מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

זכרונותי מבית אבא ועליה לארץ ישראל

דינה, יסמין ונועם
דינה ובעלה
סיפור עליתה של דינה

זכרונותי מבית אבא ועליה לארץ ישראל

היי אני דינה ילידת טוניס. הורי היו ילידי טוניסיה היו דתיים ושמרו על מסורת עם ישראל. שליח הסוכנות הגיע לביתי כדי לקחת את אחיותיי הגדולות לעלייה לישראל. ואני דינה, הבת הכי קטנה נשארתי מאחור, השאירו אותי  בבית ובכיתי כי רציתי שייקחו גם אותי לארץ ישראל.

העלייה ארצה

אחרי שנה אני והורי עלינו ארצה וכל זה בשנת 1949. לפי הסיפורים במשפחה, הגרמנים הגיעו לטוניס והתחילו להתעלל ביהודים. הערבים עזרו להם לחפש יהודים והיו שודדים ליהודים את כל החפצים שהיו בבית! היו הפצצות מהאוויר. היהודים היו בורחים למערות. היו גטאות בטוניסיה אבל לא כל כך הרבה כמו באירופה. הרוסים בשיתוף פעולה עם כל המדינות הצליחו להביס את הגרמנים ושיחררו את כל היהודים מהגטאות. הייתי כל כך קטנה ומה שאני זוכרת מהגיל הזה  (בערך גיל שש), אני זוכרת, שהחיילים האמריקים חילקו לנו סוכריותזה הזכרון היחידי – ואז עלינו ארצה.

 המעברות ותקופת הצנע

כשעלינו ארצה המדינה הייתה מאוד ענייה והבריטים שלטו בישראל. מאחר והמדינה הייתה ענייה והגיעו הרבה עולים מכל העולם אז לא היה מקום מגורים לכולם והמדינה הקימה מעברות ואוהלים. כמובן היה קשה לגור במעברות וקראו לאותה תקופה: תקופת צנע. זה התבטא בכך שחילקו תלושי מזון. עמדנו בתור עם סירים ומזגו לנו בסיר כל מיני דברי מזון כמו יוגורט. היה קשה לכל היהודים בארץ ונאלצנו לעבוד בכל מיני עבודות שלא היינו רגילים עליהן.

הושיבו אותנו בבאר יעקוב למשך שנה ושאלו אותנו עם אנחנו רוצים להישאר שם. ביקשנו לעבור לבאר שבע. משום שבבאר שבע היה לנו קרובי משפחה, ולא ידענו בעצם מה מצפה לנו שם. מצאנו הרים גבעות וחולות עד לברכיים. גרנו בתחילה במעברה ותוך זמן קצר העבירו אותנו לשיכון לבית עם שני חדרים בלבד ההורים השתמשו בחדר והילדים בהול. מאחר והתקופה מבחינה כלכלית הייתה קשה כדי להתפרנס הקמנו בחצר לול גדול לעופות, היה לנו בשר וביצים ושתלנו בגינה ירקות ואפינו לחם בביתנו וכך התפרנסנו.

אבא נאלץ לעבוד בגינון למרות שזה לא היה תחומו. היה לאבא קשה גם לו וגם לאחרים שחייו באותה תקופה. באותה תקופה כמה תנועה בשם הפנתרים השחורים שהפגינו נגד המדינה נגד הממשלה בגלל מצבם הכלכלי הקשה באותה תקופה. הם טענו שהממשלה מפלה אותם לרעה ולא דואגת להם לעומת בני העדה האשכנזית, שרובם התגוררו במרכז הארץ ותפסו עמדות כוח במדינה. לאחר תחקיר הם הודו שהייתה אפליה לטובת האשכנזים במדינה. אם זה בצבא, אם זה במקומות עבודה ואם זה בתפקידים מנהליים או בכ  תחום בחיים.

את רוב הספרדיים והמזרחיים המדינה פזרה בפריפריה רחוק ממוקדי הכוח. במשך השנים הלך ופחתה האפליה אבל לא לגמרי. ראש ממשלתנו הראשון היה בתחילת הקמת המדינה היה דוד בן גוריון. הוא היה ראש ממשלה מוערך מאוד ולמרות המצוקה הכלכלית במדינה הצליח מהמעט שהיה לנהל את המדינה בצורה הטובה ביותר. גרנו בשכונה א' בבאר שבע זו הייתה השכונה הראשונה שנבנתה בבאר שבע. למדנו בבית ספר בר אילן שהיה ממוקם בשכונה א, בשבתות בילינו בתנועות נוער, כמו תנועת בני עקיבא, בית"ר והנוער העובד.

