מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור על המשפחה של שושנה איילון

סבתא שושי עם הנכדה שחר
סבתא שושי עם אמה ואחותה, 1955
ילדותי בכפר הס

שמי שושי (שושנה), הוריי עלו לארץ בשנת 1949 אחרי מלחמת העולם השניה מצ'כוסלובקיה של פעם, שהפכה לשתי מדינות: צ'כיה וסלובקיה.

משפחתי ואני הגענו לישראל אחרי מלחמת השחרור, היישר לנמל חיפה ומשם למחנה עולים. זו הייתה תחנת מעבר לישוב קבע. בשנת 1950 הגענו לכפר-הס.

סבתא שושי עם הוריה, 1951

כפר- הס היה כבר אז ישוב חקלאי אשר גבל עם הכפר הערבי טירה. המטרה הייתה להרחיב את היישוב עם עולים חדשים בעלי רקע חקלאי. כך הגענו לכפר-הס. איתנו הגיעו עוד כ-25 משפחות. כולם התחילו לבנות את המשקים שלהם בכוחות עצמם. אנחנו הילדים היינו צמודים להורינו והרבה מאוד שעות בילינו בשדות, משום שהורינו היו שם. אבא שלי היה מאוד יצירתי. הוא בנה לי משחקים מכל הבא ליד: מקופסאות שימורים הוא עשה לי קביים, משאריות עץ הוא בנה לי עגלה לבובות, אימא שלי תפרה לי בובות משאריות בדים או פרמה בגדים ישנים שלא היו בשימוש.

כאשר הגענו לגיל שלוש הלכתי לגן. בגן היו ילדים בני 3,4,5. ההורים היו מתגייסים מדי פעם ובונים לנו מתקנים מכל הבא ליד. כל אחד הביא שאריות של חומרים כמו עץ, ברזל, שרשראות. לבית הספר האזורי, שהיה במושבת תל מונד, הלכנו ברגל. היינו נפגשים במרכז הכפר וביחד הלכנו לבית הספר. הילדים הגדולים תמכו בצעירים, בסיום יום הלימודים התרכזנו כולנו בחורשת היציאה של בית הספר ושוב כולנו הלכנו ביחד בחזרה הביתה. כך נהגנו בקיץ ובחורף. אחרי הצהריים הכנו את שיעורי הבית ולאחר מכן הצטרפנו להורים כדי לעזור להם: באיסוף ביצים, במיון ירקות או בשתילת ירקות.

אני בחצר המשק, 1962

אנשי הכפר תמכו אחד בשני בכל התחומים. כאשר היה מחסור בכוח אדם נרתמו כל התושבים הפנויים וכל הילדים הבוגרים ועזרו אחד לשני. במרכז הכפר היה מכון תערובת בו היו מערבבים מזון לפרות ולתרנגולות. את התערובת שמו בשקים וכל חקלאי היה מעביר את התערובת בעזרת סוס ועגלה.

בכל חג היו מתאספים כל החברים וחוגגים בצוותא. המבוגרים היו אחראים על קטעי הקריאה ואילו הילדים היו משתתפים בריקוד ובשירה. החג שהיה הכי מושקע הוא חג השבועות, בגלל אופיו החקלאי.

בחג השבועות עם הסייחה שלנו, כוכבה

אנחנו בונים סוכה, איתי למעלה על הסולם ונעמה למטה

את ביתנו החלתנו לבנות בכפר הס בחצר של סבא נפתלי וסבתא טובה. הם היו מייסדי המשק ואנו בונים ממשיכים. כאן נולדו לנו שני ילדים: איתי, אבא של שחר עומר ויובל, ונעמה – אימא של דניאל, יהונתן ויעל.

ילדינו

בצבא איתי פגש חברים רבים ונשאר איתם בקשר עד עצם היום זה. איתי הלך לקורס קצינים, בסיום המסלול כל המשפחה הייתה מוזמנת לטקס. כמובן שגם סבתא טובה הצטרפה (היא הייתה מאוד קשורה לאיתי). בסיום, בדרכינו הביתה היא אמרה: ״נכדי קצין בצבא הגנה לישראל. זה הניצחון הגדול האישי שלי על הנאצים.״

בהמשך איתי יצא ללימודיו באוניברסיטה בתל אביב ושם הכיר את טלי. לימים התחתנו ונולדו להם שלושה ילדים מקסימים: שחר עומר ויובל.

סיום קורס קצינים עם סבתא טובה

איתי ומשפחתו

הזוית האישית

סבתא שושי: נהניתי מאוד מהתכנית. בדרך כלל אני ושחר לא יושבות ומדברות על הנושא הזה ובזמן האחרון היא מאוד מתעניינת. אני מקווה שהיא תמשיך להתעניין ולשאול.

הנכדה שחר: היה לי מאוד כיף לשאול ולגלות על המשפחה. זה היה בשבילי זמן איכות מאוד מהנה איתך. אני מקווה שנמשיך לעשות עבודות כאלה ואני מקווה לגלות עוד.

מילון

כְּפַר-הֶס
כְּפַר-הֶס הוא מושב בשרון, במועצה אזורית לב השרון (לשעבר הדר השרון, עד האיחוד עם המועצה האזורית השרון הצפוני). נמצא כ־80 מטר מעל פני הים ושטחו 3,900 דונם. המושב נוסד בשנת 1930 דרומית מזרחית למושבה תל-מונד. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”נכדי קצין בצבא הגנה לישראל. זה הניצחון הגדול האישי שלי על הנאצים“