מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

עלייה לישראל אחרי שנים רבות של געגועים לירושלים

השם שלי ושל אבי ושם המשפחה בשפה האמהרית:
על עצמי
שמי סנידו מלסה. נולדתי בתאריך 9.1.1997, י"א בטבת, בכפר אלפה באתיופיה. משם עברתי עם משפחתי היקרה והמקסימה לגונדר בשכונה עברה ומשם לאדיס אבבה. בשנת 2005 עליתי לארץ ישראל למרכז קליטה מבשרת ציון.
פירוש שמי מיוחד. קראו לי סינידו, מפני שקרה משהו מיוחד למשפחתי באותו זמן וגם לסבא שלי קרה משהו ובגלל זה קראו לי סינידו. בנוסף, שאלתי את אברהם טגנייה והוא אמר לי שזה מיוחד.
תחביבים: אני אוהבת ללמוד, לשחק במחשב (במיוחד בפייסבוק), לראות טלוויזיה, לשחק ולבלות עם חברות, לטייל – חלומי הוא להגיע לפסגה למעלה יותר! הזמרים אהובים עלי הם: כריס בראון, גסון דרולו, ביונסה בראונו, מארס ריאנה.
סיפורה של משפחתי
סיפורה של משפחתי הוא חלק מסיפורם של עולי אתיופיה רבים שעלו לארץ ישראל אחרי שנים רבות של געגועים לארץ ישראל ובמיוחד לירושלים. משפחתי עלתה לארץ והתמודדה עם קשיי קליטה והתאקלמות שנמשכים עד היום. חלק ממשפחתי עדיין נמצאת באתיופיה וכולנו מתפללים יומיום שיעלו בקרוב לארץ ישראל.
מתי ואיפה נולדנו
אבא מסרשאו מלסה: נולד בשנת 1972 באתיופיה בכפר ששמו טאקוסה (רוב גוביה). התלמידה סינידו מלסה: נולדתי בשנת 1997 באתיופיה בכפר ששמו אלפה.
החיים באתיופיה
אבי מסרשואו מלסה לא למד אלא עבד ופרנס את  המשפחה (אמי בלטץ מלסה לא למדה, אלא שמרה על בתה (אני, סינידו) והיא עבדה בבית והכינה אוכל למשפחה.
זוכרים את הבית בו גדלנו
הבית בכפר היה עשוי מעצים ובוץ. לאחר כמה שנים עברנו לגונדר. בגונדר הבית היה עשוי מעץ בננה (כמו בכפר) אבל הבית שמשפחתי גרה בו היה בשכירות.
עלייה לארץ ישראל
משפחתי עברה כמה מקומות בדרך לפני שעלתה לישראל. בתחילה גרנו באתיופיה, לפני נישואי אבי לאימי, אבא היה גר בכפר טאקוסה ואימי בכפר לפה – שם הם הכירו והתחתנו. אבי הגיע מטאקוסה לאלפה ושם אני נולדתי. לאחר כמה שנים עברנו לגונדר, שם נולדו שתי אחיותיי: טיהוניה (בת 8) ואנדלוש (בת 12) ולאחר כמה שנים טובות עברנו לאדיס אבבה. בשנת 2005 עלינו לארץ ישראל למרכז קליטה במבשרת ציון. לאחר שנתיים נולד לי אח קטן בשם שלמה (בן 5) ואחרי שנה עברנו לפתח תקווה.
סיפור העלייה לארץ ישראל
סבא  וסבתא (מצד אמא), ילדיהם, אחיותיה של אמי, משפחתי ואני נולדנו באתיופיה (חוץ מאחי הקטן שנולד בישראל). גרנו בכפר טאקוסה כמה שנים. אחרי כמה שנים עברנו לגונדר (באיתיופיה) בשכונה עברה  ואז חיכינו שנתיים שיקראו בשם המשפחה שלנו. בהתחלה קראו לאחים של סבתא שלי, שהם לאקאו, ואברהם לסבא וסבתא שלי והילדים שלהם, חוץ משלושת הבנות הנשואות שלהם. סבא שלי התלונן ואמר שהוא לא עולה