מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

עלייה מדרום אמריקה

אני שרה וסבתי ג'ניה
אני וג'ניה יחדיו
גניה נולדה במונטווידאו, עיר הבירה של אורוגוואי

אני שרה, אני עליתי ארצה מברזיל בשנת 2008. באתי לחיפה בשנת 2014 והכרתי את גניה שעלתה ארצה מאורוגוואי בשנת 1971.
גניה שייכת לארגון שעוזר למשפחות עולים דוברי ספרדית ופורטוגזית. היא עזרה להורים שלי שאינם דוברי עברית להיות בקשר עם צוות בית הספר. ככה הכרנו ומאז היא כמו סבתא בשבילי.
הילדות של גניה
גניה נולדה במונטווידאו, עיר הבירה של אורוגוואי, בשנת 1952.המשפחה של אבא שלה היגיעה מפולין והמשפחה של אימא שלה מרוסיה. הם הגיעו לאורוגוואי לפני מלחמת העולם השנייה כדי שתהיה להם פרנסה. המשפחות שנשארו בפולין נספו בשואה. הם שמרו על המסורת היהודית, חגגו את החגים היהודים, אכלו מאכלים אשכנזים ודברו יידיש. הם היו ציונים ותרמו כסף להקמת מדינת ישראל. הילדים הלכו לתנועות נוער של יהודים וחלקם למדו בבתי ספר יהודים. 
 
גניה למדה בבית ספר יסודי לא יהודי ובחטיבת הביניים הייתה התלמידה היהודייה היחידה בכיתה. היחס של התלמידים כלפיה היה טוב ולכן מאוד חשוב לה שכולנו נקבל טוב כל בן אדם, מכל מוצא ומכל אמונה. בכל זאת היא הרגישה שונה, למשל כאשר חגגו את החגים היהודים ובאורוגוואי היה יום רגיל. רצתה להרגיש כמו כולם ולכן החליטה לעלות לישראל.
 
בתיכון היא למדה בבית ספר היהודי שם גם למדה עברית ובסיום הלימודים, לאחר קבלת תעודת בגרות, עלתה ארצה עם חלק מהחברים של התיכון. המשפחה נשארה באורוגוואי.
 
סיפור הגדה של פסח
גניה הביאה לפגישה הגדה של פסח שמלווה אותה מאז שקיבלה אותה מהוריה בשנת  1954בהיותה בת שנתיים, הפסח הראשון שלדעת הוריה היא התחילה להבין מה זה סדר פסח. הגדה הודפסה בשנת 1949 בארגנטינה עם בתרגום לספרדית, עמוד אחד כתוב בעברית והעמוד השני מולו בתרגומו לספרדית. דפי הגדה הצהיבו והם מלאי כתמי יין. היא עלתה ארצה עם הגדה ובכל סדר פסח היא קוראת בה ונזכרת בסדרי פסח שחגגה באורוגוואי בבית של הסבים שלה כשהיא הייתה ילדה. ההגדה מלווה אותה כבר שישים ושתיים שנים.
 
                                 
החיים בישראל
גניה הגיעה לישראל ולמדה באוניברסיטת בר אילן בתוכנית מיוחדת לעולים חדשים. גרה יחד עם חבריה במעונות הסטודנטים. שנה לאחר מכן התחתנה עם החבר שלה מאורוגוואי ועברו לגור בחיפה. הוא למד כימיה בטכניון והיא למדה פסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה. בהתחלה התקשו ללמוד בשפה עברית עד שרכשו את השפה. לאחר סיום תואר שני בפסיכולוגיה התקבלה לעבודה בשרות הפסיכולוגי של עיריית חיפה שם עבדה במשך 38 שנים כפסיכולוגית חינוכית בגני ילדים, בבתי ספר יסודיים ובחטיבות ביניים. במסגרת עבודתה טיפלה בילדים, נתנה יעוץ להורים ולמורים והדריכה פסיכולוגים חדשים מתמחים.
 
לפני שנתיים יצאה לפנסיה.
 
מהלך השנים, לגניה נולדו 4 ילדים, שני בנים ושתי בנות. כולם גרים בארץ ויש לה 9 נכדים. אני הנכדה העשירית. גניה ובעלה אלברטו מתנדבים בארגון "olei" המקבל את העולים שמגיעים מארצות דוברי ספרדית ופורטוגזית. קיימים סניפים של הארגון בכל הארץ. המתנדבים עוזרים לעולים בקליטתם בארץ ומארגנים פעילויות בשפה שלהם. אנחנו מאוד שמחות לחיות בארץ ישראל ושניתנה לנו ההזדמנות להיפגש בימיי שני בפרויקט    "קשר הרב דורי", להיות ביחד וללמוד אחת על השנייה.
 
תשע"ו    

מילון

היותה
כשהיא הייתה

ציטוטים

”"רצתה להרגיש כמו כולם ולכן החליטה לעלות לישראל."“