מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

עלייה בעיני ילדה בת ארבע

רותי היום, חוגגת יום הולדת
יום הולדת בגן
החיים בעקבות העלייה מרומניה

הוריי נישאו לפני מלחמת העולם השנייה והמתינו שנים עם ההחלטה להביא ילד לעולם. אבי נשלח למחנה עבודה של הנאצים שהה שם כשנה ואמא שלי הצליחה לשחרר אותו בעזרת שוחד.

נולדתי אחרי המלחמה, הזיכרונות מהילדות המוקדמת, היו שלי כתינוקת בעגלת ילדים המיועדת לשלג ומטיילת עם הוריי בשלג ברחובות היפים של בוקרשט הבירה.

בת ארבע לפני העלייה

ברומניה שמי הפרטי היה רודיקה ושם משפחתי גליקמן. עליתי עם משפחתי מהעיר בוקרשט שברומניה לישראל. עליתי לארץ ישראל בשנת  1950 בעודי בת ארבע בלבד.

הרגשתי בזמן המסע לישראל, שינוי עצום בשביל ילדה בת ארבע, היה קשה לי לקבל את השינויים. העלייה לאנייה הייתה לא פשוטה בני משפחתי נדרשו לעלות לאנייה עם מספר ק"ג קטן לתא המטען. הייתי צריכה לוותר ולמכור את הצעצועים היקרים לי, ועליתי לאנייה עם בובה אחת בלבד שליוותה אותי במהלך המון שנים לאחר העלייה. האובדן שלי את חפציי כילדה קטנה בת 4 סך הכל הייתה חוויה מתסכלת. המסע באנייה לארץ ישראל היה מפחיד, המדרגות בעליה לסיפון הפחידו מאוד, כי פחדתי שאפול למים הקרים מאוד והעמוקים מאוד שברומניה. החדרים באנייה והמיטות שישנו עליהן בדרך לארץ ישראל היה החלק הקשה ביותר.

למרות שלא רציתי, בתור ילדה לעלות לארץ, לא הייתה לנו ברירה והיינו חייבים לעלות לישראל בעיקר אחרי מה שקרה במלחמת העולם השנייה.  רוב היהודים באירופה הבינו שהתקווה היחידה עבורנו היא בישראל, אפילו היו מקרים שממש הכריחו את היהודים לעלות לארץ.

אחרי שהגענו ארצה, אחרי המסע הקשה לישראל ההסתגלות וההתאקלמות בשבילי כילדה קטנה הייתה מאוד קשה. כשהגעתי ארצה, אני ומשפחתי התגוררנו בעיר אשקלון, גרנו במעברה, באוהלים, באזור נאות אפרידר של היום. לאט לאט העבירו אותנו לצריפים, גם בצריפים התנאים היו ממש לא טובים.

עם אמא וסבתא במעברה
בבית הספר בט"ו בשבט

ההתאקלמות בישראל הייתה קשה מהסיבה שהחיים בישראל היו מאוד שונים מהחיים ברומניה כי ברומניה השוני העיקרי היה בתנאי מזג האוויר ברומניה רוב הזמן ירד שלג והיה מעורפל לעומת זאת בישראל חם מאוד. מהימים הראשונים התחלתי ללמוד בגן  אחר כך עליתי לכיתה א'. בכיתה א' המורה ערכה טקס שבו השמות המקוריים שלנו נרשמו על פתק ונאספו מיד לאחר מכן שרפו את הפתקים עם השמות שהגענו איתם ארצה ומיד קבלנו שם חדש, רותי.אחד  הזיכרונות הטובים שלי שאני זוכרת מהילדות בישראל הוא טקס הסיום של כתה ח', בו התבקשתי לשאת נואם מול קהל גדול, חוויה מעצימה עבורי.

לא מזמן ביקרתי ברומניה והיום לא הייתי חוזרת לגור שם. למרות כל הקשיים שחוויתי בילדותי, בתחושותיי משפחתי עשתה את המעשה הנבון לעלות לארץ ישראל.  כיום אחרי כל הקשיים אני חייה באושר עם בעלי  ושלושת ילדיי.

הזוית האישית

מילון

נאות אפרידר
שכונה חשה באשקלון אליה פונו תושבי המעברה

ציטוטים

”בתחושותיי משפחתי עשתה את המעשה הנבון לעלות לארץ ישראל“