מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור על כח הרצון ועל הרצון לתת

אני ויחיאל
יחיאל דמארי
מילדות במעברה לפעילות במועצת העיר

העלייה ארצה והחיים המעברה

יחיאל נולד בשנת 1942 לנעמה גמליאל וסעדיה דמארי. בשנת 1947 עלתה המשפחה ארצה מתוך ציונות לשמה. סעדיה היה מרבה לספר אודות הארץ הנכספת שאליה יחל לעלות. הם עלו ארצה והתיישבו במסילת ציון, שם חיו בקרוואנים מעץ מאוחר יותר עברה המשפחה למעברת רמתיים, שם גרו בצריפים ארוכים. כל משפחה זכתה לחדר אחד, השירותים היו בחוץ, חשמל לא היה וגם תחבורה למעברה לא הייתה בנמצא.

במעברה גרו עולים חדשים טריפולטאים, עירקים, תימנים ורומנים. שררה עזרה הדדית בין כל יושבי המעברה והיה שיתוף פעולה מעל ומעבר למצופה. מצבם הכלכלי של המשפחה היה בשפל המדרגה, הם קיבלו תלושים שנועדו לקניית מצרכים בצרכנייה. נעמה בישלה בחוץ בפתיליה ובפרימוס ונעזרה גם בטאבון. היא עבדה בחקלאות, אך הכסף שהשתכרה למחייתה לא הספיק להלבשה ולהנעלה.

יחיאל למד בבית ספר בכפר הניצחון שבו למדו ילדי המעברה החל מכתה ד', הוא למד שנה אחת שהייתה שנה קשה למדי. הוא ידע עברית מועטה אך בדבריו הפגין שליטה. הוא היה אדם חברותי מאד. בשנת 1950 החל ללמוד בפנימיית נחלת ראובן בפתח תקווה. יחיאל שהיה ילד חסון הצטיין בהתעמלות ובענפי הספורט. הוא הושם בכיתה טיפולית למשך 6 חודשים והיה החרוץ ביותר הן בהתעמלות והן בלימודיו. הוא למד בישיבה עד גיל 14 ועזב בתקווה ללמוד מקצוע. בחופשות היה עובד ברמות השבים, אוסף ביצים ומסייע להוריו בעבודתו. כבר בימים אלו נושא הרווחה והעזרה להוריו והזולת היה נטוע חזק בעצמותיו, הוא  החליט לשרת את צרכיו ולסייע ככל יכולתו להוריו.

לימודים ושרות צבאי

יחיאל בחר ללמוד במגמת חשמל במקס פיין שבתל אביב. מנהל בית הספר הודיע כי ילמד בכיתה טיפולית במשך 6 חודשים ואם בפרק זמן זה יתקדם יצורף לכתה מתאימה. הוא החל ללמוד במרץ ותוך שלושה חודשים צורף לכתה רגילה. מגני צבי היה רוכב על אופניו דרך הפרדסים לבית הספר ומגיע לאחר שעה. הלימודים התנהלו על מי מנוחות עד שהיה בכתה יא', כאשר במהלך השנה נכנס המנהל והורה על יחיאל לשלם את שכר הלימוד, ולא, יצא לשוק העבודה. כך סיים יחיאל את בית ספר. נותרו ליחיאל שמונה חודשים עד גיוסו לצבא. בזמן שנותר לו עד גיוסו, נרשם לקורס לימודי אלחוט בפנימייה צבאית, שם קיבל גם בגדים ושכר. הוא למד מורס והתבשר כי יישרת בחיל הקשר. יחיאל התגייס לצבא וסופח לחיל השריון וליחידת הקשר שבה הדריך. בהיותו חייל מן המניין ביקש מיחידתו חופש שינצלו לעבודה כפועל בבית חרושת. הלירות שהרוויח הופרשו לתשלום חובותיו, חלקם להורים וחלק לעצמו. בכל חופש טרח לעבוד. בתום שירותו הצבאי עבד יחיאל במשך שנה בחברת החשמל כעוזר חשמלאי.

בשנת 1951 עברה המשפחה לשכונת גני צבי. יחיאל יחד עם אמו פנו לבנק, ויחיאל חתם על הלווה שיחזיר אותה כשיתבגר. ההטבה הוענקה כך שאמו החלה לשלם מיד כפי יכולתה ובשעה שיחיאל ישתחרר מהצבא ויעבוד, הוא ימשיך לשלם את יתרת ההלוואה. המשפחה רכשה בית בשכונה ב', בחוץ היו שירותים, מקלחת, מטבחון קטן. הכביסה הייתה מתבצעת בחצר. בחצר הבית גדלו עצי פרי: תפוזים, קלמנטינות, מנגו, גויאבות, שסק ושזיפים. הוקם לול בו גידלו 20-25 תרנגולות שנועדו לתצרוכת פרטית. נעמה ויחיאל טיפלו ועבדו במשק הבית. להורים היה ארגז קרח, והיה אדם עובר על העגלה רתומה לסוס ומוכר קרח בשכונה. מים וחשמל הותקנו בבית, אך ברחובות טרם פעלה התאורה וכך גם לא נסללו כבישים.

