מאגר סיפורי מורשת

במסגרת עליית הנוער בשנת 1954-56 אנשי הסוכנות היהודית ביקרו בבתי היהודים בתוניסיה לשכנע את ההורים לאפשר לילדיהם לעלות לישראל במסגרת עלית הנוער. זה לא היה קל  לנציגי הסוכנות היהודית,  שביקרו פעמים רבות בבתי היהודים לשכנע את ההורים לאפשר לילדיהם לעלות לישראל. להורים היה קשה להיפרד מילדיהם, אבל הילדים ואני בניהם, היינו נחושים לעלות לישראל לחיות בקיבוץ ולהתגייס לצבא.

סוף סוף  בחודש מרץ 1956 עליתי על אוניה להפלגה עד לנמל מרסיי שבצרפת. משם לקחו אותי עם כל הילדים (ממרוקו ומתוניסיה) , באוטובוסים למבצר בויולופור ליד העיר מונפליה שבצרפת. נשארנו  במבצר ויולופור כחודשיים  להמתנה להפליג לישראל (ארץ הקודש).

 

לי היה קשה מאוד. צעיר בגיל 12, להיות במקום מבודד במבצר ענק עם כ 100 ילדים בלבד מפוחדים מהלא נודע. למרות הבכי והגעגועים להורים  ולאחי ואחיותי, ביקשתי מאנשי  הסוכנות להחזיר אותי חזרה לתוניס למשפחתי. סוף סוף היגיע תורי להפליג לישראל,  קבוצה מצומצמת של כ – 25 ילדים על האנייה נגבה.

 

הגענו לנמל חיפה מותשים אחרי 10 ימי הפלגה עם פרות והקאות. אנשי הסוכנות היהודית והמחלקה לעליית הנוער קיבלו אותנו בזרועות פתוחים ובשמחה רבה. חילקו לנו כריכים ושתיה. אחרי מנוחה קצרה  לקחו אותנו  באוטובוס למחנה קליטה ברמת הדסה .

 

לאחר תקופת המתנה, פיזרו אותנו למוסדות שונים אותי ועוד 2 ילדים העבירו אותנו למוסד עליה בפתח תקווה, עד לגיוסי לצה"ל.

 

עליית הנוער 

"עליית הנוער הייתה תנועה ציונית שהוקמה בגרמניה, במטרה להעלות צעירים יהודים לארץ ישראל, ולהכשיר אותם לעבודה חקלאית….קבוצת הנוער הראשונה שנקלטה באופן רשמי על ידי "הלשכה לעליית הנוער", אחרי הקבוצות ששלחה רחה פראיר, התחילה פעולתה ב-19 בינואר 1934 בעין חרוד. ויקיפדיה

תשע"ו