מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

עלייתה של סבתי שרה מהלל מסוריה

שרה מהלל ורומי איזון
שרה בצעירותה
הכמיהה לארץ ישראל

סבתי נולדה בעיר חלב שבסוריה בתאריך 28.8.1948 להוריה יעקב וזהבה מזרחי. סוריה היא מדינה ערבית במזרח התיכון הגובלת בישראל בדרום מערב, בלבנון ובים התיכון במערב, בטורקיה ובצפון, בעיראק במזרח, ובירדן בדרום. באותה שנה קמה מדינת ישראל ופרצה מלחמת השחרור. הערבים בסוריה החלו להתנכל ליהודים שחיו במדינה וביניהם המשפחה של סבתי.

אבא של סבתי, יעקב, הושלך לבית כלא בדמשק (עיר הבירה של סוריה) על לא עוול בכפו. ההשלכה לכלא נעשתה על ידי הסורים כדי להקשות על המשפחות היהודיות שרצו לברוח ולעלות לארץ. משפחתה של סבתי החלה לחשוש מאוד לחייה והחליטה לברוח מסוריה. הם מצאו אישה ערביה שהסכימה תמורת סכום גדול של כסף להבריח אותם למדינה השכנה לבנון (לארץ ישראל הכניסה מסוריה הייתה חסומה).

הבריחה מסוריה התבצעה בכך שהמשפחה (סבתא שרה שלי, שהייתה אז תינוקת בת מספר חודשים, אחיה הגדול אברהם ואימא שלה זהבה) כולה התחפשה לערבים. הם עלו בעזרת האישה הערביה לרכבת שנסעה ללבנון. במשך כל הנסיעה היה אסור עליהם לדבר זה עם זה כדי שלא יזהו שהם יהודים ויפגעו בהם (הערבית שבה דיברו היהודים בסוריה הייתה שונה מהערבית של הערבים). כעבור כארבעה חודשים שחררו את אביה של סבתי מבית הכלא וגם הוא הוברח ללבנון ברכבת.

החיים בלבנון

הם הגיעו כולם לעיר עלי שבלבנון וחיו שם במשך כשנה כשהם מסתירים את זהותם היהודית. בערב ראש השנה בשנת 1949 השולחן בביתם היה ערוך ומוכן לקראת החג ואז הפתיעו אותם לפתע דפיקות חזקות בדלת. הם פתחו אותה בבהלה ולהפתעתם הרבה היו שם אנשי הסוכנות היהודית מארץ ישראל. אנשים שתפקידם היה לעזור ליהודים מכל ארצות הגולה לעלות לארץ ישראל. הם הורו להם לעזוב את הבית מיידית כמו שהם, והובילו אותם לאונייה שלקחה אותם לארץ ישראל.

מגיעים לארץ

הם עלו על אונייה שחיכתה להם, הפליגו והגיעו לחוף עתלית שליד חיפה. סבתא היתה בת שנה וחצי בהגיעה לארץ. בחוף עתלית הם הועברו למחנה של עולים ("שער העלייה") ומשם עברו לפרדס חנה למעברה (מחנה של צריפים ואוהלים). המשפחה גרה שם באוהלים כשנה לאחר ומכן רצו לשלוח אותם לישוב בדרום הארץ אבל אח של אביה שהגיע לארץ לפניהם מצא להם בית בתל אביב וגם עבודה לאביב בבנין.

הם עברו לגור בעיר זו, בשכונה שנקראה סאלמה (כפר שלם). הם גרו שם בצריף דל. הצריף למעשה היה בית של ערבים שברחו בעקבות המלחמה. בצריף הם גרו 17 שנים בערך. במשך השנים נולדו לסבתא שרה עוד אח וחמש אחיות. סך הכל הם שמונה אחים. עם המעבר לשכונת סאלמה, אבא ואימא של סבתא שלי מצאו עבודה והתחילו להתפרנס.

