מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

מעברת זרנוגה, רחוב ט מספר 91

פעילות במסגרת תכנית הקשר הרב דורי
חגיגות במסגרת התכנית
עלייה מעיראק אל מעברת זנגורה ברחובות

שמי תקווה, אני משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, זהו סיפורי:

לאחר קום המדינה בשנת 1948 יהודי עיראק עלו ברובם לארץ ישראל בשנים 1950 – 1951.  אני הייתי בת שנה וחצי כאשר הוריי עלו לארץ. בשנת 1951 נחתו בלוד ומשם הוסעו במשאיות פתוחות לרכבת משא ברמלה, משם ישירות למרכז קליטה "שער העלייה" למשך כשבוע. לאחר שבוע הועברנו במשאיות גדולות למעברת זרנוגה ברחובות, שכונה שברובה היו עולי עיראק. כל משפחה קיבלה בנפרד אוהל מברזנט.

לאחר כמה חודשים, בתקופת החורף,הייתה סופה ורוחות עזות אשר העיפו את האוהלים. הרשויות נאלצו לפזר את המשפחות לאזור רחובות לתקופה קצרה, משום שהאוהלים עפו ויצאו ממקומם, המשפחות היו חשופות לגשם ורוחות עזות. לאחר מכן הרשויות נאלצו להקים צריפונים במקום האוהלים, החזירו את המשפחות לזרנוגה ויישבו אותם בצריפים, כל משפחה קיבלה צריף.

הצריף היה בנוי חדר ענק ולו מחיצה למטבח. השירותים היו בשטח מאחורי הצריף. השירותים היו בתוך בור באדמה ללא אסלה וללא מים. ליד הבור היה מקום קטן בתוך הבוטק'ה להתרחץ. היינו מחממים מים רותחים על הפתיליה, שופכים מים לתוך פיילה, מוסיפים מים קרים למים פושרים ועם כוס גדולה מאמייל מתרחצים. כל בני המשפחה מתרחצים אחד אחרי השני, וכולם הולכים לישון בצריף ביחד בחדר ענק על מיטות עולים מברזל שהמדינה סיפקה.

הילדים לא התלוננו והיו מרוצים, כי לכולם היה אותו דבר. הילדים היו משחקים בכל מני משחקים שהמציאו כמו קלאס, גוגואים (חרצנים של משמש), תופסת, מחבואים, מכסים של מסטיקים (מסטיקים ארוכים כמו קלפים) ועוד. הילדים היו חופשים, מאושרים מאוד והסתפקו במה שיש. עד גיל 5 לילדים לא הייתה מסגרת חינוכית ולא מעונות, המשפחה המורחבת  נוסף לאימא שמרו על הילדים, שהיו חופשיים לשחק בחוץ באזור. אחרי גיל 5 שובצנו לגן חובה, הגן היחיד במעברה, בהדרכת הגננת כרמלה סיסם. לאחר מכן הלכנו לבית ספר היחידי – ממלכתי א'. הוא היה ממוקם על יד פרדסים (היום באזור התעשייה באזור סופר יוחננוף). המנהל היה אח של הגננת ששמו מרדכי סיסם. בבית הספר הזה למדו מכתה א' עד ח'. בסיום בית הספר הילדים פוזרו לתיכונים עיוניים ומקצועיים על פי מבחני הסטיפנדיה (דומה למבחני מיצב היום). בבית הספר לא הייתה תלבושת אחידה, כל ילד לבש מה שהיה לו בבית וכך היה בא ללימודים. כמובן שהיו מעט מאד בגדים והאמהות היו נאלצות לכבס ביד בפיילה עם סבון (גוש סבון קשיח) כמעט כל יום את הבגדים, בכדי שיהיה לילדים מה ללבוש למחרת.

הזוית האישית

 תקווה גרפי השתתפה בתכנית הקשר הרב דורי ותועדה על ידי נאור יעקב גריל. התכנית נערכה בבית הספר ויצמן ברחובות, התשע"ט.

מילון

שער העלייה
שער העלייה היה יישוב קליטה ומחנה עולים במערב חיפה, ששימש כמחנה מעבר מרכזי לעולים שהגיעו לנמל חיפה בעלייה ההמונית שהחלה מיד לאחר קום מדינת ישראל. המקום שימש כמחנה הקליטה הגדול ביותר של עולים לישראל. שמו הרשמי היה "בית עולים שער העלייה", אך רבים קראו למקום שנים רבות גם "סנט לוקס",בשנת 1958 צורף שטחו לעיר חיפה. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”הילדים לא התלוננו והיו מרוצים, כי לכולם היה אותו דבר“