מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור שהיה

נונו מאיר מחבק את ליה
בניין בגטו היהודי של רומא
סיפור והפתעה בסופו

סיפור שקרה

לפני שנים רבות, למען הדיוק בראשית שנות הששים.

נסעתי ברכבת לילית מדרום איטליה לצפונה. חלק מיושבי התא נמנמו וחלקם הציצו בי בסקרנות. החזקתי גיליון של עיתון ישראלי וצורת הדפוס לא הייתה מוכרת להם והם התלחשו איזו שפה זו יכולה להיות. בישראל כבר היו שואלים אותי ומתפרצים לשלוות הקריאה שלי אבל כאן היה מדובר באירופים… ממולי ישב אדם כסוף שיער שמראהו העיד על שנות חיים שעבר.

זו השפה המצרית אמר בידענות.

זו השפה העברית אמרתי ונכנסתי לשיחה, השפה בה כתובה הברית הישנה, השפה שמדברים ברחוב בישראל. כעת נוצרה קרבה בינינו והאיש כסוף השיער סיפר סיפור קצר: בזמן המלחמה, מלחמת העולם השנייה, גרתי ברומא ויום אחד הלכתי לחפש לחם בשוק השחור.

כיוונו אותי לאזור מסוים וכשהגעתי מצאתי את האזור מוקף במשאיות וחיילים גרמניים מצוחצחים לבושי שחורים, חיילי האס אס. זה היה הגטו היהודי העתיק של רומא.

לחם לא יכולתי לקנות לעומת זאת ראיתי איך הם מורידים, מטלטלים ומשליכים אנשים מהבתים למשאיות.

התרגשתי במיוחד ממראה אישה קטנה, מצומקת וזקנה לבושה שחורים רתוקה לכיסא גלגלים. שני חיילים תפסו את הכיסא אתה והשליכו אותו אל תוך המשאית כשק של זבל.

כעבור שנים ארוכות, הזדמנתי עם בני משפחה לביתה של קרובה קשישה שלנו שגרה בחדרה. היא הגיעה לארץ ישראל בשנת 1934 הולכת אחרי אהבתה לבחור ארצישראלי שלמד הנדסה בטורינו. העלינו זיכרונות ועלה שמה של דודה רחוקה כמדומה הדודה קלמנטינה היה שמה.

הדודה הייתה אלמנה זקנה עיוורת וחצי משותקת וגרה בגטו הישן ברומא. שמעתי שמועה שאמרה שהקרובה שלי נאספה ביום בו אספו יהודים מרומא ושלחו אותם למותם באושוויץ לקחו גם את הדודה קלמנטינה…. הם לא ידעו דבר ואילו אני קפאתי על כיסאי……….

הייתי האיש האחרון מהמשפחה שידע ממקור ראשון על סופה הטראגי של הדודה קלמנטינה. נראה לי שחשוב שהילדים יכירו את התקופה ומוראותיה והדרך הפשוטה והישירה היא באמצעות סיפורים שקרו.

תשע"ה

מילון

פאזולו
מילה שהתגלגלה מהשפה העברית ומשתמשים בה באיטלקית לתיאור דבר ירוד שחוק ופסול שזה דומה במבינה צלילית למילה האיטלקית

ציטוטים

”מי שהולך לאט שומר על בריאותו ומגיע רחוק כלומר החיפזון מן השטן“