מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ספריית ההשאלה בגרמנית של סבתא אלזה שיפטן

תכנית בביה"ס ויצמן
מבט על קריית ביאליק ב-1944
מריים בלומנרייך מספרת כך נולדה חנות הספרים והספרייה הראשונה בקריית-ביאליק

שמי מריים בלומנרייך. נולדתי בברלין בתאריך 3 בספטמבר 1931. אבי היה עורך דין אמי גננת. יש לי אחות בכורה היא נולדה בשנת 1930. אני נולדתי פגית. היה לי אח תיאום, שנפטר אחרי 3 ימים. הייתי חמישה חודשים בבית חולים מהם שלושה חודשים באינקובטור. כשנולדתי שקלתי 1.250 ק"ג , כאשר הגעתי הביתה שקלתי 4.500 ק"ג , המליצו להורי לקחת מטפלת תינוקות שתטפל בי. ואכן הייתה לי מטפלת. המטפלת עבדה אצלנו עד שנת 1933.

העליה לישראל וההתיישבות בה

בשנת 1933 נרצח עורך- דין יהודי בברלין , אירוע זה השפיע על אבי. אז החליט אבא שלי לעזוב את גרמניה. זה היה בשנת 1934 אבא שלי עלה בחודש מאי לארץ ישראל ואנחנו: אמא שלי אחותי ואני עלינו בחודש יוני. אבא שלי עלה בחודש מאי כדי להכין את המגורים שלנו בחיפה. בחיפה גרנו ברחוב ירושלים 10. בנובמבר 1936 עברנו לקריית ביאליק.

בברלין היו חיים נוחים, היו לנו מבשלת, מטפלת -תינוקות וחיים נוחים. עלינו לארץ באוניה "פולוניה". בהתחלה היינו, אני ואחותי בבית – ילדים ואחרי חודש עברנו לגור בבית בחיפה.

לפרנסת המשפחה עבדה אמי כמתקנת פתיליות ופרימוסים. אבא בהתחלה לא מצא עבודה (כי הוא לא רצה לעבוד כעורך דין עם החוק העותומני או הבריטי שהיו נהוגים אז בארץ.) בתאריך 17 לנובמבר 1936 עברנו לגור בקריית ביאליק.

הספרייה שגדלה וגדלה…כך נולדה חנות הספרים והספרייה הראשונה בקריית-ביאליק

כשבאנו לקריית ביאליק סבתא אלזה שיפטן פתחה בעזרת הספרים שהבאנו מגרמניה, ספריית השאלה, בכדי לעזור בפרנסת המשפחה. בהמשך, גדלה הספרייה והצטרף אליה גם אבי והכניסו גם ספרים בשפה העברית . בהמשך, נוספו גם ספרים למכירה וכך נולדה חנות הספרים והספרייה הראשונה בקריית-ביאליק. החנות נפתחה בבית המשפחה ברחוב קרן-קיימת לישראל 26 ונשארה שם עד שנת 1958, אז עברה החנות לשדרות ירושלים 15. בשנת 1963 היא נמכרה, אבל עדיין זכורה כספרייה הראשונה בשם ספריית ד"ר פיגל ויש עליה גם תיעוד בספרייה העירונית של קריית-ביאליק.

ב-1 באוגוסט 1942 הצטרפה לפרנסת המשפחה סוכנות עיתונים בכל אזורי הקריות וגם אני כילדה עזרתי בחופשות בחלוקת העיתונים לבתי הלקוחות. סוכנות העיתונים נסגרה בסוף שנות השמונים של המאה העשרים.

עד סוף מלחמת העולם השנייה בשנת 1945 לא הורשו להקים סככות למכירת עיתונים ולכן הבאנו כל יום שולחן לכביש הראשי ושם פרשנו את העיתונים השונים למכירה. לאחר סיום המלחמה הקים אבי קיוסק מפח ובו סדרנו את העיתונים לחלוקה. בשנות החמישים בעקבות התנכלויות ותביעה שבסופה זכינו במשפט איבדנו את העסק .

בחיפה הלכתי לגן-ילדים של אסתר דרימר. בקריית ביאליק התחלתי ללכת לגן של שושנה אך כיוון שפחות מצאה חן בעיניי, חזרתי לגן בחיפה. נסעתי לבד באוטובוס כל יום לגן בחיפה. בכיתה א'1 למדנו בבית הספר בקריית-חיים, הלכנו כל יום ברגל, מקריית-חיים בחזרה לקריית-ביאליק. פעם, בדרך, היה שם כלב זאב שמאוד פחדתי ממנו וצעקתי. את הכלב זה לא עניין … ואז המשכתי ללכת.

