מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

עלייה ויצירה: Drama with Mama

ציפי ואיתמר במהלך העבודה המשותפת
ציפי כפעוטה
ילדות בניו יורק, חינוך לציונות, התחברות והתקדמות דרך משחק בהצגות וקליטה משפחתית ומקצועית בארץ

שמי ציפי סידר. נולדתי בברוקלין ניו יורק בתקופה קשה להורים יהודים. מגיל 10, במשך כל קיץ ביליתי במחנה מסד א', שם חייבו אותנו לדבר אך ורק בעברית. רוב הילדים לא התמידו ולא הצליחו. מפני שתמיד השתתפתי בהצגות ובטקסים, למדתי לדקלם בעברית ולהפנים את השפה. גם אימא שלי נולדה במאה שערים בירושלים ושמעתי עברית בבית. גיליתי את הבמה, והבמה גילתה אותי מגיל צעיר מאוד.

ציפי בילדותה

אני בטוחה שהעובדה שכל חיי המקצועיים – עבדתי כבמאית, מורה לדרמה יוצרת, ומטפלת בפסיכודרמה ודרמה תרפיה – באה מהתשוקה התמימה שלי לתיאטרון מגיל צעיר. במחנה הזה למדתי הרבה שירים ישראליים ומושגים ציוניים ועל ההווי בישראל. החלטתי שתי החלטות משמעותיות בגיל צעיר: 1. שאני רוצה שישה ילדים. 2. אני רוצה להקים את משפחתי בישראל.

חוויה טראומטית מהילדות שלי היא שאבא שלי קנה בית גדול ויפה בשכונה בQueens בניו יורק, שנקראת Forest Hills Gardens. היה אסור ליהודים ולשחורים לגור בשכונה היפיפייה והאקסקלוסיבית הזאת. קראו לנו יהודים מלוכלכים. שמו שלט למכירה בגינה שלנו, הרביצו לאחי הקטן ג'ייקי. ידעו שאנחנו יהודים כי היינו משפחה דתית, ולא ניסינו להסתיר את זה. לא הבנתי מה עשינו, למה לא אוהבים אותנו. לא היו לי חברים בשכונה. הצטרכתי ללכת קילומטר לשכונה אחרת בכדי להגיע לחברה שלי וגם לבית הכנסת, אני עד היום כל כך נהנית מכל השכנים שלנו ומהעובדה שילדיי יכלו לצאת החוצה ולשחק עם הרבה חברים, כל הזמן.

ציפי בילדותה

בקיץ במחנה פגשתי חברים שהם חברים שלי עד היום, רובנו עלינו ארצה, ואנחנו בקשר חם ונפלא ומתמיד. אירוע משמעותי במחנה מסד היה שקיבלתי את התפקיד הראשי – מירה'לה- בהצגה "המכשפה". החוויה הזאת חרוטה בליבי עד היום! ההצגה היתה כל כך מוצלחת שהחליטו להזמין את כל ההורים וכל מחנה "מסד ב׳" להופעה שנייה. ההורים שלי וסבא שלי באו לראות את ההצגה ומאוד מאוד התרגשו, אפילו בכו. זאת הפעם היחידה בחיי שחוויתי את אבא שלי בוכה.

ציפי מופיעה בהצגה

אבא שלי היה איש שהפגין כוח ושליטה. הוא היגר לבד לארה"ב  בגיל צעיר ובנה את עצמו מאפס. לא הייתה לו פרוטה, בכדי להתפרנס הוא עבד כמאגרף. הוא ישן בחנות של הקצב היהודי בשכונה בה הוא גר ולמד איך להיות קצב. היה לו קשה כי כל מקום עבודה שהוא חיפש רצו שהוא יעבוד בשבת. הקצב הציע לו להיות שוליה אצלו בחנות. די מהר הוא למד את המקצוע והוא בנה עסק כאטליז והפך להיות איש עסקים מוצלח. כל חיי לא ראיתי אותו מבזבז פרוטה – אפילו בולים הוא היה מוריד ממכתבים שהוא קיבל, דרך אדים. הוא אף פעם לא קנה בול בדואר, גדלתי עם בולים משומשים בתוך מעטפה. הכוח שהוא השקיע בהישרדות אף פעם לא עזב אותו, הוא לא הביע רגש ולא פירגן למחמאות, חוץ מהאירוע הזה. אני יודעת שהוא בכה כי אימא לא הפסיקה לספר לי.

