מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

עלייה וחיים במעברה

סבא יוסי והנכד יפתח
סבא יוסי 1964
סיפור העלייה לישראל

שמי יוסי עובד ונולדתי בבגדד בירת עירק בשנת 1939. בשנת 1941 נערכו פרעות ביהודים בבגדד על רקע אנטישמי. בפרעות אלה, שנקראו פרהוד,  נרצחו ונפצעו  יהודים רבים. בין הנפגעים היו אמי שנפצעה ואחד מהדודים שלי שנרצח.

עם הכרזת החלוקה של ארץ ישראל, בכ"ט בנובמבר 1947,  על ידי האומות המאוחדות, הורע מצבם של היהודים בעירק והיה חשש לפרעות חדשות ביהודים.

ילדי המשפחה לפני העלייה לארץ

בשנת 1950 הסכימה ממשלת עירק לשחרר את יהודי עירק ולאפשר להם לעלות לישראל. רוב יהודי עירק נרשמו לעלייה לארץ ואז הוחרם כל רכושם. היהודים שעלו לישראל השאירו את כול רכושם והם הגיעו לארץ עם מעט מאוד רכוש או ללא.

עליתי לישראל בשנת 1951 ואחרי שבועיים של שהייה במחנה "שער העלייה" עברנו לגור במעברה א' באשקלון.

כל המשפחה, ההורים שלי ועוד 6 אחים, גרה באוהל כשישה חודשים. עברנו חורף קשה ואז עברנו לגור בצריף.

במעברה היו יהודים מארצות שונות: מול האוהל שלנו גרה משפחה שהגיעה מרומניה, ועל ידינו גרה משפחה שעלתה מתימן. כמו כן, היו משפחות שעלו מאירן וגם מלוב.

החיים במעברה היו קשים ביותר. המזון היה דל ביותר והאוכל היה בהקצבה, הייתה זו תקופת הצנע. כעבור שנתיים עברתי לחברת נוער בקיבוץ ניר דוד שם התנאים היו טובים ביותר, ומשפחתי עברה לגור ביפו.

בשנת 1964 הכרתי את אשתי לאה, בפנימייה בבן שמן, ואחרי שנתיים התחתנו בבית הכנסת הגדול בתל אביב. עברנו לגור בחולון שם נולדו הילדים שלנו שמואל, סיגל ומיכל, אימם של יפתח ואביגיל.

במסגרת מפגש בנושא "גלגולו של חפץ" הבאתי תמונה שבה מצולמים אחיי ובני דודיי. התמונה צולמה בשנת 1952 על-ידי אחי הבכור באשקלון כשחיינו במעברה א'. התמונה פורסמה בספר "הגידו כן לזקן". (עמוד 40). התמונה גם פורסמה בבית ספר בקרית אונו, שם לומדת הנכדה שלי.

השיר שמתאים לי לסיפור הוא "פה בארץ חמדת אבות" שמבטא את הרעיון הציוני, ובכלל זה את השאיפות והתקוות של היישוב העברי בארץ ושל העולים החדשים.

פֹּה בְּאֶרֶץ חֶמְדַּת אָבוֹת תִּתְגַּשֵּׁמְנָה כָּל הַתִּקְווֹת…

הזוית האישית

יפתח: היה לי כיף לעבוד איתך וללמוד ממך. יוסי: היה לי חשוב לספר לך את סיפור העלייה שלי לארץ ישראל.

מילון

תקופת הצנע
מדיניות צנע הונהגה בישראל בין השנים 1949–1959. בשל מצב כלכלי קשה בארץ הממשלה החליטה להפעיל מדיניות של קיצוב במוצרי מזון וצריכה בסיסית (לבוש, ריהוט וכדומה). התכנית הכלכלית שהציע השר דב יוסף בשנת 1949 התבססה על הקצבת מזון המכיל כ-2,800 קלוריות לאדם ליום. בחודשי מאי ויוני חולקו פנקסי תלושים, ובאמצעותם היה אפשר לרכוש מנות מזון.

ציטוטים

”המזון היה דל ביותר והאוכל היה בהקצבה, היתה זו תקופת הצנע.“