מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

עברית שפה קשה

סבתא ואני מתרגלות זויות צילום
סבתא בילדותה
החיים בארץ עם הורים שאינם דוברי עברית

נולדתי בשנת 1950, בחיפה להורים ניצולי שואה שלא ידעו לדבר עברית. אמי דבורה נקראה על ידי מכריה ארזיב"ט, כל חיי הייתי משוכנעת כי ארזיב"ט זהו שמה וכי השם דבורה ניתן לה כשהיא עלתה לארץ. בפברואר השנה (2018), במסגרת ביקורי בהונגריה, נחשפתי לספר רישום הלידות של משפחת אימי ולהפתעתי גיליתי כי אמי קרויה דבורה מיום הולדתה.

כשהגעתי לכיתה א', הייתה הנחיה של המורים לא לדבר בבית בשפת האם, אלא רק בעברית וזה על מנת שההורים שלנו ילמדו לדבר עברית. מכיוון שהתייחסנו למורים ברצינות ובכבוד ביצענו את ההנחיה במלואה.

לאבי קראו בהונגרית בלה ובעברית ברוך. אצלו אינני יודעת אם השם העברי ניתן לו מלידה (כמו לאמי) או שאת השם העברי הוא קיבל כשעלה לארץ.

אחי היה גדול ממני בשנתיים וחצי, קראו לו אברהם. הוא  נולד בגרמניה ועלה לארץ עם הורי כשהיה בן כשנתיים.

ההורים שלי לא סיפרו ולא דיברו בכלל על השואה. היום אני מנסה לחקור את הנושא אבל זה מאוד קשה, אין הרבה עם מי לדבר.

ההורים שלי שלא ידעו לקרוא ולכתוב בעברית לא יכלו לעזור לי בלימודים ובשיעורים.

אמא הייתה עקרת בית, אבא הגיע לארץ ללא מקצוע, בארץ עבד בבניין והוא התקדם בעבודה. במסגרת העבודה לא היה לו צורך לקרוא ולכתוב.

אני ואחי לחצנו על ההורים ללמוד לדבר בעברית.

כשהיינו מקבלים מכתבים אח שלי ואני היינו עוזרים להורים ומקריאים להם את המכתב ומסבירים להם.

אבי נפטר לפני כ-26 שנים בגיל 70, אחי נפטר לפני כ-22 שנים בגיל 48  ואמי נפטרה לפני כ-19 שנים בגיל 71.

אחי ואני היינו קשורים מאד, היינו אחים וחברים, בגיל הנעורים היו לנו חברים משותפים (אחי היה חבר של יוסי בעלי). אחי והורי חסרים לי מאד.

היום אני גרה בחיפה, נשואה ליוסי אמא לקוקי (קובי), אילנית, יריב ועדימור

וסבתא ל – 12 נכדים ונכדות. אני שמחה על משפחתי ואוהבת אותם מאד מאד.

 

הזוית האישית

ברכה: תודה על חוויה מיוחדת ועל הקשר המעניין שנוצר כתוצאה מהתוכנית של אחד על אחד עם נויה. בחיי היומיום אנחנו נפגשות עם כל המשפחה ביחד, התוכנית נתנה לנו הזדמנות פז להיות רק שתינו לבד.

נויה: נהניתי לבלות עם סבתא ושמחתי להכירה טוב יותר. התוכנית אפשרה לנו להיות ביחד ולבד (בלי כל המשפחה).

מילון

קסמם
תודה בהונגרית

ציטוטים

”התייחסנו למורים ברצינות ובכבוד.“