ציפי מופיעה

זאת היתה חוויה מיוחדת לאימא שלי, שנולדה בישראל – לראות את הבת שלה הקטנה עומדת על במה ומציגה ושרה בעברית, לשון הקודש. כשאני פוגשת אנשים היום שהיו במחנה מסד, הם עדיין זוכרים אותי שרה על הבמה את השירים האלו:

אנשים טובים שמעו לי,

צערי עמוק כים..

בודדה אני, עזרו לי.

יתומה אני בלי אם.

אן אפנה, למי אקרא?

גם אבי הלך למרחקים,

אין שומע, אין עזרה.

אין כוכב לי ממרום

 

בן פרחים, על תל ניסע.

צומחת ערבה

לילה ליל אותי כיסה,

וגם אותי עזבה

לילה ליל אותי כיסה,

וגם אותי עזבה

מתה אמי, עלתה לרום.

הלך רחק אבי.

הגד כוכב לי ממרום

מעיין יבוא עזרי.

הגד כוכב לי ממרום

מעיין יבוא עזרי

כל חיי ההורים שלי לא שכחו איך שגרמתי לכולם לבכות.. באותה שנה בפסח לקחתי את המנגינה של השיר השני ששרתי, ושרתי "מה נשתנה" לפי המנגינה. הניסוח הזה הפך להיות חלק חשוב של ליל הסדר. ועכשיו, עד היום, הבת שלי, דליה, גם שרה את זה.

לפני שנה, היה כנס של בוגרי מחנה "מסד", וכולם זכרו את מירהל׳ה, ואת המכשפה הרעה. וכולם ידעו לשיר את שני השירים המקסימים האלו.

אני חושבת שזאת הייתה ההקדמה שלי לחיבור שלי לציונות ולעלייה לארץ ישראל. המורה לדרמה במחנה שכנע אותי ללמוד בבית ספר תיכון "ישיבת ד׳פלטבוש". הוא אמר "תבואי לפלטבוש, ואני אשים אותך על הבמה." ובאמת בארבע שנים היה לי תפקיד ראשי בארבעה הצגות. הצגה אחת היתה בשנת 1956 בעת מבצע סיני וכל הכסף מההצגה הושקע לקניית אמבולנס למד"א. בבית הספר הזה דיברו עברית היו הרבה מורים מארץ ישראל ולמדנו הרבה ציונות. (בבית הכנסת שלי היום במושבה הגרמנית בירושלים, במקרה, יש 15 אנשים מגילאים שונים שכולנו למדנו בבית ספר הזה).

כשסיימתי תיכון נסעתי עם תכנית קיץ לביקור בישראל של שישה שבועות, אבא שלי לא רצה לשלוח אותי אבל לא הייתה לו ברירה. אימא שלי הייתה מאושרת: אפגוש את הקרובים והשורשים שלי בישראל. ישנו בגימנסית רחביה, הפכו את הכיתות לחדרי שינה של פנימייה. המדריך שלנו, רפי ז"ל, הוא אבא של אחד החברים הכי טובים של הבן שלי יונתן, קוראים לו מאיר. זה עולם קטן כי אחרי שהוא נפטר אשתו התחתנה במקרה עם מישהו שהתאלמן שהיה בקבוצה שלנו. בקיץ הזה לא רק שגיליתי את השורשים שלי בישראל, גיליתי את עצמי כישראלית. פגשתי עשרות קרובים במאה שערים, בשכונות אחרות ירושלמיות ובחיפה ולכולם אמרתי "אני חוזרת", אף אחד לא האמין לי. באוטובוס בסיורים רפי לימד אותנו את כל שירי ישראל. אני תמיד אהבתי לשיר. אבל עכשיו למילים הייתה משמעות. הרגשתי שלמה פעם ראשונה בחיים שלי. הייתי מאושרת. הייתי מחוברת. זה היה קיץ שפתח דלתות לעתיד שלי.

