מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

עלייה לארץ ישראל מאספהאן

העלייה לישראל

שמי עידן חסיד השתתפתי השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבתי מרים חסיד. סבתא מרים נולדה בשנת 1936 לבית משפחת שמש. היא עלתה לארץ מאירן מהעיר אספהאן בשנת 1953.

סבתא מספרת:

עליתי מאירן מעיר אספהאן עם אמי שקראו לה שרה שמש. בתור תיירים עלינו עם קבוצת עולים. כשהגענו הכל היה שונה וזה מאוד הפחיד אותנו. הייתה לי אחות בשם בתיה, שגרה בירושלים ועבדה בבית חולים הדסה. נסענו לכיוון ירושלים מחיפה.

אני זוכרת את חווית הגעתי לישראל מנהמל חיפה רצינו להגיע לירושלים לאחותי. הסיעו אותנו  והורידו אותנו באיזה מקום בירושלים, הורידו אותנו ואמרו לחכות לאוטובוס למקום שרצינו בירושלים. אני זוכרת שהיה שם שדה פתוח לא הייתה נפש חיה שם. בשנת 1953 כל אוטובוס שהגיע היה מלא, ולא היה מוכן לקחת אותנו. זה היה מפחיד ולא נעים עד שהיגיע האוטובוס.

למזלי, אני דיברתי עברית שוטפת, אני זוכרת שבכיתי, פניתי לנהג ואמרתי לו: "הגענו היום לארץ ואנחנו לא מכירים כלום ואנחנו צריכים להגיע לירושלים, אנא תסיע אותנו". הנהג לא האמין שאני מדברת עברית שוטפת, והוא צחק עליי שאני מדברת עברית שוטפת. עלינו על האוטובוס, הוא היה מלא וישבנו על הריצפה והוא הסיע אותנו לתחנה המרכזית בירושלים, שהייתה ברחוב יפו. מהתחנה המרכזית ברחוב יפו עלינו לאוטובוס מספר 3. באוטובוס פגשנו משפחה שעזרה לנו ולקחו אותנו לביתם, נתנו לנו ארוחה ומקלחת. הם מצאו את אחותי ואמרו לאחותי שהגענו לירושלים.

ההסתגלות

באנו מאירן מבית גדול ויפה, ופה הכל שונה. אימא שלי רצתה לחזור לאירן ואני לא הסכמתי. כי פה זו הארץ שלי וזה הדגל שלי. אמא הסכימה למכור את כל הדברים היקרים שלה ובכסף קנינו חדר ומטבח ושרותים בדמי מפתח. היות באנו מבית מאוד גדול עם הרבה חדרים ולחיות בתנאים החדשים האלו היה מאוד קשה. אבל אני הייתי מאוד שמחה.

התחלתי לעבוד בכל מיני עבודות כגון ניקיונות, לשתוף מדרגות על מנת לקנות כלי בית. בגלל שנאלצתי לצאת לעבוד לכן לא למדתי והיה לי מאוד מאוד קשה. לפני כן באירן, בחיים לא עבדתי כך שזה היה שינוי עבורי. אבל הייתי מאוד שמחה שאני בארץ שלי. (לא קוראים לי ג'ודה) באירן כל בוקר שהלכתי לבית ספר משכו לי את הצמות וקראו לי ג'ודה.

הסיפור מאוד ארוך ארוך ארוך הסוף טוב.

הזוית האישית

הקשר הרב דורי של עידן חסיד וסבתא מרים חסיד. סיפור עלייתה של סבתא מרים מאירן מהעיר אספהאן בשנת 1953.

 

מילון

אספהאן
אֶסְפָהָאן או איספהאן (בפרסית: اصفهان; תעתיק מדויק: אצפהאן; להאזנה) היא העיר השלישית בגודלה באיראן (אחרי טהראן ומשהד), ושוכנת במחוז הקרוי על שמה, כ-340 קילומטר דרומית לבירה טהראן. בעיר חיים יותר מ-1.5 מיליון תושבים (נכון לשנת 2007). העיר משמשת כמרכז תיירותי חשוב במדינה. ויקיפדיה

ציטוטים

”באירן כל בוקר שהלכתי לבית ספר משכו לי את הצמות וקראו לי ג'ודה.“