מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

סמ"ל ראשון ליאור ספנקו ז"ל (1999-1977)

ישראל ובר, מתעדים את הסיפור
ליאור ז"ל עם אביו ישראל
סיפור חיו ומותו של החייל סמ"ל ראשון ליאור ספנקו ז"ל

"אינספור שבילים ויציאה רושם בתוך יומן מסע להתערבב ולא להיבלע רושם בתוך יומן מסע

והיה אם מישהו בא אל תסתובב כי זה תמיד יכול להיות זה שידליק לך את הלב יפרוק את הכאב בשלווה

מגע הרוך גובר על המכה רושם בתוך יומן מסע כולנו עשויים אבק של אהבה רושם בתוך יומן מסע

מביטים למעלה ונושאים תפילות כשבינתיים שוכחים שהמשמעות לחיות היא לשאול את השאלות ולענות…"

סמל ראשון ליאור ספנקו (1999-1977)

תמונה 1

"יהללו, יהללוך מלאכים

ולא תאבד דרכך בזוהר ובחשיכה           יהללו, יהללוך מלאכים…"

 

תקופת הילדות

ליאור נולד למיכל וישראל ספנקו. נולד ביום ל' באב תשל"ז, 13 באוגוסט 1977 בחיפה, אח לאילן.

"כולנו עשויים אבק של אהבה…"

ליאור היה ילד נעים ומעט מופנם, התאפיין בנפש עדינה. ליאור היה מקובל ואהוב חברתית, על הבנים והבנות. הוא אהב לבלות עם חברים והתעניין בתחומים מגוונים, בעיקר בתחום הספורט.

בשנותיו הצעירות, ליאור התחנך ולמד בבית הספר היסודי "הצבי ישראל" שבקריית אתא. לליאור הייתה חיבה גדולה למכוניות, כבר בגיל 6 ליאור הכיר את כל סוגי המכוניות שהיו על הכביש.

הספורט האהוב – טניס. לליאור היה מורה פרטי לענף זה, אביו ישראל. ליאור החל להתאמן בטניס כבר בגיל ארבע וחצי עם אביו. ישראל הוא מאמן טניס במקצועו. גם את הכדורגל ליאור לא הזניח. בילדותו שיחק ליאור כדורגל בקבוצת "הפועל קריית אתא" בתפקיד השוער.

חבריו יכלו להעיד שלא שעמם אתו לרגע. ליאור היה נער מפותח ומרשים, הוא נהג להתאמן רבות בחדר הכושר. בתיכון למד ליאור בבית הספר "רוגוזין" שבקריית אתא, בלימודיו הגביר את מגמת האדריכלות אך כמובן שמקצוע הספורט היה האהוב עליו ביותר.

ליאור קנה אופנוע מכספו באופן עצמאי, וזאת מבלי שהוריו ידעו או היו מעורבים בדבר. ליאור נסע עם האופנוע למרחקים, והגיע אפילו עד לאילת. אביו, ישראל, לא אהב את הרעיון.

תמונה 2
ליאור ז"ל עם האופנוע

בעקבות אהבתו לים רצה ליאור לשרת בקומנדו הימי, וכן עבר את כל המיונים והאימונים של הקומנדו, אולם לבסוף לא עבר בגלל בעיה מזערית בעין. בעיה שנגרמה מספר ימים קודם לכן בעקבות גיץ ממדורת ל"ג בעומר.

ליאור שירת כחובש קרבי ולוחם בגדוד 202 בצנחנים. גדוד 202, המכונה גם גדוד צפע, הוא הגדוד השלישי בחטיבה. הגדוד הוקם בשנת 1964 במקום גדוד 28 (במקור 771). מפקדו הראשון של הגדוד היה סא"ל אפרים חירם. הגדוד השתתף בכל מלחמות ישראל מיום הקמתו ובמבצעים מיוחדים: בין היתר ניתן למנות את כיבוש רפיח במלחמת ששת הימים, במלחמת יום הכיפורים הצטיין הגדוד בקרב ואדי מבעוק, מבצע אנטבה, מלחמת לבנון הראשונה ועוד. הגדוד זכה לפרסום באינתיפאדה השנייה בה הצליחו לוחמי הגדוד לעצור מספר רב של מחבלים באזור שכם ואף לתפוס מספר מחבלים מתאבדים.

ליאור שאב סיפוק אדיר מתפקידו הצבאי. כחלק ממנו הוא נרתם לצד חיילים רבים. על אף הריחוק מהבית למשך תקופות זמן ארוכות יחסית – ליאור חש מיצוי מיטבי בעת שירותו.

ליאור נהג לנצל את סופי השבוע כשחזר מהצבא בהעברת זמנו עם חברים, בבילוי במועדונים וכמובן – זמן איכות עם המשפחה. ליאור קיבל את הכינויים "כובש לבבות", "החתיך של השכונה". היו לו בנות זוג רבות והוא נהג לכתוב עליהן שירים רומנטיים.

קטע שכתב ליאור ונמצא בין כתביו הרבים

לירן

"את, לירן, את היית האהבה שלי ונשארת האחת והיחידה.

עלייך, אני חושב המון.

ולמרות שאני מנסה להפסיק לחשוב עלייך, אני לא מצליח.

לפעמים כועס, לפעמים עצוב, אך אין מה לעשות.