באוניברסיטה למדתי תיאטרון, לא מפתיע! גם הכסף שהרווחתי כבמאית מימן את הנסיעה שלי לארץ אחרי שקיבלתי את התואר ראשון שלי. נסעתי לארבע חודשים, גרתי עם עוד שלושה חברות ברחוב הפלמ"ח 40 בירושלים. אמרתי להורים שלי שהאיש שיהיה בעלי נמצא בישראל. שוב הבטחתי לכל הבני דודים שלי שאני אחזור.

חזרתי לארה"ב כדי להיות מורה לדרמה במחנה יבנה. שברתי את הרגל בצורה רצינית מאוד והייתי תקועה בבית כמעט חצי שנה. התחלתי לעבוד כעובדת סוציאלית במנהטן. לא שכחתי את החלום שלי לחזור לארץ. ביום 13 למאי נסעתי לשבת אצל בן דוד שלי, אני זוכרת שכשהוא עבר לגור בעיירה הקטנה שלו Morristown. New Jersey. אמרתי לו "מי גר במוריסטאון???". מסתבר שבחור מקסים, מעניין, אמיתי, חכם ומיוחד היה שכן שלנו. נפגשנו בשבת אחרי הצהריים. מסתבר שגם הוא היה בישראל באותה תקופה בה אני הייתי. דיברנו רק על החוויות שלנו בישראל. בעצם, ישראל היתה השדכן שלנו.

עץ המשפחה שלי

אקרוסטיכון של ציפורה:

צ – צריכה צומי ויצירה

פ – פעילה ,פרועה, פה גדול, פורסת כנפיים

ו – ורבלית, ורואה את העולם בוורוד

ר – רוצה לרצות, ראש גדול, רומנטית

ה – הרמוניה חשובה לה לא רק בשירה, אלא גם בחיים.

 

א – אוהבת אסתטיקה, אוכל, אהבה ואמת

ס – סורי תמיד בליבה, סובלת מחוסר בטחון, סיבה למסיבה תמיד מוכנה, סיסמא: Trust the Process

ת – תומכת באחרים, תמיד עסוקה ויוצרת

ר – רצה, רצה, רצה

 

אקרוסטיכון של איתמר המתעד: 

א – אני אוהב לשחק במחשב ולקרוא ספר, ואני אמיתי

י – יכול לעשות הרבה דברים: כמו מצגת

ת – תמיד אשאר נמוך, ותמיד אאמין בעצמי

מ – מופנם, מכני, מעניין

ר – רוצה להיות גבוה

 

ה – הרבה אחים ובני דודים, והרבה סבתות

ל – לא אוהב אנגלית ולא אומר לא!

ל – לומד לקראת הבר מצווה

הזוית האישית

סבתא ציפי והנכד איתמר במהלך העבודה המשותפת

סבתא ציפי: איתמר, אני שמחה על ההזדמנות לפגוש אותך כל שבועיים בערך ולספר לך סיפורים מחיי. מאוד התרגשתי להזכר בחוויות מחיי ולחלוק אותם איתך. לא קל להכיר אותך ואני מרגישה שנוצר קשר מיוחד דרך המפגשים האישיים האלו. תמיד נהניתי מהתגובות שלך בחימומים של המנחה דליה (אימא שלך), בדרך השקטה שלך והתקרבנו. גם ממש התרשמתי מהמיומנות שלך במחשב, למדתי הרבה ממך. הלוואי שיכולתי לעבוד עם המחשב כמוך.

איתמר: אני מאוד נהניתי לעבוד איתך בקשר הרב דורי והיה לי מאוד נחמד שסיפרת סיפורים על הילדות שלך. ואני מקווה שנמשיך ליהנות ביחד. הופתעתי ללמוד שהיה אנטישמיות בניו יורק. אני שמח שבחרת לעלות לארץ. ואני מקווה שנמשיך להינות ולספר סיפורים אחד לשני.

 

 

מילון

subway
רכבת תחתית

מאה שערים
מאה שערים היא שכונה חרדית ותיקה במרכז ירושלים, בקרבת מרכז העיר והעיר העתיקה. זו אחת השכונות היהודיות הראשונות, שנבנו מחוץ לחומות ירושלים העתיקה. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”להאמין בתהליך. זה משפט שסבתא אומרת לכל אחד שהיא עובדת איתו“