מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור העלייה מעיראק של אושרה ניסים

אני וסבתא במפגש הרב דורי
סבתא שלי עם האחים שלה
החיים בארץ

שלום, אני אושרה ניסים. נולדתי בשנת 1945. בעיראק קראו לי מסעודה, שמשמעו אושר.

זכור לי שגדלתי בבית גדול עם שלוש קומות. יום אחד באה המשטרה לחפש את אבא שלי. אימא אמרה להם שאבא לא בבית, אך אני ראיתי אותו מתחבא בארון ולא הבנתי מדוע אימא אמרה לשוטרים כך. לאחר שהלכו, סיפרו לי שהם רוצים להכניס את אבא לכלא. באותה תקופה מדינת ישראל קמה והערבים בבגדאד התנכרו ליהודים. הרבה יהודים החליטו לעלות ארצה. הם עשו את המסע דרך פרס (איראן) ובשנת 1950 התחילה העלייה לארץ מעיראק עם מטוסים.

אבא נתן לבן הדודה שלי כסף כדי שיקנה לנו בית בארץ ישראל (משפחתי הייתה עשירה). כשהגענו ארצה שלחו את משפחתי למעברה בגן יבנה. לא זכור לי שריססו אותנו בדי.די.טי. במעברה גרנו באוהלים, השירותים והמקלחות היו בחוץ. היינו צריכים להמתין בתור להתקלח ולשרותים. זכור לי את היותי בגן חובה ולאחר מכן עליתי לכיתה א. מהאוהל עברנו לגור בצריף. לאחר מכן עברנו לגור בלוד. בן הדודה קנה לנו בית בלוד במקום בתל אביב כפי שקנה להורים שלו בתל אביב. אבא כעס מאוד ולא שוכח מה עשה בן הדודה.

בלוד היו לי חיים טובים ושמחים, היו לי הרבה חברות. שיחקנו מחבואים, תופסת, חמור חדש, קלאס, חמש אבנים ,טיפסנו על עצים ,קטפנו סברס ומכרנו אותו. בית הספר היסודי היה רחוק והלכתי ברגל. לאחר מכן הלכתי לבית ספר תיכון באופניים ושם קמה להקה של בנות ריקודי עם שעניינה אותי.

בתאריך 27.7.1964 התחתנתי עם יעקב ניסים (ז"ל) וגרתי ברמת השרון (מורשה), ילדתי שני ילדים:בתאריך 12.12.1974 ילדתי תאומות. בשנת 1970 עברתי עם משפחה של חברים מהבניין שבו גרתי לרעננה, ומאז אני חיה בעיר זו.

הזוית האישית

סבתא אושרה: היה לי כף להיות בחברתך, היית ילד מקסים והקשבת לסיפורים שלי וגם עזרת לחברים.

הנכד ניר: היה לי כיף מאוד לשמוע את סיפור ילדותך ולהכיר את חייך יותר מקרוב .אני מודה לך שבאת ומאחל בריאות טובה.

סבתא אושרה וניר

מילון

להתנכר
התנהג כאילו הוא אינו מכיר, נתן תחושה שדבר⁻מה זר לו ואינו קשור אליו. (מילוג)

ציטוטים

”אמא אמרה לשוטרים שאבא לא בבית, אך אני ראיתי אותו מתחבא בארון ולא הבנתי מדוע“