מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

פפי וממי עוזבים את אלג'יריה

סבא וסבתא עם דניאל
סבא פפי
העלייה לארץ ישראל

פפי וממי נולדו באלג'יריה וגדלו בעיר קוסטנטין. פפי למד בבית ספר של בנים. ממי למדה בבית ספר של הבנות.

פפי למד את מקצוע הדפוס והעיתונאות ולאחר מכן עבד בעיתון LA DEPECHE, ממי למדה ראיית חשבון.

בשנת 1954, החלה מלחמה בין הצרפתים לבין המקומיים שדרשו עצמאות, בתקופה הזו פפי התגייס לצבא וממי נסעה לצרפת. "עזבנו את הבית את העבודה,עזבנו עם מזוודה אחת" ממי הגיעה לצרפת ופפי נישאר במלחמה. בצרפת עבדנו באותם המקצועות. בעיר טולוז התחתנו וגרנו בה שמונה שנים ונולדו לנו שלושה ילדים.

בשנת 1972 עלינו לארץ ישראל לאחר שחשנו באנטישמיות כלפי יהודים. פפי התחיל לעבוד בעיתון JERUSALEM POST, ממי לא מצאה עבודה בתחום שלה מפקחת מס הכנסה והייתה עקרת בית. בארץ נולדה לנו ילדה נוספת שהיא אימא של דניאל ושמה מיכל.

אנחנו גרים בירושלים עד היום באותה שכונה ואנחנו מאוד שמחים שעשינו את הצעד לעלות לארץ ישראל, ב"ה זכינו לנכדים ונינים.

פפי נולד בשנת 1940 לאבא מפקד המשטרה ולאימא עקרת בית. ממי נולדה בשנת 1941 לאבא נגר ואימא כובסת. שניהם נולדו בעיר קוסטנטין שבאלג'יר. פפי וממי מגיל קטן מאוד למדו בבית הספר הממלכתי שבו למדו יהודים, מוסלמים ונוצרים, הם חיו בשלום ובשלווה עם חבריהם מכל הדתות כאילו היו אחים. החיים בתקופה הזאת היו טובים כל אחד כיבד את השני בלי הבדל של דת .

כאשר פפי וממי היו בני 15 התחילו מאורעות בעיר קוסטנטין ובכל אלגיר כולה, הערבים רצו עצמאות ולכן הם פגעו ביהודים ונוצרים. פעם אחת פפי וממי חזרו מפעולה בתנועת הנוער בני עקיבא במוצאי שבת ולפתע הושלכה פצצה לעבר החבורה שלהם, חברה טובה של ממי נרצחה באירוע הזה וחברים נוספים שלהם  נפצעו, גם הם נפצעו קל ב"ה.

לאחר אירוע זה התחילו מאורעות קשים יותר הטרוריסטים האלג'ירים המוסלמים הניחו פצצות ומטעני חבלה בתחנות הרכבת ועל מסילת הברזל. הטרוריסטים השליכו מטעני חבלה בשוק העירוני וליד בתי הכנסת. המאורעות נמשכו עד 1962.

במקביל פפי גויס לצבא הצרפתי שנלחמו נגד הטרוריסטים, פפי הוצב למלחמה בהרים. תקופה ארוכה פפי לא ראה את המשפחה דבר שהיה לו קשה מאוד כי הוא היה מאוד קרוב ומחובר לשני אחיו ולאחיותיו. בתקופה הזו הקהילה היהודית החליטה שהם צריכים לנקוט משנה זהירות ולכן הם הציבו שמירה על בתי הכנסת על תלמודי התורה ועל החניות של היהודים בשוק העירוני. באותה תקופה היה מקרה רצח של רב הקהילה ופייטן גדול שזעזע את רוב התושבים היהודים שרבים מהם עזבו לצרפת ולארץ ישראל.

פפי בצבא

בפורים של שנת 1962 אבא של פפי ניצל בנס מרצח הוא היה מפקד המשטרה ולכן כל הזמן הטרוריסטים רצו להתנקש בו, בזכות חברה של אימא של ממי שהייתה ערביה אוהבת יהודים היא גילתה להם שמתכוננים לרצוח את את אבא של פפי ואמרה לו שהוא צריך להתחבא בבית ולא לצאת כל היום וכך הוא ניצל.

אימא של פפי של עזבה את אלג'יר ועברה לעיר טולוז רק אבא שלו נשאר באלג'יר בגלל תפקידו. ההורים של ממי  המשיכו לגור בקוסטנטין בתקופה הזאת הם פחדו נורא והמצב היה קשה מאוד. ההורים של ממי בסוף גם עזבו את אלג'יר בתאריך 1962.6.15 בעזרת החברה של ממי. הם השאירו את כל רכושם וברחו רק עם מזוודה הם הגיעו לצרפת וגרו בעיר קהאן במחוז נורמנדי.

ב-1962 אלג'יר קיבלה עצמאות ואז הצרפתים יצאו ממנה, פפי וממי התחתנו בשנת 1963 וגרו בעיר טולוז בדרום צרפת. פפי עבד בעיתון וממי עבדה בביטוח הלאומי הם גידלו שלושה ילדים בצרפת. החיים כיהודים היו מאוד קשים בתקופה הזאת לא היו בתי ספר יהודים כמו היום לא היו חנויות כשרות כמו היום ופפי היה צריך לעבוד בשבתות וחגים.

בשנת 1972 התגשם החלום והם עלו לישראל לעיר ירושלים. החיים בישראל היו קשים בתחילה פפי וממי לא ידעו עברית ולא הייתה להם משפחה כי הם עלו לבד רק עם שלושה ילדים לא היו להם חברים והקשה ביותר היה להסתגל לתרבות הישראלית. פפי התחיל לעבוד בעיתון גרוזלם פוסט וממי הייתה עקרת בית.

למרות כל הקשיים הם שמחו והיו מאושרים שהגשימו את החלום לעלות לארץ ישראל.

הזוית האישית

פפי וממי: נהננו מאוד להשתתף עם נכדנו בתכנית הקשר הרב דורי בבית ספר מעלות משולם רחובות.

 

מילון

אלג'יריה
אלג'יריה (בערבית: أَلْجَزَائِر, תעתיק מדויק: אַלְגַ'זָאאִר, תרגום: האיים; , בצרפתית: Algérie), או בשמה המלא: הרפובליקה האלג'יראית הדמוקרטית העממית, היא המדינה הגדולה בשטחה באפריקה ובעולם הערבי. אלג'יריה גובלת בצפון – בים התיכון, בצפון-מזרח – בתוניסיה, במזרח – בלוב, בדרום-מזרח – בניז'ר, בדרום-מערב – במאלי ובמאוריטניה ובמערב – במרוקו. בירתה של אלג'יריה היא אלג'יר. כמעט כל האלג'יראים הם מוסלמים.[ויקיפדיה]

ציטוטים

”תעזור בבית“