מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ספר התורה שלנו עובר מדור לדור

תולדות ספר תורה שעבר במשך מאות שנים במשפחת בוסקילה

סבתא שלי נולדה באביב 1955 ב-א' חוה"מ פסח. בלילה שלפני לידתה הסבו כל בני המשפחה לשולחן החג. סבא-רבא יוסף נהג לשבת בין הררי כרים, ממש כמו אברהם אבינו.

סבתא שלי היא השלישית מבין עשרת האחים לבית משפחת בוסקילה. היא נולדה בשם עיישה שפירושו חיים (חיה) ובילדותה בארץ שונה שמה לעליזה (גם זה סיפור מרתק בפני עצמו).

חמישה מילדי המשפחה נולדו במרוקו וחמישה נולדו בישראל.

בכל חג בירך אבי – סבתי "לשנה הבאה בירושלים הבנויה" כשפניו אל המזרח וליבו פונה בכמיהה ירושלימה.

העליה לארץ

בשנת 1961 החלום התגשם; בסיוע של הסוכנות היהודית עלו כל בני המשפחה ארצה. במסע ימי בין – יבשתי חצו בני משפחתי את האוקיינוס, הגיעו לחופה הים – תיכוני של איטליה ומשם הישר לנמל חיפה שלמרגלות הכרמל.

בימים הראשונים בארץ – ישראל סבתא איזה וסבא יוסף היו חלוקים בדעתם לגבי אופן התיישבותם בארץ סבתא איזה רצתה לגור בעיר וסבא יוסף רצה להיות קרוב לאדמת הארץ.

במרוקו סבתא היתה עקרת בית חרוצה לתפארת וסבא ואחיו (יעיש בוסקילה) היו צורפים אשר צרפו תכשיטי כסף וזהב בעבודת יד – כל תכשיט היה יחיד ומיוחד ואין שני כדוגמתו.

ההכרעה נפלה על ההתיישבות בארץ דרך האדמה וכך הגיעו למושב שוקדה אשר בנגב הצפון – מערבי.

כחמישים שנה היתה משפחת בוסקילה חקלאית – שנים רבות גידל סבא יוסף פרחי ציפורנים שיוצאו לכל שווקי אירופה, ארטישוק ופרדסים של תפוזי JAFFA הידועים באיכותם בכל רחבי העולם. סבתא איזה עבדה אתו בשדות ובפרדסים כתף אל כתף ושכם אל שכם. בכל רגע פנוי הושיטו יד ונרתמו כל בני המשפחה וגם הנכדים בחופשות הקיץ.

 סבתא עליזה בצעירותה

 

שם נעוריה של סבתא-רבתא שלי הוא פרץ – בעלייה ארצה לקחו חלק גם אחיה ואחיותיה של סבתא איזה: רחל פרץ, בתיה שוקרי (פרץ), רחימה דדון (פרץ), עישה (אביסרור) פרץ ומשה פרץ. מהצד של סבא יוסף – עלו אחיו יעיש ושלום.

סיפורו של ספר התורה המדובר קשור לדוד יעיש.

דוד יעיש התיישב במעלות הצפונית. הוא נישא בארץ בפעם השלישית לאיזה רואימי ועימה גידל את ילדיה כאילו היו שלו (מעולם לא נולדו לו ילדים משלו). במרוקו, כשהגיעו אנשי הסוכנות לקהילה היהודית ושטחו את ההזדמנות של עליה ארצה בפני המשפחה, ידעו האנשים כי אין בידם זמן רב לארוז מיטלטליהם ועליהם להצטמצם ולבחור בקפידה את הכבודה אשר ישאו עימם.

לדוד יעיש היה ברור כי יעלה את ספר התורה לארץ ישראל.

מה כל- כך מיוחד בספר הזה? במה הוא שונה מכל ספר אחר המצוי בכל בית כנסת?

הספר הזה מצוי במשפחתי שנים רבות. מאות שנים! על- פי עדות מצולמת של דוד משה פרץ- הספר קיים כבר למעלה משש- מאות שנים ושמור ע"י גברי המשפחה בקנאות. הוא הועבר מאב לבן בחרדת קודש. כשעלו ארצה הפקיד דוד יעיש את הספר בבית כנסת באבן – יהודה. הספר הוגדר כפסול לתפילה מפאת "גילו" – חלק מהאותיות מהוהות ואינן קריאות. הספר אוכסן בבית הכנסת הזה כשלושים שנים. בשנת 2005 הועבר הספר לקבר רחל- אשת רבי עקיבא, בסמוך לקברו של רבי מאיר בעל הנס בטבריה.

סגולותיו של הספר נודעו עוד במרוקו ואנשי הקהילה היהודית נהגו לפקוד את ביתו של סבא דוד (אביו של סבא יוסף) כדי לגעת בו, לשאת תפילה ולייחל לנסים ורפואות. העדויות מספרות כי מי שקרא בספר זכה לישועות גדולות.

אחד הסיפורים הידועים הוא על שריפה גדולה שפרצה בביתו של סבא דוד בוסקילה (אביו של סבא יוסף)- החדר בו אוחסנו כל ספרי התורה שלו עלה באש! כל ספרי התורה ניזוקו- נשרפו ו/או נפגעו מהעשן הסמיך ורק ספר התורה הזה נשאר עומד, יציב ושלם ולא קרה לו דבר – נס בפני עצמו!

גם היום, בעוד הספר שוכן בקבר רחל שבטבריה, נערכת סעודת הודיה והילולה בכל שנה ופוקדים את המקום יהודים מכל קצוות הארץ והעולם.

אנשים מגיעים להתפלל על קרוביהם ועל עצמם ומייחלים לטוב ולנכון עבורם.

סבתי נסעה לשמוע מפיו של דוד משה פרץ על גלגוליו ומקורותיו של הספר. בשיחתם העלתה את הרעיון למסור את הספר לבדיקה ושימור אצל מומחים במוזיאון ישראל או בבית התפוצות. כאיש דתי הרעיון היה לו קשה בתחילה, אך היא בהתמדה ובסבלנות שכנעה אותו בתועלת שבשימור המורשת המשפחתית לדורי- דורות.

 

 

 

הזוית האישית

תומר ברקוביץ': סיפורו של ספר התורה היה לי מעניין מאד, בימים אלו עומלת סבתא שלי, סבתא עליזה צייגר (בוסקילה) על יצירת קשר עם מומחים בעלי שם בישראל שיעזרו לנו לקבוע את גילו האמתי של הספר.

מילון

קבר רחל אשת רבי עקיבא
מבנה קבר השוכן על הגבול בין בית הקברות היהודי ובית הקברות המוסלמי, הנמצאים בצידו המערבי של בית הקברות היהודי העתיק בטבריה. הקבר, הבנוי בזלת מיוחס לפי מסורת יהודית, שתועדה במאה ה-16, לרחל בת כלבא שבוע, אשתו של רבי עקיבא.

ציטוטים

”רק ספר התורה הזה נשאר עומד, יציב ושלם ולא קרה לו דבר“