ילדותה של סבתא

על שנות ילדותה מספרת סבתא שהיו שונות מאוד מהילדות שיש לנו כיום. היא למדה בבית הספר רמב"ם ולאחר הלימודים היא הייתה עוזרת המון לאמה בגידול ששת אחיה הקטנים ממנה. מגיל צעיר היו לה תפקידים בבית, כמו להביא חלב מהרפת (את החלב לא קנו אז במכולת אלא קנו ישר מהרפת וסחבו בסירים), ביצים מהלול, נפט לחימום הבית או גושי קרח לקירור המזון. מכונת כביסה לא הייתה בבית ואת הכביסה היו עושים בדודים גדולים בהם היו מרתיחים מים. גם מקלחת לא הייתה בבית ופעם בשבוע הלכו ל "בית מרחץ", שהכניסה אליו הייתה כמובן כרוכה בתשלום. למרות זאת, מספרת סבתא שרה שילדותה הייתה מאושרת והיא נהגה לשחק במשחקים רבים בחוץ, ברחוב ובמגרשי משחקים: מחניים, תופסת, מחבואים. בגיל מאוחר יותר הצטרפה לתנועת הנוער העובד והלומד, ובמסגרת התנועה יצאה להמון טיולים והיא גם בילתה בסרטים רבים בקולנוע "עדן" למשל שהיום כבר לא קיים.

סבתא שרה רוכבת על אופנים

בגיל מאוחר יותר המשפחה עברה לגור בבית בשכונת התקווה בתל אביב. סבתא שלי גרה שם עד שהתחתנה עם סבא שלי, גם הוא משכונת התקווה. מאוחר יותר הם עברו לגור בחולון. סבתי שרה התחתנה עם סבי אברהם מהלל בשנת 1967.

סבתא שרה וסבא אברהם בחתונתם

נולדו להם ארבעה ילדים: שרון, שהוא מנהל פרויקטים בחברת החשמל, לימור שהיא מנהלת בביטוח לאומי, לילך שעובדת באוניברסיטת תל אביב וקרן (אימא של רומי) שהיא מעצבת פנים. לסבתי יש חמישה נכדים וחמש נכדות.

סבתא שרה עם 2 מנכדותיה

סבתא שרה עבדה ככורכת בהוצאות ספרים שונות ועבדה גם כפקידה בעיריית חולון. סבתא מספרת שאהבה מאוד את עבודתה ככורכת. היו מגיעים להוצאת הספרים ("עם עובד", "זמורה ביתן") סופרים רבים. לא פעם היא זכתה להקדשה אישית מהם על גבי ספרם. בזכות העבודה גם קראה סבתא המון ספרים. בבית שלה היו למעלה מ- 2,000 ספרים. סבתא אומרת שהיא העשירה את הידע שלה מאוד בזכות הספרים ועד היום היא אוהבת לקרוא. אין תשבץ שהיא לא יודעת לפתור, אין שאלה באיזה שעשועון שהיא לא יודעת לענות עליה ותמיד תמיד היא יודעת הכל.

לפני עשר שנים נפטר סבא אברהם מהלל ז"ל. הוא נלחם בכל מלחמות ישראל.

סבא אברהם ז"ל בצבא

היום סבתא בפנסיה, עוזרת לילדים ומטפלת בנכדים, צופה בסרטים ובהצגות, מטיילת, נפגשת עם חברות, קוראת ספרים ומבלה עם המשפחה.

הזוית האישית

שרה: מאוד שמחתי לשמוע על עוד סבתות שכל אחת הגיעה מארץ אחרת ולהכיר את סיפור העלייה שלה. מאוד אהבתי את הביקור בבית התפוצות – לראות את כל סיפורו של העם היהודי מכל קצוות תבל, את בתי הכנסת, הקומיקס, המוזיקה היהודית, סיפורה של דונה גרציה על יהדות ספרד.

רומי: הכרתי את סבתא שלי יותר לעומק. היה לנו יותר זמן חברה, למדתי את סיפור העלייה שלה לעומק דברים ושמעתי על שלא ידעתי קודם ומאוד התרשמתי מהם וגיליתי ענין רב בדברים.

מילון

כריכת ספרים
כריכת ספרים הוא התהליך של הצמדת מספר דפים העשויים נייר או חומר אחר והפיכתו לספר. כשמדברים על כריכת ספרים כאמנות, כמעט תמיד הנושא הוא ספרים בעלי כריכה קשה. כשכורכים מחדש ספר תפור, נהוג להפוך אותו לספר בעל כריכה קשה על ידי החלפת הכריכה הרכה בכריכה קשה. ישנן שיטות תפירה שונות, כמו תפירת דקירה. השיטה המסורתית משתמשת במסגרות על מנת לאפשר לנו לפתוח את הספר בצורה שטוחה לחלוטין מבלי לקרוע את גב הספר. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”בזכות העבודה גם קראה סבתא המון ספרים. בבית שלה היו למעלה מ- 2,000 ספרים“