בשנת 1951, חוברה לשכונה תאורת רחוב, אך רק בשנת 1956 הוכנה תשתית הביוב של השכונה.  יחיאל כתב מכתב ליוסי שריד, שהיה אחראי על איכות הסביבה, ובו טען כי ריחות הצחנה אופפים את השכונה והמים נכנסים לבארות, השכונה מוזנחת ועל כן הם דורשים סיוע מיידי בהקמת ביוב בשכונה. לאחר שלושה חודשי המתנה יחיאל קיבל לידו מכתב שאכן יוקם ביוב בשכונה והחוקה קובעת כי לכל רשויות הארץ יותקן ביוב כולל בגני צבי.

הקמת המשפחה

בשנת 1964 יחיאל החל לשמש בהתנדבות כמדריך נוער בהסתדרות, הוא פתח מועדון ביורדי הים, הביא תקליטים והדביק את הצעירים שבאו למועדון בחדוות החיים הטמונה בו להאזין למוזיקה ולריקוד. הפטיפון הובא מסניף ההסתדרות. בין הבאים למועדון היתה רחל ובראותה אותה נכווה יחיאל. רחל סירבה להיענות לחיזוריו כי באה מבית דתי ולא דיברה עם בחורים, אך יחיאל לא הרפה ממנה. לקח לו חודש ימים עד שנאותה לדבר עימו. הם יצאו שנה בסתר מבלי שהוריהם ידעו על פגישותיהם. כשיחיאל ביקש לבסוף את ידה מהוריה הם גילו התנגדות וביקשו 1,500 לירות – מוהר. הוא הצהיר שכל מחיר שווה לשלם, כי הוא מעוניין לבנות בית בישראל עם אישה זו שהיתה ממושב זבדיאל.

בשנת 1964 נישאו השניים והזוג קנה בית ממול להוריהם. הבית היה בן חדר אחד, מטבחון קטן, שירותים ומקלחת. לא היו רהיטים אלא 2 מיטות סוכנות, חבר נידב ארון קיר. יחיאל אמר לרעייתו כי לא חשובה התכולה אלא ההבנה, לבנות בית בישראל עם ילדים. במרוצת השנים נולדו לזוג ארבעה ילדים: זוהר, אבי, אריאל ובשמת ותשעה נינים. באותה שנה נבחר יחיאל לוועד השכונה ותרם רבות לקהילה. הוא התנדב לסייע בשירותי רווחה, חינוך, תרבות ונוער בסיכון.

ביום הנישואין

פעילות ציבורית

יחיאל מונה שלוש פעמים כחבר מועצת העיר. בשנת 1996 מונה מטעם מפלגת העבודה. יחיאל יצא ברשימה עצמאית "לב" למועצת העיר וחבר כעצמאי לחי אדיב. סיסמתו היתה "שים" "לב" להוד-השרון הרשימה שלך למועצת העיר. יחיאל דמארי החליט להתמודד למועצת העיר ברשימה עצמאית שאינה מחויבת לשום גוף פוליטי. הוא נלחם למען מנהל תקין, למען יושר ציבורי ולמען טוהר המידות. הוא היה חבר העיר הפעיל ביותר בקדנציה האחרונה. הוא פרש ממפלגת העבודה והקים רשימה עצמאית "לב" הוד-השרון. חי אדיב ודמארי הופיעו בשלטים "יהיה חי אדיב יהיה לנו טוב" ו"יהיה לנו טוב עם יחיאל דמארי" – ברשימה למועצת הוד-השרון בראשות חי אדיב.