תמיד צד אחד בסוף ירצה יותר.

את היחידה שהרגשתי איתה טוב, בלי משחקים מפגרים,

בלי שקרים טיפשיים, וזה נכון – אני לא מסוגל

להיות עם אף אחת, כי אני משווה את כולן אלייך.

אף אחת לא מתקרבת.

הייתי חייב לומר לך את זה, כי את עדיין חשובה לי נורא.

 אני לא שוכח כמה טוב היה לי איתך

 ואולי הייתי רוצה לפגוש מישהי כמוך,

אבל זה אף פעם לא יקרה, כי את באמת מיוחדת.

יש בך את כל מה שאי פעם רציתי מבחורה

ורציתי רק שתדעי את זה.

דבר אחרון, תמיד יהיה לך מקום אצלי בלב,

וזה לא "בולשיט".

 את השנייה שהצליחה להיכנס ללב שלי

ופשוט לעורר אותו לחיים, אבל חבל שזה

נגמר כל כך מהר…"

ליאור נהג לנגן ולכתוב שירים, השירים נשמרו בסודיות. את מבחר כתביו ושיריו מצא ישראל, אביו, לאחר מותו בחדרו של ליאור. שיריו עסקו בכל מה שעטף את חייו – אך הבולטים בהם היו שירי האהבה. ליאור העריץ והושפע רבות מהאומן אביב גפן. הוא אף כתב מחברת שירים שלמה שלו בתוספת אקורדים.

"כל אחד צריך חיים פשוטים, לא מסובכים, ורודים ויפים, בלי סבל וייסורים,

בלי כאב האהבה, שאת ליבי כיבה ועשה בו חור גדול, שממשיך עכשיו לגדול, ולא מצליח לסגור אותו, עד אשר היא תבוא. עם הלב שלה כדי לבוא לטפל בחור שבלב…"

הסיפור של בוני

לאורך כל השבעה, "בוני" כלבו של ליאור, שכל כך אהב אותו, התיישב כל יום על כיסא ריק, בדרך זו גם הוא חלק כבוד אחרון לליאור.

תמונה 3
בוני, כלבו האהוב של ליאור

סיפור הנפילה

ביום י' באדר תשנ"ט (26.2.1999) נהרג ליאור בתאונת-דרכים ליד גבעת אולגה, ברוכבו על האופנוע שכה אהב על ידי התנגשות במשאית אשר פגעה בו. בן עשרים-ואחת וחצי היה בנופלו. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית-העלמין בקרית אתא. הותיר אחריו הורים ואח.

יהי זכרו ברוך.

על מנת להנציח את זכרו של ליאור, מדי שנה נערכים אירועים למענו. אביו ,ישראל עורך מדי שנה טורנירים של קט-רגל וטניס במקומות שונים, לדוגמה: טורניר של חטיבת הצנחנים נגד קריית אתא, טורנירים בבתי הספר "צבי ישראל" ובחטיבת הביניים "רוגוזין" שבהם ליאור למד. השנה (2018) נערך טורניר בקאנטרי "גלי גיל" שבקריית אתא.

תמונה 4
תמונה 5

 

הנצחתו של ליאור עוסקת בעיקר בספורט, וזאת מתוך האהבה והעיסוק של ליאור בספורט במהלך חייו.

ישנה אנדרטה לבני המקום שנפלו במערכות ישראל בקריית אתא. האנדרטה בלב חורשה פורחת, על רחבת אבן מוגבהת אליה מוביל שביל לצד מדשאה. במרכזה עמוד אבן לבן, בראשו מתקן ללפיד זיכרון ועל חזיתו תבליט של יד האוחזת בסמל צה"ל, חרב וענף זית.

מתחת לתבליט חקוקים באותיות שחורות שמות נופלים ממלחמת העצמאות. העמוד נראה כאילו מחוברות אליו כנפיים – מכל צד שלו לוח מתכת ואחריו שישה עמודי נירוסטה שראשיהם משולשים והם בגובה עולה, הקרובים לעמוד נמוכים ממנו והרחוקים גבוהים ממנו במעט. מאחורי האנדרטה לוחות אבן אלכסוניים תוחמים את הרחבה, על הלוחות שמות הנופלים לפי תקופות. ההנצחה נעשתה ביוזמת העירייה. בוצעה בתש"י (1950) ע"י הפסל מיכאל קארה. שופצה ב-1991 ע"י יצחק שמואלי.

תמונה 6

 

הזוית האישית

סיפורו של ליאור ספנקו ז"ל תועד על ידי אביו ישראל, המשתתף בתכנית הקשר הרב דורי בבית הספר ויצמן בקריית מוצקין, בסיוע המורות המובילות תמי אייזן ואלכסנדרה נידם.

זו השנה השנייה שבה ישראל משתתף בתכנית. בשנת 2017 תיעד ישראל את נדודי הקליטה בישראל.

 

מילון

גדוד 202 בצנחנים
גדוד 202, המכונה גם גדוד צפע, הוא הגדוד השלישי בחטיבה.

ציטוטים

”ליאור נהג לנגן ולכתוב שירים, השירים נשמרו בסודיות.“

”ליאור קיבל את הכינויים "כובש לבבות", "החתיך של השכונה".“

הקשר הרב דורי