מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור עליית של עדנה מעיראק

תמונה שצולמה בכיתה בקשר הרב דורי.
תמונה לפני עלייתי לישראל
סיפור עליית של עדנה

שמי עדנה שמואלי, נולדתי בעיראק בשנת 1941.

בתקופה בה נולדתי היו פוגרומים קשים בעיראק, הערבים היו הורגים יהודים והיה פחד גדול בקרב הקהילה היהודית.

תמונת ילדותי מעיראק

העלייה לישראל

בשנת 1950, כשהייתי בת 9 עליתי ארצה עם אמא שלי ואבא שלי. אני זוכרת את האירוע, בדרך למטוס היו לי כאבים, זו הייתה דלקת בתוספתן ולא הרגשתי טוב במטוס. כשהגענו ארצה דרך קפריסין ושמו אותנו במחנה מעבר עם אוהלים. באותו תקופה בה עלינו לארץ, זו הייתה שנה גשומה מאוד והאוהל שגרנו בו נפל מהסופה. אני וההורים שלי עבדנו קשה והוצאנו את המים מהאוהל ואז חזר לי ההתקף של התוספתן בצורה מאוד קשה. ההורים שלי חיפשו רופא ולא היה רופא בסביבה. אבא שלי סחב אותי על הגב ממחנה למחנה עד שהגענו למרפאה זה היה מאוד קשה. כשהגענו לרופא הרופא מיד הזמין אמבולנס שיקח אותי לבית חולים. הגעתי לבית חולים, אני זוכרת שהתעוררתי עם תחבושת על הבטן וההורים באו לבקר אותי. לא ידעתי בכלל שעברתי ניתוח. לאחר שהחלמתי ויצאתי מבית החולים, בגלל השנה הגשומה ומזג האוויר הקשה, שלחו אותי למוסד לילדים דתי לעבור שם את החורף הקשה.

האחים שלי הגיעו ארצה לפנינו והם היו כבר מסודרים בקיבוץ אז העבירו אותי אליהם לגור בקיבוץ נען. בקיבוץ היו כבר חיים אחרים. היו שם בתי ילדים. לי היה קשה כי לא ידעתי את השפה העברית והיה לי קשה לגור בבית ילדים. לאט, לאט התרגלתי, למדתי את השפה והייתי בכיתה עם ילדי המשק. הייתי מקובלת מבחינה חברתית, הייתי ספורטאית והשתתפתי בתחרויות. בהמשך הייתי מדריכה ילדים ומדריכה לריקודי עם. אהבתי מאוד צמחים, אהבנו לקטוף פטריות ולטייל בשדות. בהמשך האחים שלי עזבו את קיבוץ  נען וגם אני עזבתי איתם ועברתי ללמוד בתיכון ערב בעיר תל אביב.

הזוית האישית

עדנה שמואלי משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם הנכד יואב ומשתפת אותו בסיפורי ילדותה וחוויות העלייה לארץ וההסתגלות לחיים בה.

מילון

דלקת התוספתן
דַּלֶּקֶת הַתּוֹסֶפְתָּן אַפֶּנְדִּיצִי - היא מחלה דלקתית של התוספתן. זוהי סיבה נפוצה לכאב בטן פתאומי חריף המצריך התערבות כירורגית ומצב ידוע ברפואת חירום, המחייב במקרים רבים כריתה של התוספתן המודלק, בלפרטומיה או בלפרוסקופיה. אם מצב זה לא יטופל, ישנה סבירות גבוהה למוות, בעיקר בגלל דלקת הצפק או בגלל הלם. ויקיפדיה

ציטוטים

”אבא שלי סחב אותי על הגב ממחנה למחנה עד שהגענו למרפאה“