עם פואד בן אליעזר ז"ל

עם שמעון פרס ז"ל

באוקטובר 2003 לקראת הבחירות כשמאחוריו למעלה מ-40 שנות פעילות חבר דמארי לרשימתו של חי אדיב. יחיאל ביקש במצעו לפתור נושאים רבים: את נושא הדיור והתעסוקה לזוגות צעירים ולמשפחות חד הוריות, לחזק ולטפח את השכונות בתחום הרווחה והתשתיות, יצירת מסגרת תמיכה ומלגות לסטודנטים בני העיר, יצירת מסגרות רווחה תומכות לאוכלוסיה החלשה, שמירת סטאטוס קוו בנושאים הדתיים, פיתוח אזור תעשייה מודרני שיספק מקומות תעסוקה חדשים לתושבי העיר, מתן עדיפות לבעלי עסקים ולקבלנים בעיר בהתקשרויות ובמתן שירותים בעירייה, זירוז הליכי אישור לתוכנית הר/52 בשכונת גני צבי, שיפור השירותים הניתנים לכל תושבי העיר, תיקון מפגעי תברואה ושיפור איכות החיים, עצירת התוכנית להרחבת כביש גהה לכיוון השכונות המערביות בעיר, בניית קיר אקוסטי בשטח הגובל בין העיר לכביש גהה, שיפור שירותי התחבורה הציבורית בעיר ויצירת קשר תחבורתי בין חלקיה השונים, טיפול בבעיות הבטיחות הקשות בכבישי העיר וסלילת פסי הרעדה במקומות הנדרשים. בין השנים 2005-2006 עבר קורס הכשרה והדרכה בנושא שירות יעוץ לקשיש ומדיניות הרווחה באוניברסיטת תל-אביב, וטיפל ב-4 קשישים. הוא ליווה קשישים בכל תהליכי הכניסה לבית אבות והתנדב במוסד לביטוח הלאומי.

בשנת 2010 יחיאל שימש כמשנה לראש העיר חי אדיב בקדנציה השניה שלו. במסגרת תפקידיו מונה כחבר מזכירות ההסתדרות, חבר ועד קופת חולים של ההסתדרות וכחבר מועצה הוא מונה ליושב ראש ועדת שירותי רווחה, יושב ראש ועדת השמות, ועדת הכספים ועדת אל סם, ועדת מע"צ, יושב ראש ועדת תמיכות, יושב ראש ועדת קליטה, יושב ראש ועדת תיעול, ועדת נגישות, ועדת השבחה, ועדת מכינה, חבר בוועדה להנחות במיסים, חבר בוועדת המכרזים, חבר ועדת ערר, ובנוסף התנדב בביטוח הלאומי. במסגרת תפקידיו נלחם יחיאל לפתרון בעיות הדיור לזוגות הצעירים ומחוסרי דיור, ניהל מאבק נגד מיקומן של האנטנות בקרבת מגורים ומוסדות חינוך והצליח לבטל הקמתן של 4 מהן, נאבק נגד הקמת הכלבייה בנווה הדר והצליח, נלחם נגד הניסיון להקמת שדה תעופה למטוסים קלים במזרח מגדיאל. יחיאל פעל למען הציבור ללא לאות ובמשך שנים העשיר את חיי הקהילה בעיר, שיפר את איכות החיים בה, והחזיר לתושבים את הגאווה לעיר. הוא היה מסור ונאמן לאוכלוסייה, במשך כל שנות פעילות צבר מוניטין של איש הפועל למען הקהילה ללא משוא פנים ומתוך שיקול ציבורי. טובת הציבור היתה תמיד בראש מעייניו. היום קל לו יותר להתמסר לקהילה כי אין לו מחייבות לעבודה.

עם אהוד ברק

ליחיאל יש אהבה לקהילה ולזולת, סובלנות ואמונה חזקה ביכולתו להעניק ולתרום מעצמו, הוא מתקשה לראות אנשים עם כאב, ובעיות אישיות, אנשים חסרי אונים ואובדי עצות. יחיאל רגיש מאוד לנושאים החברתיים, הוא מעוניין לשמש כפה לפונים אליו ללא תלות ואינטרס. ההתנדבות אצלו היא מסורת מבית אבא, משרת את הציבור בנאמנות החל מהקמת ועד השכונה דרך חברות במסגרות ציבוריות רבות. יחיאל קשור לבעיות הפרט, היחיד, הבודד ועוזר לו, מדריך אותו ושומר על זכויותיו. הוא מכונה "מוקד 108", אין ספור מעשים ועצות טובות נרשמו בסל הזכויות שלו.

הזוית האישית

שי יוספיאה: יחיאל, תודה רבה על שהקדשת מזמנך החופשי לספר לי את סיפור חייך המרתק. למדתי ממך המון על ערכים כמו עזרה לזולת, אהבת הזולת וחשיבות הנתינה. היית כמו מורה וחבר בו זמנית.

קישור לכתבה על סבא יחיאל דאמרי, כשחגג יום הולדת אתר Mynet הוד השרון, 2017

מילון

פרימוס
כירה שיש לה מבער נפט; הנפט במיכל שדוחסים בו אויר, כך שהדלק עולה בלחץ, מתחמם בצינורות הנמצאים במרכז הלהבה וניתז דרך נחיר היוצר תרסיס שבוער בלהבה חמה. נפוצה מסוף המאה ה-19 ועד אמצע המאה ה-20.

ציטוטים

”בבית אבא חונכתי על נתינה, התנדבות ועזרה לזולת“