מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור עלייתה של קלרה גמרי

קלרה הדר ואפרת בשיח סביב מנהגי חג שבועות.
קלרה בבית גיל הזהב
התיישבות בארץ ישראל

שמי קלרה גמרי, ילידת טריפולי בלוב, מתגוררת כיום במושב שלווה. שלווה הוא מושב ציוני דתי באזור דרום השפלה בקרבת העיר קריית גת מיסודה של תנועת הפועל המזרחי השייך למועצה אזורית שפיר. תושבי היישוב הם דתיים לאומיים או מסורתיים. רובם הגיעו מלוב, וחלקם הקטן מתוניס. (ויקיפדיה)

עליתי לארץ  בשנת 1949, שנה לאחר קום המדינה. הייתי בת חמש ועליתי עם הורי, אחי ואחותי. כך הגשימו הורי את  חלומם לעלות לארץ ישראל.

עלינו לארץ ישראל באנייה

ברגע שהציעו לנו לעלות ראינו זאת כהזדמנות מושלמת להגשים את החלום ולברוח מהערבים ומהגויים שסביבנו, למרות שבלוב היו לנו חיים טובים. כשסוף סוף הגשמנו את החלום המיוחל והגענו לארץ ישראל, נקלטנו  תחילה ב"שער עלייה" שבחיפה. גרנו שם באוהלים, עד שיבנו לנו בתים.

למרות הקושי שהיה לנו בהסתגלות לחיים החדשים בארץ, כל היהודים בשער העלייה היו שמחים ונרגשים על הגשמת חלומם – בעצם ההגעה לארץ ישראל. כל יום היו מגיעים חיילי צבא הגנה לישראל ולימדו את העולים  ב"שער העלייה" לקרוא ולכתוב  בעברית.

בלוב, לא למדנו בבית – ספר מכיוון מפני שחששנו מהערבים שחיו סביבנו. אהבתי לשחק דומינו יחד עם אחיי והחברים הרבים שהיו לי.

המבוגרים שבמשפחה שלנו עבדו  קשה לצורך פרנסה. אמי ודודתי היו אורגות שמיכות ומוכרות אותן, ואילו אבי ושאר הגברים היו מוכרים ירקות ותבלינים.

מלאכת האריגה

עם הזמן, הקמנו מושבים ובנינו בתים ליהודים העולים ממדינות השונות. משפחתי עברה מ"שער העלייה" למושב עוזה, ושם עסקנו בגידול פרות ועופות ומכרנו חלב וביצים.

חלפו השנים גדלתי והתחתנתי ולאחר החתונה, בעלי ואני עברנו לגור במושב שלווה. במושב שלווה, בנינו את בתינו  וגידלנו את ילדינו וב"ה משפחתנו גדלה וחיה בשמחה בארץ הקודש שלנו.

אני מברכת את עמנו שיהיה ביטחון בארץ ושתהיה לנו אהבה  כלפי ארצנו.

הזוית האישית

הדר: למדתי מקלרה שכשרוצים מצליחים.

אפרת: למדתי מקלרה שהכל מאת הקדוש ברוך הוא, ובלעדיו לא היינו בארץ ישראל.

מילון

אריגה
אֲרִיגָהּ היא אמנות טקסטיל ומלאכת יד עתיקה, שבה הופכים חוטים או סיבים לכדי יריעת בד על ידי יצירת דוגמת שתי וערב, באמצעות נול אריגה

ציטוטים

”אני מברכת את עמנו שיהיה ביטחון בארץ ושתהיה לנו אהבה כלפי ארצנו .“