מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור עלייתי מצ'כיה

דבורה ומיה בבית הספר
דבורה בתלבושת כלה
עליה לארץ לאחר המלחמה

קראו לי דבורה על שם סבתא שלי. נולדתי בעיר פראג בצ'כיה בשנת 1948. עליתי לארץ בשנת 1949.

הורי היו ניצולי שואה, אבי היה באושוויץ משנת 42 עד השחרור בצעדת המוות במאי 1945 לאבי קראו קרל ולאמי יולי יש לי אחות בשם אסתר גדולה ממני בשנה וחצי.

עלינו לארץ אחרי מלחמת השחרור ולא ידענו את השפה, אבי היה מהנדס בצ'כיה עבד בסלילת כבישים עד שלמד עברית. גרנו בלוד בבית ערבי לא היו תנאים בלי חשמל ובלי מים היו מביאים מים ממגדל המים והדליקו אור במנורות.

חנוכה בביתי

בילדותי חגגתי את חג החנוכה בבית עם כל המשפחה. אמי הייתה מכינה סופגניות בבית לבד. מטגנת אותן וממלאת בריבה טעימה. אהבתי לשבת במטבח ולראות את הבצק תופח. אחרי שנים ילדתי בת בשם טלי.

אני עבדתי כמורה ותמיד לא יצא לי להיות במסיבות חנוכה. פעם כשטלי הייתה בגן ואני בחופשת לידה סוף סוף הלכתי למסיבה. אבי זכרונו לברכה הדליק נרות וכולם התרגשו מקולו ומתפילתו. החגיגה הייתה יפה טלי שמחה שהגעתי למסיבה. הגננת הכינה סביבון גדול ובתוכו הפתעות. הילדים רקדו, שרו וקיבלו בשמחה את ההפתעה שהכינה הגננת.

עד היום כשאני פוגשת את הגננת היא זוכרת את אבי שברך על הנרות ואת טלי איך שהייתה מאושרת שבאתי לחגיגה.

הזוית האישית

דבורה אלטמן: הקשר ביני ובין התלמידה שלי היה חם ואוהב

מילון

צעדת המוות
אנשים בדרך למותם במלחמת עולם 2

ציטוטים

”עד היום כשאני פוגשת את הגננת היא זוכרת את אבי שברך על הנרות“