יום אחד בחורף, באתי הביתה ואף אחד לא היה בבית והיה זה יום סוער מאוד, היו הרבה ברקים ורעמים וירד ברד בגודל ביצים ואני מאוד פחדתי. כאשר אבי הגיע הביתה אספנו בקערה את הברד כדי להראות לאימא בערב את גודל הברד.

לא הייתי תלמידה טובה (היום אני יודעת שהיו לי הרבה בעיות קשב וריכוז) גם קיבלתי הרבה מכות שעד היום אני לא יודעת למה. הרבה פעמים אמרו לי שאני טיפשה, רעה ואגואיסטית. בכיתה ג' עברתי ללמוד בבית-ספר "אליאנס" כל יום נסעתי באוטובוס. בבית הספר למדנו גם צרפתית. בכיתה ז' עברתי ללמוד בקריית-בנימין. בגיל 14 הלכתי לעבוד כמתלמדת בתפירה אצל תופרת בחיפה.

כשבאנו לקריית-ביאליק היה אוטובוס קו 14 שנסע לחיפה פעם ב-4 שעות, אבי איחר פעם את האוטובוס והלך ברגל לחיפה.

בשנת 1937 אבי היה מאוד חולה בהרעלת דם כללית וניצל בנס עם תרופת הסולפה החדשה שבכלל לא הייתה מוכרת, בשביל לממן את טיפולו בבית החולים, אמי מכרה הרבה כלי כסף וקריסטלים לחנות עתיקות וכך מימנה את הטיפול.

בשנת 1939 פרצה מלחמת העולם ה-2 ובשנת 1940 הייתה ההפצצה הראשונה באזורנו. בזמן ההפצצה הראשונה הייתי בחנות אטליז בקריית מוצקין והלכתי לבד הביתה ופחדתי מאוד, מאז בהרבה לילות היו אזעקות ויצאנו למקלט שהיה בשכונה. לילה אחד בהפצצה קשה ניפגע בית בקריית מוצקין בפגיעה ישירה וספר מהספרייה שלנו טבע במי התהום. הספר היה מאוד מבוקש. לספר קראו "אל חכים" שנכתב על ידי סופר בריטי ותורגם לגרמנית.

אנחנו כילדים לא אהבנו את הלילות במקלט, אומנם רצנו וצחקנו עד לרגע שהתחילו ההפצצות ואז ישבנו בשקט. בבית היינו מאוד עניים והאוכל היה פשוט ביותר כמו: ביצה קשה עם תפוחי אדמה ורוטב חרדל, פירה עדשים עם רוטב בצל מטוגן. היו לנו גם קינוחים: פודינג שוקולד עם רוטב וניל או אורז מבושל בחלב עם סוכר וקינמון.

אחרי הכרזת האו"ם על הקמת המדינה היה קשה לנסוע לחיפה ולעבור בוואדי רושמיה (חליסה), בגלל יריות של התושבים המקומיים, חלק מהזמן נסענו במכוניות משוריינות. לא תמיד התמדתי לנסוע במכוניות המשוריינות, ואז הורי חיפשו לי מגורים בחיפה אצל חברה ,על מנת שלא אסע באוטובוס רגיל.

בסוף חודש מרץ 1950 התגייסתי לצבא, הייתי בטירונות הראשונה של חיילות בצה"ל, אחר כך שירתתי בחיל גדנ"ע חצי שנה כפקידה ואז הלכתי לקורס חובשים בבה"ד 7. עברתי לשלושה שבועות לירושלים למנזר המצלבה שם עברתי את טבילת האש שלי, כשאחד המדריכים ניסה לרדת באומגה, לא הצליח וצעק: "אני קופץ". ירדתי אליו . הוא התווכח איתי ולא רצה ללכת לבדיקה רפואית. הכרחתי אותו ללכת והוא חזר עם גבס על היד.

משם עברתי לדמון בהרי הכרמל ואחר כך בחודש מאי 1951 עברתי לשרת בבאר אורה שם שירתתי עד חודש אוגוסט. אהבתי את המקום מאוד וגם שם הצלחתי מאוד בעבודתי . הצטערתי מאוד לעזוב , אבל חזרתי שוב לשרת בדמון, עד סוף שירותי. הוצע לי ללכת לקורס חובשים מתקדם אבל פחדתי ולא הלכתי.

