מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור העלייה של אסתר עשאהל

אני ונכדתי ירין
כשקיבלנו את הרדיו הראשון שלנו
ילדותי בארץ

שמי אסתר, נולדתי בפרס (איראן) למשפחה בת עשר נפשות. מאחר ואיראן היא מדינה מוסלמית, ומאחר והמשפחה שלי הייתה משפחה יהודית ששמרה על המצוות, היינו אמורים להסתיר את יהדותנו, לכן חגגנו שבתות וחגים במרתף מתחת לבית. המצב הכלכלי שלנו היה טוב: לאבי הייתה מכולת גדולה. כאשר הייתי בת חצי שנה עלינו לארץ בעזרת הסוכנות היהודית, שהעלתה את היהודים באופן לא חוקי בסתר כדי שהשלטון לא יידע. את שני אחיי העלו לפני המשפחה כדי שישרתו בצבא .בארץ ישראל גרנו במחנה עולים ב"שער עלייה" באוהלים, במחסור גדול ובתנאים קשים. לאחר מכן עברנו לעפולה וגרנו בצריפים מפח.

משפחתי הייתה ציונית מאוד, גדלה וצמחה יחד עם המדינה והעריצה את דוד בן גוריון. זכור לי שכאשר המדינה חגגה עשור, בהיותי בת 9, כל הילדים שהיו בגיל 10 כמו המדינה קיבלו שקית הפתעות ואני התאכזבתי מאוד שגם אני לא קיבלתי, ובכיתי. לאחר בית הספר היסודי המורה שלי המליץ להוריי לשלוח אותי לחברת נוער בקיבוץ. השנים הכי יפות שלי היו בקיבוץ עם חינוך וערכים לעבודה ולימודים, ובעיקר חיי שותפות חברתית.

הצטרפתי למועדון נוער בגיל 17 בעיר יפו ושם הכרתי את איציק עשהאל. בתחילה לא היה שום קשר חברי בינינו אבל במשך הזמן הוא הציע לי חברות. בשנת 1971 התחתנו ונולדו לנו שלוש בנות מקסימות, וכעת אנו סבים לשישה נכדים מקסימים ואהובים.

אני ובן זוגי ביום חתונתנו

הזוית האישית

הנכדה ירין: היה לי כיף, למדתי דברים חדשים על סבתא ועל החיים שהיו לה בעבר. הילדות שלה אמנם הייתה קשה בחיי היומיום, אך עולמה היה עשיר ומלא שמחה. סבתא אישה שמחה מאוד ואני מאחלת לה להמשיך להיות כמו שהיא.

מילון

פרימוס
כירה ניידת הפועלת באמצעות לחץ. מבשלים בעזרתו.

שער העלייה
שער העלייה היה יישוב קליטה ומחנה עולים במערב חיפה, ששימש כמחנה מעבר מרכזי לעולים שהגיעו לנמל חיפה בעלייה ההמונית שהחלה מיד לאחר קום מדינת ישראל. המקום שימש כמחנה הקליטה הגדול ביותר של עולים לישראל. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”אין כמו ארץ ישראל“

”חגגנו שבתות וחגים במרתף מתחת לבית, כי היה עלינו להסתיר את יהדותנו“