אנו כתלמידים עבדנו בחופש הגדול בכל מיני עבודות כמו: בית חרושת לגזוז, מפעל לבוטנים, בייביסיטר וכדומה …. הלימודים בבית ספר תיכון היו בתשלום אני קיבלתי סטיפנדיה, כדי שאוכל להמשיך לימודים תיכוניים בחינם. מאחר והמצב הכלכלי היה קשה נאלצתי לעבוד ביום וללמוד בערב אז התקבלתי לעבודה בעירייה בתור המזכירה של מהנדס העיר הראשון של באר שבע מר נתן מגן ז"ל ולמדתי בערב בבית ספר "אורט" והשלמתי את מקצועות הבגרות.

קיבלתי צו גיוס חיפשתי דרכים להשתחרר כי רק התחלתי לעבוד והמצב הכלכלי היה קשה! פגשתי את בן זוגי באותה תקופה שהכרתי אותו בתנועת הנוער בית"ר והוא בדיוק השתחרר מהצבא והתחלנו לצאת יחד. סיפרתי לו על המתח שהייתי בו אז הוא פשוט הציע לי נשואים, בגיל זה לא חושבים הרבה ועשיתי את טעות חיי. הלכנו לרבנות עם עוד שני חברים והוא קידש אותי וכך השתחררתי מהצבא. עם תעודת הנישואין מהרבנות הלכתי ישירות ללשכת הגיוס. הפקיד מלשכת הגיוס הבין את ההתחמקות מלהתגייס ואמר לי "את עוד תתחרטי על כך". לאחר מספר חודשים עם בן זוגי הבנתי את גודל הטעות כי לא התאמנו. הלכתי לרבנות ביקשתי להיפרד אבל בן זוגי התנגד ולא הופיע בכדי לממש את הגירושים וכך הייתי עגונה במשך שנתיים. אני מציעה שאף נערה לא תלך בדרך שבה אני הלכתי כי זו טעות חמורה לעשות!!! לבסוף נכנעתי וחזרתי לחיות אתו כי ראיתי שאין פתרון לעניין הזה ולדעתי צריך לשנות את החוק בנושא זה.

הילדים שלי היום כולם למדו ועוסקים במקצועות מעניינים: בת אחת מורה מחנכת, בת אחת מנהלת שיווק, בן אחד מורה לגמרא ובן זקונים יועץ חינוכי בבית ספר תיכון.

שני אירועים לאומיים שהשפיעו עליי מאוד  בחיי ועליהם נספר בסיפור הבא: בשנת 1967 מלחמת ששת הימים שהסתיימה בניצחון גדול. לעומת זאת מלחמת יום הכיפורים שנת 1973 שהסתיימה בכישלון גדול.

הזוית האישית

דינה אלוש: היה לי תענוג גדול לעבוד עם הבנות המקסימות והנבונות יסמין ונועם, שהראו בקיאות והבנה בכל החומר שעבדנו עליו.

יסמין מחאגנה: במהלך הקשר הרב דורי נהנתי לשמוע את  דינה מספרת את סיפורה היפה המרתק והמותח שמעתי סיפור יפה המספר מה דינה עברה ומה היה בזמנים אלו.

נועם שגיא: במהלך הקשר הרב דורי נהנתי מאוד לשמוע את סיפורה של דינה. סיפורה של דינה יפה, מעניין וסיפור מרתק.

מילון

הפנתרים השחורים
הפנתרים השחורים היא תנועת מחאה ישראלית של צעירים מבני הדור השני של עולים לישראל ממדינות ערב, שהוקמה בשנת 1971. התנועה פעלה למען העלאת המודעות הציבורית לנושאים חברתיים בישראל והכנסתם לסדר היום של מדינת ישראל.

ציטוטים

”היה לי תענוג גדול לעבוד עם הבנות המקסימות והנבונות יסמין ונועם“