ב-3 בספטמבר 1951 חזרה אמי מארצות הברית ואבי ואני נסענו במונית לשדה התעופה. היה איחור למטוס וטיילנו הרבה שעות בשדה התעופה ואבי והנהג בשם זאב שוחחו כל היום על ברלין שבה הם גדלו, כך נוצר קשר וכך הכרנו אני וזאב. והתחלנו לצאת לבלות…. בתאריך 7 בינואר התחתנו. זאב עבד כנהג מונית ואני עבדתי אצל הורי: בבוקר בחלוקת עיתונים ואחה"צ כמוכרת בחנות .לפני הצהריים תיקנתי את השמלות שמכרנו בחנות.

בשנת 1956 נולדה בתנו הבכורה דורית. מהר מאוד התברר שדורית לוקה בפגם שהתברר שהוא מוגבלות שכלית. טיפלנו בדורית בעזרת פסיכולוגית קלינית. דורית הלכה לגן ילדים רגיל ומכיתה א' התחילה ללמוד בכיתה א' גנית. מכיתה ד' עברה לבית ספר "דגניה" בקריית חיים ובכיתה ז' עברה שוב לבי"ס אחר. בשנת 1965 נולד בננו, אבי ובשנת 1968 נולדה בתנו, נאווה. יחד עם גידול הילדים עבדתי אצל הורי בחלוקת עיתונים .

אבי ונאווה הלכו לבית הספר "ביאליק" אחר כך למדו בחטיבה ובהמשך בתיכון "ביאליק". נאווה, בתי, התחתנה בשנת 1991. בשנת 1993 נולד נכדי הבכור אביב. בראשון בספטמבר קיבלתי את אביב אליי לטיפול כל יום עד 5 אחה"צ. בשנת 1996 נולד נכדי מיכאל וגם אותו קיבלתי לטיפול. בשנת 1999 נולד שחר וגם בו טיפלתי כל השנים.

לפני שנולדו הנכדים אחרי שיצאתי לפנסיה, זאב ואני למדנו לשחק ברידג' ונהגנו ללכת לבית ההסתדרות למכללה לשמוע הרצאות, לנסוע לטיולים ולבלות. בני, אבי התחתן בשנת 1992, בשנת 1994 נולדה נכדתי נוי.  אבי התגרש בשנת 1998, לאחר מס' שנים הכיר את איילה ונולדו להם בשנת 2005 גיא ובשנת 2009 נולד אורי. 

מאז שנפטר זאב, בעלי, החיים  נעשו יותר קשים וגם הבדידות קשה במיוחד שבינתיים גם מספר חברות שאיתן שחקתי ברידג', נפטרו לצערי.

העשרה

קריית ביאליק: "קריית ביאליק היא עיר במחוז חיפה בישראל, אחת מהערים המרכיבות את אזור הקריות. בשנת 1950 הוכרה קריית ביאליק כמועצה מקומית, ובשנת 1976 כעיר. קריית ביאליק, שדרות ח"ן בצפון העיר וכן כפר ביאליק הסמוך, קרויים על שמו של המשורר הלאומי, חיים נחמן ביאליק. קריית ביאליק נוסדה ב-18 ביולי 1934 כשכונה בסמיכות לחיפה. השכונה הוקמה על ידי עולי העלייה החמישית מגרמניה ושמה הראשון היה "שכונת עולי גרמניה". כוונת המייסדים הייתה להקים יישוב שיקלוט עולים יהודים בארץ ישראל, ובמקום הוקם גם מרכז תעשייתי, שבו עבדו חלק מהתושבים".

 תכנית הקשר הרב דורי 2015

רכזת תכנית, מחוז מרכזשרית יעקב

מילון

קריית ביאליק
קריית ביאליק היא עיר במחוז חיפה בישראל, אחת מהערים המרכיבות את אזור הקריות. בשנת 1950 הוכרה קריית ביאליק כמועצה מקומית, ובשנת 1976 כעיר. קריית ביאליק, שדרות ח"ן בצפון העיר וכן כפר ביאליק הסמוך, קרויים על שמו של המשורר הלאומי, חיים נחמן ביאליק. קריית ביאליק נוסדה ב-18 ביולי 1934 כשכונה בסמיכות לחיפה. השכונה הוקמה על ידי עולי העלייה החמישית מגרמניה ושמה הראשון היה "שכונת עולי גרמניה". כוונת המייסדים הייתה להקים יישוב שיקלוט עולים יהודים בארץ ישראל, ובמקום הוקם גם מרכז תעשייתי, שבו עבדו חלק מהתושבים.

ציטוטים

”מריים בלומנרייך מספרת כך נולדה חנות הספרים והספרייה הראשונה בקריית-ביאליק “

”סבתא אלזה שיפטן פתחה בעזרת הספרים שהבאנו מגרמניה, ספריית השאלה“