מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

עוד סיפור של היהודי הנודד

העלייה של משפחתו של גיורא מרגוליס, והקמת משפחתו הפרטית.

הסיפור הוא על סבא, גיורא מריו מגוליס. אמא של סבא גיורא נולדה בוורשה, פולין. היא היגרה לארגנטינה בגיל ארבע עם אמה. הן היגרו לארגנטינה תחת חסותו של הברון הירש אשר ניסה להציל יהודים מאירופה ולשכן אותם במדינה מתפתחת.

אביו של סבא היגר מליטא לארגנטינה בגיל 18 עם גיסו (בעלה של אחותו המבוגרת). יחד, בהמשך, גם האחיות היגרו לארגניטינה  במסגרת אותה תוכנית של הברון הירש. הוריו של סבא נפגשו שם ב"קולוניה" היהודית בארגנטינה. מנישואיהם נולדו שלושה ילדים: בת גדולה, האח האמצעי והאח הקטן ז"ל.

גיורא, האח האמצעי הגיע לארץ לראשונה ב-1967 בתוכנית מח"ל ("מתנדבי חוץ לארץ") בעקבות מלחמת ששת הימים. באותו הזמן סבא היה סטודנט לרפואה בשנה הרביעית. ניסיונו להתקבל להמשך לימודי הרפואה בארץ לא צלח, ולכן חזר לארגנטינה אחרי שנה. גיורא המשיך בלימודיו בארגנטינה, התחתן עם סבתא נינה והם הביאו שלושה ילדים לעולם. המבוגר מבינהם הינו אבא של עמית – הנכד ה"מספר".

ב1973 עלו סבא גיורא וסבתא נינה עם בנם הגדול אריאל (אבא של עמית). אריאל היה בן שנה וחצי. את הקליטה עברו בדימונה ושם קיבלו את השוק הראשון בארץ, מאחר וגרו בשכנות לבית הקברות של דימונה . בטיולים הראשונים בעיירה התפעלו מיופי המדבר וציינו את המוכנות של האזרחים לחום המדברי.

לאחר שהגיעו לארץ פרצה מלחמת יום כיפור. סבא גיורא התנדב לעבוד בבית חולים במשך המלחמה, וסבתא נשארה עם אריאל הבן הבכור עד תום המלחמה. מיד לאחר תום המלחמה עברו לגור בדירה שהוקצבה להם בבאר שבע. הם היו צריכים להסתדר עם ריהוט וציוד מינימלי. עקב המצב בארץ והמלחמה, לא היה ניתן לשחרר את המטען שהם שלחו אתם מחו"ל לנמל.

בזמן מלחמת יום כיפור גיורא טיפל בהמון פצועים, סבא מספר שהיו גם חיילים ששמרו על המורל והצחיקו את כולם בתוך כל העצב.

עד שנת 1977 סבא גיורא המשיך לעבוד בבית החולים וסבתא נשארה בבית כדי לטפל ולדאוג לבנם אריאל. בסוף שנת 1977 גיורא התגייס לצבא, והמשפחה עברה לצפון לשירות בבסיס חיל האוויר. שם נולד מעיין הבן האמצעי. במשך השירות בצפון, גיורא השתתף בטיפול ובחילוץ של חיילים, אזרחים וחיילי כוחות או"ם. סבא היה בלבנון מספר פעמים, כולל במבצע ליטני וכן מלחמת לבנון הראשונה. באותה מלחמה נהרגו שני חברים טובים שלו שמלאו תפקיד דומה לזה שהוא מילא.

סבתא המשיכה לגדל ולחנך את שני ילדיהם.

בשנת 1979 גיורא חזר עם משפחתו לדרום, וזמן קצר מאוחר יותר נולד ינאי הבן השלישי. במסגרת שנות העבודה בביה"ח, נוסף על העבודה הקשה והחשובה היו גם רגעים של שמחה ומצבים שהפכו לסיפורים נחמדים. לילה אחד גיורא נקרא בדחיפות לטיפול בחולה שבעקבות תרופה נכנס להלם והיה צריך להחיות אותו.

לאחר שפעולותיו צלחו גיורא עזב את חדר הטיפולים ולהפתעתו פגש מחוץ לחדר את ראש הממשלה, גולדה מאיר שהייתה קרובת משפחה של החולה. לאחר שיחה שבה התרגש מאוד וסיפר לגולדה מאיר על מצב החולה, גיורא חזר להמשך העבודה. גברת מאיר התלוותה לגיורא תוך כדי שהודתה לו על פעולתו המוצלחת.

באותו לילה יותר מאוחר גיורא פגש בכניסה למחלקה בו טופל החולה איש מבוגר משופם, נמוך קומה שבא להתעניין במצב החולה. הוסבר לו שזו לא שעת ביקור. האחיות הסבירו לגיורא שעליו לתת לזר אישור לביקור מאחר שהאיש לא פנוי תמיד. האיש היה "ישראל ישעיהו" שהיה אז יושב ראש הכנסת.

גיורא המשיך לעבוד עד שנת 2012, היה מנהל היחידה לקרדיולוגיה גרעינית ויצא לפנסיה בגיל 67.

סבתא התחילה לעבוד בשנת 1980 כמורה בכיתות א' ב', קודם ביישוב עומר ובהמשך ביישוב מיתר.

לאחרונה סבא וסבתא עברו לגור בתל אביב, בשביל להיות קרובים לנכדים.

הזוית האישית

עמית: למדתי המון על סבא שלי, נהניתי, צחקתי מאוד איתו!

מילון

קולוניה
בהקשר של הסיפור - עיירה או יישוב בהם היו מרוכזים יהודים במדינה מסוימת.

ציטוטים

”"היהודי הנודד"“