מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור שלוש המתנות

איתן עם סבא וסבתא
סבי פרופ' אמנון שפירא
י.ל. פרץ

שמיי איתן שפירא, אני משתתף בתכנית הקשר הרב דורי השנה ומביא את סיפורו של סבי:

פרופסור אמנון שפירא

קורות חייו של סבי

סבא שלי, אמנון שפירא, נולד בשנת 1935 וגדל בתל אביב. הוא למד בביל"ו, בתיכון צייטלין ובישיבת הדרום, ושירת בנח"ל בגרעין "גאולים" של בני עקיבא. הוא סיים לימודי תואר אשון ושני בתלמוד ובתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן. סבא השלים שני תוארי דוקטורט: בספרות עברית בניו-יורק, ובמקרא באוניברסיטת תל אביב.

סבא היה במשך שתי קדנציות מזכ"ל תנועת בני עקיבא בישראל, ונכון לשנת 2010 הוא חבר בהנהלה הארצית של התנועה. סבא היה עד לאחרונה מרצה לתנ"ך באוניברסיטת בר-אילן ובאוניברסיטת אריאל. הוא חבר מליאת מועצת יש"ע, והוא חבר בקיבוץ הדתי טירת צבי. הוא נשוי לסבתי הדסה ואב לשישה. {מתוך ויקיפדיה}.

סיפור שלוש המתנות

שלוש מתנות – מאת י. ל. פרץ – קישור לטקסט הסיפור המלא

י. ל. פרץ

לפני שנים ודורות נפטר יהודי מילא, יהודי נפטר – לעולם לא יחיה גבר! – גומלין אתו את החסד האחרון: מביאים אותו לקבר ישׂראל. שב האדם לעפרו. נסתם הגולל. היתום אומר "קדיש". המלווים תולשים עשׂבים, זורקים לאחוריהם ושבים… והנשמה – חלק אלו-ה ממעל – עפה למרומים, לעמוד למשפט לפני הבית-דין של מעלה…ותתייצב לפני הבית-דין של-מעלה, והמאזניים לשקול בהם את העבירות והמצווֹת תלויים ועומדים…ובא הסניגור של הבר-מנן, זה שהיה למטה יצרו הטוב, ובידו תרמיל בהיר ולבן כשלג. ויתייצב על-יד המאזניים – לצד ימין. ובא הקטגור של הבר-מנן, זה שהיה שם יצרו הרע, המסית והמדיח, ובידו תרמיל שחור ועכור, והתייצב על-יד המאזניים – לצד שׂמאל. וניתן אות …

… והתחיל הסניגור לשפוך מן התרמיל הלבן, אל כף המאזניים הימנית – מצווֹת, והן נוצצות כאבני-החן, וריחן נודף כריח הבשׂמים הטובים… ושופך הקטגור מן התרמיל השחור לתוך הכף משׂמאל – עבירות, והן שחורות כפחם וריחן כריח הזפת הבוערה… והנשמה רואה ומשתוממת.

לא עלה שם על דעתה שכך השתנו המעשׂים. שם לא יכלה להבחין לפעמים בין טוב ורע; לפרקים החליפה זה בזה…והכפות מתנועעות אַט, אַט. עולות הן, זו אחר זו; כחוט-השׂערה למעלה, כמלוא-הנימה למטה… רק כמלוא-הנימה: יהודי פשוט היה; בלי "להכעיס" ובלי "מסירות-נפש". והמעשׂים פעוטים, גם הטובים וגם הרעים: גרגרים, רסיסים; לפעמים אבק – העין אינה תופסת…. ואף-על-פי-כן, כשימין מכריעה, העולמות העליונים מתמלאים רנה; וכששׂמאל מכריעה, אֵד של עצבות עולה ועוטף, כביכול, את כיסא-הכבוד, וקול השכינה המנהמת חודר מתוך הערפל והולך מסוף העולם ועד סופו:

קלני מראשי, קלני!

והללו עומדים בכובד-ראש ושופכים. "כל-שהוא" אחר "כל-שהוא", לאט ובכווָנה, כבעלי-בתים פשוטים, העומדים על המקח של "אתה הראית", ומוסיפים פרוטה אחר פרוטה, פרוטה אחר פרוטה… אבל גם לשאיבה מן הבאר יש קץ: הורקו התרמילים! האב-בית-דין שואל ממקומו: גמַר? והקטגור עם הסניגור הופכים בבת-אחת את התרמילים, לאמר: הורקו!

ונגש אל המאזניים השַמש, וגם הוא מלאך בתוך שאר המלאכים, וירא דבר, אשר לא היה מיום ברוא אלקים שמים וארץ, ויעמוד משתאה.

– למה הוא בושש שם? – שואל האב-בית-דין בקוצר-רוח.

והשמש, בעיניים צמודות אל לשון הפלס, עונה בקול משונה: באמצע!

– הסתכל שנית ודוק! והסתכל שנית: לשון הפלס עומדת באמצע, בלי נוע.

ומאת הבית-דין של-מעלה, אחרי משׂא-ומתן ארוך, ורוב שקלא-וטריא, יצא פסק-דין כהאי לישנא: "היות שלא עלה משקל המעשׂים הרעים על משקל המעשׂים הטובים – לא מן הדין הוא, שירד הנדון לגהנום!" ולאידך גיסא: "היות שהמצווֹת והמעשׂים הטובים לא הכריעו את העבירות והמעשׂים הרעים – סגורים ומסוגרים לפניו שערי הגן-עדן!". על כן: "נע ונד יהיה!"