לא"י בלי הילדים שלו ונכדיו ואז המנהלים החליטו שגם שלושת הבנות הנשואות יעלו איתו. אבל ברגע האחרון המנהלים אמרו שאין מקום ושתי משפחות יאלצו לוותר ולא לעלות לארץ ישראל. המנהלים שאלו את המשפחות מי מוכן להישאר. בהתחלה סבא שלי הסכים, אבל האחים של סבתא שלי (אברהם ולאקאו) התנגדו. הם אמרו שיישארו כאן ואחרי כמה שנים יבואו. בהתחלה סבא שלי התנגד ובסוף הוא הסכים לעלות לארץ ישראל. החליטו ששניים נשארים וכולם עולים בשמחה לארץ ישראל. כעבור כמה ימים הגענו לאדיס אבבה ובאדיס אבבה חיכינו מספר שבועות, אחרי מספר שבועות אמרו לנו שאנו עומדים לעלות לארץ ישראל ושמחנו מאוד. לאחר יום הודיעו לנו שמשפחת מלסה ומשפחת בזבך (שתי משפחות שהן שתי אחיות – בלטץ וטג'ה) לא עולות לארץ ישראל ונשארות באדיס אבבה. אחרי שבועיים עלינו גם לארץ ישראל. בשנת 2005 עלינו וכולם התפזרו למקומות שונים בישראל. למשל, סבתא שלי והבת שלה (הנשואה) ואחים שלה עברו לאשקלון ואחותה הגדולה של אמי עברה לצפת ואנחנו עברנו לירושלים ועכשיו כולם נמצאים בפתח תקווה – בשכונות שונות וחלקם באותו השכונה.
הפרנסה באתיופיה
אנשים וילדים עסקו בצאן, הם שמרו על הפרות ונתנו להם לאכול לשתות. הם היו רועי צאן מהבוקר עד הלילה והיו שומרים על הכבשים (באג), סוסים (אחיה), פרה(לםבראה). במשך כל הזמן הם היו "מפרנסים" אותם: שומרים, דואגים, נותנים להם חלב, אוכל ומים. הם היו שומרים עליהם היטב היטב.
החגים באתיופיה
– פאסיקה (פסח): מכינים מאכלים שהם לא עשויים משעורה, כמו שמכינים מצה מבצק שהוא לא תופח. אז היו מכינים דבו, שזה הלחם.
– סיגד (חג הסיגד): כל האתיופים עולים עם הקייסים להתפלל ובשביל לחגוג.
– ראש השנה: אוכלים דבש עם לחם (דבו) ותפוח בדבש.
– יום הכיפורים: היו מתפללים מהבוקר ועד הערב.
– סוכות (דהס בהל): היו מכינים מקרשים סוכה ומכים את הצדדים עם בדים ומלמעלה היו שמים מין עצים כאלה, עצי בננה והיו מברכים על ארבעת המינים.
– י בטבת: היו נמנעים משתייה בשל הזיכרון של ירושלים שנחרבה.
– חג השבועות: משה קיבל את התורה בהר סיני.
– ט' באב: היו נמנעים משתייה בשל האבל על בית המקדש שנחרב.
תחנות במסע
אתיופיה, אבי (מסרשאו), מרוב גוביא לטאקוסה גונדר (עברה), אדיס אבבה, ישראל, ירושלים, פתח תקווה.
משוב סינידו
לאמא ואבא היקרים: אני אוהבת אתכם ואני רוצה לומר לכם תודה על זה שבאתם איתי למוזיאון ושעזרתם לי במשך הקורס. אני מקדישה לכם את העבודה הזאת לכם ונהניתי איתכם מאד.
בביקור במוזיאון בית התפוצות

 

 

 

 קישור ליחידת הלימוד  – הקטלוג החינוכי של משרד החינוך – סיפורי המסע לארץ ישראל של יהודי אתיופיה

מילון

פאסיקה
באתיופית - פסח

ציטוטים

”אחרי מספר שבועות אמרו לנו שאנו עומדים לעלות לארץ ישראל ושמחנו מאוד“