מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

עליזה פרידמן מספרת על מושב משמרת

הנין יהונתן וסבתא עליזה
ז'ק, אני, דינה ופאפו יעקב
מה נעשה במצגת: נספר על דברים במשמרת ובפרדס שהיו לפני עלית על הקרקע

תולדות מושב משמרת

נספר על תולדות המושב (משמרת)

ונכתוב על דברים שהיו פעם וחלקם נמצאים גם היום.

הכרתי את בעלי יצחק (ז'ק) ב-1946 כאשר הוא הגיע מצרפת בעליה ב' (עליה בלתי חוקית) על  אונית מעפילים "ביריה". הגיעו לעתלית משם לקיבוץ בית אורן. ז'ק קיבל שחרור מידיי הבריטים, מאוחר יותר קיבל עבודה כנותר עדיין תחת מנדט בריטי.

תיעוד של התעודות של ז'ק בזמן הכיבוש הבריטי

איך הכרנו אני וז'ק

הלכתי לביקור בנבטים (אחד מה-11 הנקודות שעלו על הקרקע בנגב לפני קום המדינה), שם הכרתי את ז'ק כי גם הוא היה שם בתור נוטר. מאוחר יותר (1948) הגיעו אחותו דינה ואבא שלו (פפו) יעקוב פרידמן.

איך הגענו למשמרת

אני (עליזה) הייתי נשואה טריה לז'ק יצחק פרידמן. רצינו מאוד להיות חקלאים ואז החלטנו לחפש התיישבות. •יחד החלטנו להתחיל את חיינו במושב וכך הגענו למשמרת, מקום מגורינו היה יחד עם כולם מסביב לבאר. מעל הבאר היה החדר של השומר, שמשקיף על הנעשה מסביב (מבחינת ביטחון).

איך התחלנו את חיינו במשמרת?

בהתחלה האוכל, המגורים והכביסה היה במשותף. העבודה המשותפת הייתה: טיפול בפרדס שהוא לנקות, לגזום ולהשקות את העצים על ידי גומות. תמיד שאבו מים מהבאר כדי לטפל בפרדס. בלילה הייתה שמירה ובבוקר עבודה, כולם עבדו בעבודות והייתה תורנויות במטבח.

באיזה דרך טיפלנו בפרדס?

בקיץ גזמנו את כל הענפים היבשים וגרפנו אותם לערמה בצד להכנת מדורה לחימום ובישול תפוחי אדמה…. עשינו גומחות מסביב לכל עץ והשקנו אותו עם צינור גומי. בחורף בזמן קטיף התפוזים הבחורות קטפו מלמטה את הפרי, והבחורים עלו על סולם וקטפו למעלה את הפרי.

הכרזת המדינה והתיישבותנו על הקרקע

בשנת 1947 כאשר הייתה הכרזת מדינת ישראל, ההגנה החליטה מבחינה ביטחונית להעביר את הנשים והתינוקות למושב הסמוך – חרות – שם נבנה מחנה משמרת באוהלים וצריפים עד סוף הבניה והתיישבותנו על הקרקע. הבחורים המשיכו בעבודתם בפרדס במקביל לעבודות הבניה על הקרקע. השם משמרת נובע משמירת המקום מול הכפרים הערבים מסקי, תירה, תולקרם, תייבא וקלנסואה. במשמרת היה באר באמצע הפרדס (פרדס של רייסקין) שנרכש על ידי הסוכנות היהודית/משרד החקלאות.

בתחילתה משמרת הייתה קבוצה של חיילים משוחררים ולאחר מכן הצטרפו גם אנשים שרצו לחיות חיי מושב. עוד במחנה בחרות הצטרפו גם עולים חדשים מאירופה ובעלייתנו על הקרקע הצטרפו עוד עולים חדשים מצפון אפריקה. בגמר בניית הבתים היינו כ-30 משפחות. רוב המשפחות לא ידעו מה זה חקלאות, אז הסוכנות היהודית שלחה לנו מדריך לעזור בשטח. בשנות החמישים הייתה "עליה פנימית" מאוד גדולה נולדו הרבה ילדים. הילדים הלכו לבית הספר בתל-מונד, רובם ברגל ולמי שהתמזל מזלו תפס טרמפ על סוס ועגלה. לא הייתה תחבורה סדירה אך בכל זאת הסתדרנו.

כשהילדים גדלו חלקם הלכו לרופין וחלקם לאורט להמשך לימודים. החברים המשיכו בחקלאות יותר מפותחת אך השיווק היה עדיין במשותף. בערבים הבאנו את הבהמות לשמירה במשותף, מפחד גנבות של המסתננים הערביים. השמירה הייתה גם בתורנות. לאחר כמה שנים קיבלנו חברים חדשים להרחבת משמרת, שרובם מעדיפים לעבוד בחוץ מאשר בחקלאות.

משמרת כיום

אוכלוסיית משמרת כיום כמעל 1,000 תושבים, מעט מאוד חברים עוסקים בחקלאות, הגידולים העיקריים פרחים, לול, מעט ירקות כגון חצילים, אבוקדו, גזר, תותים ועוד…. רוב החברים החדשים עובדים בהייטק. לנוער כיום יש פעולות, שני גני ילדים, שני מועדונים ובית כנסת. פרט לאוטובוסים לבתי ספר מעט תחבורה ציבורית היות וכמעט לכל אחד יש רכב. אני מאושרת שאני מוקפת במשפחה שלי. כיום אנחנו במשמרת ארבע דורות מהמשפחה.

תולדות מושב משמרת – המצגת

הזוית האישית

הנין יהונתן: אני נהנתי מאוד לעבוד עם סבתא רבתא שלי ולמדתי ממנה כמה דברים על המושב וגם קצת על המשפחה.

סבתא רבתא עליזה: עבורי חוויה מרתקת ובלתי נשכחת, ההתמדה והסקרנות של יהונתן במה שנוגע למשפחה ולמושב שבו הוא נולד מלאו אותי בשמחה. היה כיף גדול מאוד לעבוד איתו.

מילון

אי אפשר.....
אם אדם לא רוצה לעשות משהו אי אפשר להכריח אותו. זה צריך לבוא מרצונו הטוב.

ציטוטים

”אפשר להביא את הסוס עד לשוקט אבל אי אפשר להכריח אותו לשתות“