מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

עלייה בגבורה ובקושי

התמונה צולמה בבית התפוצות שיצאנו לבקר שם עם הבית ספר.
בית הכנסת בקולאשי
סיפור קצר על העלייה מגאורגיה והחיים הקשים שהיו שם ובישראל

סבתי: "החיים בגאורגיה היו קשים. כשהיינו קטנים בבית ספר לא נתנו לנו לצאת לבית כנסת בשבתות וחגים בגלל שהיינו בבית ספר של הנוצרים. וביום כיפור היינו בורחים מהבית ספר היינו הולכים לבית כנסת, אחר כך באה המשטרה והם היו אוספים את כל מי שברח ומחזיר אותם לבית ספר. "

סבי: "הייתי בורח מהבית ספר כדי לפרנס את המשפחה, הייתי מוכר לחם. לא היה לנו הרבה כסף אז הייתי צריך לצאת ולפרנס את המשפחה."

"אחר כך שבאנו לארץ לא היה לנו קל. כשקיבלנו את ההודעה שאנחנו יכולים לבוא לארץ באנו לשדה תעופה לא היה לנו אוכל, לא שתייה והיינו עם 2 ילדים, לא היה לנו מה לתת להם לאכול. היה תור ארוך והיינו זרוקים עם המזוודות בשדה תעופה. הילדים בכו, הם היו רעבים ורצו לאכול. רק בסוף שירדנו מהמטוס הביאו כריכים לילדים ואמרו לנו שאנחנו צריכים להגיע לבאר שבע. שהגענו לדירה שאמרו לנו כל הבית היה חול, עם אבק נתנו לנו מזרונים עם קש וכשפתחנו את הברז המים היו עם חלודה. אחר כך התחלנו לנקות את הבית ובסוף הסתדרנו."

סבי: "אחר כך שנה אחרי שהיינו בארץ בזמן מלחמת יום הכיפורים הייתי שוטר, לקחו אותי במשך שבועיים בשביל לשמור ולסייר בכל מיני מקומות בלילה. סבתא אפילו לא ידעה שלקחו אותי היא הייתה מודאגת ובאותו זמן היא הייתה בהריון."

סבתי:" עלינו רק שנה לפני לארץ ולא ידענו את השפה, כשהיה אזעקות לא ידעתי מה לעשות, לא ידעתי מה לעשות לא יכולנו לראות מה קורה בטלוויזיה כי לא ידעתי את השפה, בסוף הבנתי שצריך לרדת למקלט. אחר כך בסוף המלחמה סבא חזר והכל היה בסדר."