מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור עלייה ממרוקו ועד לישראל

תמונה שלי ושל סבתי סימה
תמונה של סבתי ומשפחתה ביום שישי בערב
סיפור עלייתה של סבתי סימה

סיפור עלייה ממרוקו לישראל סבתי מצד אמא, סימה, נולדה בשנת 1943 בעיר מקנס שבמרוקו סבתא למדה 10 שנות לימוד בבית ספר שנקרא אליאנס, שזה אומר בית ספר יסודי בצרפתית. זה היה בית ספר יהודי. בבית הספר כל יום היה שיעור תנ"ך ומשם למדה קצת עברית.

בעקבות אהבתה לארץ ישראל סבתא בחרה לעזוב את ארץ מולדתה, חבריה, ואת משפחתה ולעלות לארץ.

את חלומה לעלות לארץ ממשה בעזרת תנועת הנוער היהודית "דרור". כמה ימים לפניי עלייתה לארץ, תנועת הנוער הנחתה אותם לעמוד במקום מסוים ולהחזיק עיתונים כדי שהערבים ששלטו אז במרוקו לא יחשדו בהם. לאחר מכן אנשי התנועה הסיעו אותם אל העיר קזבלנקה ומשם שטו באנייה לאי ג'יברלטר. בדרכם על האנייה, הים היה סוער והאנייה עמדה להתהפך. כשהגיעו לג'יברלטר, חלק מהנוסעים הלכו ללמוד בצרפת שלוש שנים, וחלק עלו לארץ, סבתי בחרה לעלות לארץ.

סבתי מספרת שההתרגשות הייתה גדולה כפליים משום שתאריך הגעתה לארץ היה ביום העצמאות ה-13 של מדינת ישראל. בשדה התעופה שיבצו את העולים לקיבוצים. סבתי שובצה בקיבוץ "שדה אליהו". בקיבוץ שהתה זמן קצר (פחות משבועיים) והסתגרה בחדרה ובכתה, בגלל שלא הייתה מרוצה מהתנאים של הקיבוץ.

לאחר מכן שלחו אותה אל הסוכנות היהודית בתל אביב. היא בקשה לעבור קיבוץ וללמוד עברית באולפן. לאחר כמה ימים העבירו אותה לקיבוץ יד מרדכי. כשהייתה בקיבוץ, עבדה בבית התינוקות, בפרדס ובחדר האוכל.

כעבור זמן שלחה סבתי מכתב לקול ישראל, שהיא רוצה למצוא את המשפחה שלה ורשמה פרטיים מזהים עליה ועל משפחתה. לאחר זמן, קול ישראל החזירו לה מכתב שבו הם כתבו שיש לה דוד שגר בלוד ואחד שגר בנתיבות. היא יצרה קשר עם הדוד בנתיבות ועברה לגור אצלו. שם הכירה את סבא שלי, שהיה חבר של הדוד שלה. לאחר זמן קצר הם נישאו והקימו את משפחתם בעיר נתיבות שבה סבתי מתגוררת עד היום.

הזוית האישית

איתמר – העבודה גרמה לי להכיר יותר את סבתי

מילון

תנועת נוער
היא ארגון של בני נוער העוסק בחינוך בלתי פורמלי. בתנועת הנוער שמים דגש על מעורבות בני הנוער בקבלת החלטות התנועה ובכיוונה. פעילות תנועת נוער נעשית לאור ערכים של החינוך הבלתי-פורמלי כגון אוטונומיה, עקרון "נוער מדריך נוער" ותרומה לקהילה.

ציטוטים

”הרגשתי גאווה גדולה כשהגעתי לארץ“