"תרחף לה הנשמה באוויר העולם, בין השמים ממעל ובין השאול מתחת – עד אשר יעלה זיכרונה לפני היוצר ויפקדנה לטוב, ויחננה"… ומוליך השמש את הנשמה לחוץ, והיא מתייפחת…

– מה לך, נשמה, כי תהמי? – דובר על לבה המלאך – אם אין לך משׂמחת הגן-עדן, הלא ניצלת גם מאשו של גהינום.  לא מן הדבש ולא מן העוקץ!

אבל הנשמה אינה מקבלת תנחומים: טובים כל הייסורים שבעולם מן האפס. "הלא-כלום – אומרת היא – נורא מכל". ונכמרו עליה ניחומי המלאך, ויאמר אליה ברחמים רבים: שמעי בקולי, נשמה עגומה, ואולי ייטב לך באחרית הימים.  רדי השפילי לרחף, סובי את האדמה מלמטה.

"אל השמים אַל תשׂאי עין, כי מה תחזי שם בשמים מעבר משם? כוכבים, אין זולתי כוכבים! והכוכבים בריות קרות הם.  הם רואים הכל, סוקרים הכל – ומחשים… הם לא יעלו זכרונך לפני האלקים, ולא ישתדלו בעבורך לפני הכסא… מאורות הם, ואורם – אור קפאון…

"משתדלים לפעמים ומזכירים נשמות אומללות לפני הכסא רק בני דורם – הצדיקים היושבים בגן-עדן… "בגן-עדן הם יושבים, רוחצים באור, נהנים מזיו השכינה… ולעתים עולה לפניהם זכר בני דורם, ומתמלאים הם רחמים על נשמות נענות ונדחות, ועולים הם ומזכירים ומשתדלים… "וצדיקי דורך, אלה שמקרוב באו – האמת נתנה להאמר! – אוהבים מתנות…

"זאת איפוא עשׂי, נשמה אומללה: "עופי למטה, סובי, כאשר אמרתי, את האדמה, התבונני בעיניים פקוחות לכל הנעשׂה שם בין החיים.  ואם תראי דבר טוב, דבר יפה, יוצא מן הכלל, חטפי והביאי אותו תיכף ומיד מתנה לצדיקים בגן-עדן… דפקי אל השוער בשמי ויקבל… "ואם שלוש מתנות תביאי, בטחי בי, שיפתחו לך שערי הגן-עדן"… וברחמים גדולים הוציא השמש את הנשמה אל מחוץ לשמים ויסגור את השער אחריה…

שלוש מתנות – מאת י. ל. פרץ – קישור לטקסט הסיור המלא

הקשר בין סיפור שלוש המתנות מאת  י.ל. פרץ למשפחתי

…..יום אחד בקיבוץ טירת צבי, סבא, סבא רבא, אבא ודודיי היו בסלון, כשסבא סיפר את הסיפור. פתאום, כשסבא סיים לספר על המתנה השלישית קפץ סבא רבא הרב יוסף שפירא (שהיה רבה של דרום תל אביב) וקרא: "האיש הזה, שמסר את הנפש שלו, הוא סבא רבא, רבא, רבא שלי!".

הסיפור הזה שסיפר י.ל. פרץ הוא סיפור ידוע. מה שלא ידוע, זה שהסופר לא המציא את הדברים אלא כתב דברים שבאמת קרו. אני לא ידעתי שהסיפור הזה קרה עם בן משפחתי. ל

לאותו סבא רבא רבא… שלי היה בית דפוס, ולאחר שהלשינו עליו והצליפו בו (והוא חזר לקחת את הכיפה), שמו אותו בכלא, ולאחר מספר שנים הוא יצא מהכלא והמשיך את חייו. לסבא שלי נותרו כמה ספרים מאותו בית דפוס!! את אחד מהספרים, גמרא בבלי מסכת שבת, סבא נתן לאחי אריאל כהוקרה על כך שכשהיה בשיעור א' בישיבה עשה סיום על כל הש"ס (ומסכת אחרת הוא מתכוון לתת לאחי תני, שעשה עוד קודם לכן סיום על כל הש"ס, בשיעור א').

המצגת המשותפת קשר רב דורי

הזוית האישית

איתן שפירא

המסר שלקחתי מסיפורו של סבי, הוא, שלכל אדם יש משהו שהוא צריך להקפיד לעשותו, ואפילו (אם צריך) יהיה מוכן למסור עליו את נפשו. אולי זה לא יעזור לך, אבל אולי יש איזו שהיא נשמה שצריכה כמה מתנות…

מילון

י. ל. פרץ
יצחק ליבוש פרץ, שנודע בראשי התיבות י"ל פרץ (18 במאי 1851 – 3 באפריל 1915; ט"ז באייר התרי"א - י"ט בניסן התרע"ה; רוסית: Ицхок-Лейбуш Перец, פולנית: Icchok Lejbusz Perec), מחשובי הסופרים ביידיש ובעברית ואחד מאבות תקופת התחייה בספרות. י"ל פרץ תיאר חיי הקהילה היהודית במזרח אירופה, הזדהה עם סבלות פשוטי העם וכתב באור חיובי על תנועת החסידות, שהייתה בתקופה זו יעד להתקפות עזות הן מצד המשכילים היהודיים והן מצד נאמני הדת במתכונתה המסורתית הישנה, המתנגדים.

אמנון שפירא
אמנון שפירא (נולד ב-1935) הוא מחנך והוגה דעות ציוני דתי. שפירא שימש פעמיים כמזכ"ל בני עקיבא ונכון ל-2010 משמש כיו"ר מעלה - המרכז לציונות דתית ופרופסור חבר מומחה, במחלקה למורשת ישראל באוניברסיטת אריאל.

ציטוטים

”סיפורו של י"ל פרץ הוא סיפור ידוע“