהבוקר עד הערב.

שסבא שלי היה בן 12 עלה לישראל עם עליית הנוער. הוא הגיע באונייה מנמל מרסיי בצרפת לנמל חיפה בישראל במסגרת עליית הנוער. משם לקחו אותם לרמת הדסה בטבעון, הם למדו שם עברית והיו שם שלושה חודשים. אחר כך הם הגיעו לקיבוץ שריד. בשריד הם למדו חצי יום ועבדו חצי יום (ברפת, בחקלאות). הילדים גרו בצריפים והיו משחקים בחורשה שליד שריד. לאחר שנה הם הגיעו לקיבוץ נאות מורדכי וגרו בבניינים ליד נהר הירדן. הם היו לומדים והם היו גם עובדים בבריכות דייג , חקלאות וכו'.  בערבים הקיבוץ היה מארגן לנערים פעילויות גיבוש ועוד. בזמן שסבא שלי היה בנאות מורדכי המשפחה שלו הגיעה לישראל ממרוקו.

שהגיע סבי לגיל 18 התגייס לחרמ"ש ושגמר את שירותו הצבאי חזר לקיבוץ נאות מורדכי לתקופה קצרה ואז עזב. את סבתי (סימי) הכיר שהגיע לבקר חבר אשר גר בנצרת עלית. אחרי חצי שנה הם התחתנו. גם סבתא שלי נולדה במרוקו בעיר "מרקש". היה להם שם בית מאוד גדול והיו להם שם המון עוזרים ומשרתים. לאבא של סבתא שלי היו המון חנויות מצליחות במרוקו. הם נאלצו לעזוב את מרוקו בגלל האנטישמיות כלפי היהודים.

בשנת 1967 סבי התחיל לעבוד במע"צ. זאת הייתה תקופה אחרי מלחמת ששת הימים, היו המון כבישים הרוסים כתוצאה מהמלחמה והעבודה בכבישים הייתה מאוד קשה. הם היו עובדים מארבע בבוקר עד שמונה בערב. הוא היה אחראי על מדידת כבישים. אחרי שלוש שנים התקדם להיות מנהל עבודה, הוא היה אחראי על ביצוע העבודות בכבישים ועל בנייתם. לאחר כמה שנים הפך להיות מפקח, הוא היה אחראי לפקח על כל העבודות בכבישים ועל הקבלנים. לפעמים היו צריכים לעבוד במקומות מאוד מסוכנים למשל: הוא היה צריך לפקח על בניית הכבישים בלבנון וכדי שלא יזהו אותו ואת העובדים שהיו איתו הם נאלצו לתצפת על לבנון בלילה. לפעמים הלבנונים היו רואים אותם והיו יורים עליהם ונהרגו שם עובדים שעבדו עם סבא שלי. סבי מספר שהיו עבודות מאוד מסוכנות אבל חייבים לעשות אותם כדי לפרנס את המשפחה והילדים. סבא שלי עבד במע"צ 38 שנים.

כיום סבי גר בעיר נצרת עלית יש לו 6 נכדים ואני הנכדה הצעירה. אני אוהבת כאשר כל משפחתנו נפגשת לחגוג את החגים יחד ואז סבי תמיד מברך על ארוחת החג ואני נהנת מאוד באירועים אלו.

הזוית האישית

ים: במהלך העבודה למדתי הרבה על העלייה של סבא שלי ועל מקום עבודתו.

מילון

חרמ"ש
חיל רגלים משוריין, חיל זה אחראי על הטנקים בצבא.

מע"צ
חברה שאחראית על בניית כבישים

ציטוטים

”היו עבודות מאוד מסוכנות אבל חייבים לעשות אותם כדי לפרנס את המשפחה והילדים“