מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור עליתי ארצה ממצרים

טיול בבירתנו עם משתתפי הקשר הרב דורי
יום בעקבות השמש לזכרו של אוהד שמש ז"ל
שמואל חיון סיפור חיי

שמי שמואל חיון, נולדתי בשנת 1945 בעיר אלכסנדריה שבמצרים.

משפחתי

נולדתי למשפחת חיון, לאבי קראו יעקב לאימא של אבי קראו ויקי, לאבא שלו קראו שמואל, הוא התחתן עם אמי בשנת 1940.

לאימא שלי קראו אמר מזרחי, לאבא שלה קראו אשר מזרחי ולאימא שלה קראו רשל (רחל) מזרחי. במשך הזמן נולדו להם שני ילדים, בשנת 1945 נולדתי אני, סמי, ובשנת 1947 נולד אחי אשר. היתה לנו גם אחות חורגת שהייתה גדולה מאתנו ב-10 שנים וקראו לה ויקי.

אבי נפטר כשהייתי בן 4 בשנת 1949, ואמי גידלה אותנו לבד עד גיל 10. ואז התחתנה עם גבר אחר בשם יצחק רובס,  שחיי עד שנפטר בשנת 1975 בישראל. הוא גידל אותנו כאבא שני. אמי נפטרה ב-2003.

אחי חי באלעד עד היום. הוא נשוי ויש לו ילדים – יעקב, ענת ולבנה (ליבי) אחותי החורגת ויקי חיה בקיבוץ מגידו.

ילדות 

למדתי שש שנים בבית ספר אליאנס באלכסנדריה שרובו תלמידים יהודים ונוצרים. העיקר בבית הספר שלא לומדים על הדת המוסלמית אלא למדנו את השפה הערבית יותר.

בשנת 1956 התנהגו לא יפה ליהודים, בעקבות מלחמת סיני, גירשו אותנו ממקומות עבודה ובבית ספר הייתה אפליה.

באגודה היו כל היהודים, אליה נרשמו כולם. שם היו חוגגים חגים, גני ילדים, עוד כדי שהיהודים לא ירגישו רע. ולאמי היו דואגים בעזרה כספית, מצרכי אוכל לפני החגים, כי במשך שנים היא הייתה אלמנה עד שהתחתנה.

אמי עבדה  בהשגחת ילדים גדולים בגילאים שלוש ארבע והייתה מנקה ומבשלת, מלמדת ומחנכת את הילדים של משפחות עשירות.

עלייתי לארץ

בשנת 1957, האגודה שאלה מי רוצה להגר לישראל? כשאני הייתי בן 12 עזרו לנו מבחינה כספית ואישורים מהממשלה כדי לעלות לארץ. עזרו לנו להעביר ארגזים גדולים לאוניה.

כשהכל היה מאורגן וכל הניירת הייתה מוכנה העלו אותנו לאוניה ליוון עם עוד 2000 יהודים.

כל זה קרה אחרי מלחמת סיני  שהתרחשה בשנת 1956 והערבים המשיכו ועודדו להרוג, לגנוב, ולהזיק לחיי היהודים. הדבר זירז את תהליך העליה לישראל.

הגענו ליוון וחיכינו שם שלושה חודשים בבתי מלון, עד שהגיעו האישורים לעלות לארץ. כשהגיעו האישורים העלו אותנו למטוס לישראל ונחתנו ב-11 בלילה בשדה תעופה בן גוריון.

אחרי כל הרישום ותעודת הזהות, העלו אותנו ועוד 12 משפחות על משאית גדולה ליבנה. שם נתנו לנו דירה חדשה של חדר וחצי שבזמנו זה היה כמו וילה היום. כל המשפחות היינו באותה שכונה ביבנה, חולות ששם כל העולים גרו.

אחרי שהתארגנו בדירה רשמו אותנו במשרד העלייה שטיפל בכל הנושאים, טיפול רפואי, בתי ספר ועוד.

השכלה ולימודים

כאשר הגענו לשכונה ביבנה למדתי במשך מספר חודשים בבית יסודי. לאחר מכן, בגלל מצב כלכלי לא יציב, עברתי ללמוד בפנימייה בטבעון ולאחר מכן  בפנימיית "נעורים" שנה אחת.

בבית ספר דגון לחקלאות למדתי עד לגיוס. לביה"ס הגעתי מהבית במשאית כל יום.

התגייסתי לצבא,  שירתי בצבא במשך 3 חודשים והשתחררתי בגלל מצב כלכלי קשה של משפחתי. עברתי לעבוד בבניין בתור תפסן. עבדתי בעבודה זו במשך 4 שנים. לאחר מכן למדתי קורס חשמלאי מוסמך במשך שנה, והמשכתי לעבוד במקצוע בחברת חשמל ובאגן כימיקליים עד יציאתי לפנסיה.

נישואין ואהבה

הכרתי את אישתי, סופיה, בשנת 1967. הכרנו על ידי שידוך בין משפחה שכנה שהייתה גרה לידינו. הדודים שלה גרו בהרצליה ולמשפחה הזו בהרצליה הייתה בת רווקה שקראו לה סופיה. הכירו בינינו. אחרי 3 חודשים של היכרות איתה, התחתנו ב-29.6.67.

עברנו לגור באשדוד באזור שהיה יחסית חדש, ושם נולדו לנו ארבעה ילדים. בן אחד ושלוש בנות, הבת הגדולה לבנה ואחריה אסתר לאחר מכן יעקב ואז הבת אילנית. בשנת 78 עברנו לדירה באזור ד, ושם נולדה לנו הבת הקטנה ליאת.

התנדבות

אני מתנדב בעיריית אשדוד בחלוקת מצרכים לנזקקים בזמן החגים, התנדבות בתיקון ציוד חשמל בבית קנדה, והתנדבות בקופת חולים כללית בסידור תרופות במדפים ובחדרי הרופאים פעם בשבוע.

בסיפורי אין תמונות מאחר ולא הצלחנו להביא אותם איתנו, ומה שהגיע לא נשמר כלל.

הזוית האישית

חוויה מיוחדת, ממליץ בחום לכל אחד ואחת מכם להשתתף בחוויה זו.

מילון

איסוף בולים
בולאות היא המילה העברית המתרגמת את המונח הלועזי פילטליה, ומשמשת לציון העיסוק בלימוד ואיסוף פריטים הקשורים לעולם הדואר ואמצעי התשלום המשמשים אותו. זהו תחום רחב מאוד של עיסוקים, החל בתחביב הפופולרי של איסוף בולים, עבור דרך מגוון רחב של בעלי מקצוע וארגונים המטפחים את התחום ומוצאים בו את פרנסתם, וכלה בפרסומים ובמחקרים עיוניים ברמה האקדמית.

ציטוטים

”"הזמן לעולם אינו מתעייף מלרוץ."“