מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

עוד לא מלאו לי 16 קיבלתי אקדח "מאוזר"

בתכנית בביה"ס קורצ'אק ר"ג
בשירות הצבאי
זיכרונות ממלחמת העצמאות

זיכרונות ממלחמת העצמאות

מסלול הנסיעה עבר בשטח ערבי, בשער הכניסה לשדה נגשתי למבנה בו ישבו קצינים מהבולשת והמשטרה הבריטית , את תרמילי  עם האקדח השארתי במונית. הסברתי שבאתי להתקבל לעבודה במסעדה. המראה הילדותי שלי גרם לכך שנכנסתי ללא בעיות, הגעתי למר לוי ומסרתי לו את האקדח, העברת כלי הנשק בדרך זו חזרה על עצמה. נשיאת  כלי נשק הייתה עברה חמורה ביותר שעונשה היה מוות.

הגעתי לשדה ושוב השארתי במונית את האקדח. הבלשים כבר ידעו שהתקבלתי לעבודה ולכן לא נשאלתי מאומה . הקצין הבריטי חשב שהנני מופרע שבא לעבוד במקום מסוכן שכזה . שובצתי לעבודה  ב"קייטרינג" מטבח שהכין ארוחות לנוסעים לטייסים. משימתי הייתה להגן על 2 העובדים יהודים שהיו במקום . בהתחלה נהניתי כי היו שם סנדוויצ'ים נהדרים, והתפקיד היה קל. ביום עבדתי ובלילה ישבתי באולם המגורים, בו הסתובבו גם ערבים . ידעתי שצריך להיזהר מהם ולכן ישנתי כשהאקדח למראשותיי, מוכן לקפוץ לרחש הקל ביותר. הייתי בודד ללא חברים, פרט לאדם שעבדתי איתו, זה היה קשה. כעבור תקופה החלטתי לחזור ולהצטרף לחברי בגדוד. מר לוי בעל המסעדה הממונה עלי ושהיה גם מפקדי, ואולי בגלל גילי הצעיר שיחרר אותי, בחזרה לגדוד, אבל ללא האקדחים …שהיו "תרומתי" להגנת שדה  התעופה. חזרתי לחברי, חטיבת "גבעתי" שם שרתי במשך כל מלחמת העצמאות.

תודה למורות דיצה בונופיאל, ואיריס, לתלמיד אסף מור על התכנית "קשר רב דורי , בה תיעדתי את סיפורי
( שנה"ל תשס"ח)

מילון

"מאוזר"
מאוזר הוא השם הרווח לחברת כלי הנשק הגרמנית לסדרה של רובים ואקדחים מתוצרתה. החברה נוסדה ב-1834 על ידי האחים וילהאלם ופאול מאוזר. בשנת 1887 רכש היהודי איזידוראת החברה שייצרה את רובי הצבא הגרמני מ-1871 ועד סוף מלחמת העולם השנייה.

ציטוטים

”הייתי מוכן לכול משימה, ואכן התקבלתי !“