מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור משפחתי

מאיה גוטרמן וגבי
החתונה של עדית ומיכאל פלאות
סיפור המשפחתי של משפחת פלאות

סיפור משפחתי – לזכרה של סבתא עדית

סבתא גבי מספרת לנכדתה מאיה את סיפורה של אמה, סבתא רבתא של מאיה.

זיכרונות אמי וחיי.

אמי  01.07.26-22.10.2016

פתח דבר

שמי  גבריאלה ברימר – אבל במהלך חיי החלו לקרוא לי גבי וזה הוא השם בו אני משתמשת ביום יום. נולדתי בשנת 1950 בישראל, בצריפין .הורי עדית פלאות, פרידמן ומיכאל פלאות.

 ילדותה של סבתא רבתא עידית 1926-1937

"אמי עדית פרידמן נולדה בצ'כובלובקיה, בעיירה פישטאני. הוריה אלכסנדר פרידמן ומרגיט פרידמן. הוריה של אמי היו בעלים של מלון מרפא בעיר מגוריהן. סבי אלכסנדר פרידמן ניהל את בית המלון וסבתי, אמא של אמי, הייתה תופרת מדופלמת של העשירון העליון בעיר מגוריהן, פישטני בסלובקיה. אמי גדלה בבית הוריה עד גיל ארבע. בגלל עיסוקי ההורים אמי ואחותה בילו את זמנן וחונכו על ידי סבא וסבתא שלהם והדודים, בעיר קזמרק. שם גם הלכה לבית הספר היהודי ולאחר מכן לבית ספר נוצרי. ימי האושר נגמרו.

סבתא רבתא עידית פלאות בצעירותה

ימי המלחמה 1937-1945

בשנת 1937 התחילו מאורעות טרום המלחמה והגבילו את היהודים בקבלה לבית הספר. לכן נאלצה אמי לעזוב את הלימודים, וחזרה לבית הוריה. הוריה של אמי והורים אחרים התארגנו יחד על מנת שהילדים ימשיכו ללמוד עם מורים פרטיים. בשנת 1940, במהלך המלחמה משפחתה של אמי נאלצה לשנות את שם משפחתה לפביאן, שנחשב שם נוצרי וזאת בכדי שזהותם כיהודים לא תתגלה. הם התחילו בחיי נדודים ממקום מחסה אחד לשני, בכדי שזהותם כיהודים לא תתגלה. יהודים שנתפשו הוצאו להורג או נשלחו למחנות -ריכוז. הם ברחו להרים וגרו בבתי איכרים או ביערות. בסוף המלחמה גרו בבית איכרים כאשר בקומה מעליהם גרו אנשי הסס. (קציני הצבא הנאצי ואמי ומשפחתה היו צריכים מאוד להיזהר שלא להיחשף ולא בשפה הגרמנית, שפה שהייתה ידועה ליהודים הצ'כים. הם ברחו לכפרים שם חיו. הם הלכו לכנסיות ושרו מזמורי חגים נוצריים. כל משפחתה הנוספת של אמי כל הדודים והדודות הסבים והסבתות נספו במלחמה במחנות הריכוז. לאחר המלחמה אמי ומשפחתה חזרו לפישטני. מקהילה יהודית שמנתה לפני המלחמה 1500 נפש נשארו וחזרו רק 250 יהודים לפישטני.

ישראל 1947- 1950

בשנת 1947 נאספו כ – 30,000 יהודים והצטרפו וביניהם גם אמי, עדית פלאוט פרידמן, לבריגדה הצ'כית, שמטרתה הייתה עזרה ליהודים לעלות לארץ ישראל (פלסטינה). מכספי מתנדבים הם קנו נשק ותחמושת ובסוף שנת 1948 עלו כולם לארץ ישראל. העליה לארץ ישראל עדיין לא הייתה חוקית, לכן הם הסתתרו בבטן האנייה שנקראה "קסרטה", אך כשכבר הגיעו לחופי ארץ ישראל הייתה ישראל מדינה חופשית.

אמי הגשימה את החלום הציוני ועלתה לישראל בשנת 1948, לבנות את המדינה היהודית החדשה – ארץ ישראל. בהגיעה לארץ נשלחו אמי וחברותיה למחנה הצבאי ביפו, בו שירתה כחצי שנה. בישראל במחנה הצבאי פגשה אמי את אבי מיכאל פלאות שהיה המפקד שלה.

אבי מיכאל

אבי מיכאל פלאות אשר שהה בישראל משנת 1933, קיבל את קבוצת הנערות החלוצות מצ'כוסלובקיה התאהב מייד באמי בעלת החזות הארית. הם נישאו כעבור כמה שבועות. אבי מוצאו מגרמניה מקוודלנבורג, אביו הוא פרופ' מנחם פלאות, היה אגרונום, ממייסדי האגרונומיה והחקלאות בארץ ישראל. אמו של אבי, שמה עליזה לובארש הייתה מורה מדופלמת לאנגלית.

פרופ' מנקו פלאוט (מנחם פלאות) נולד בשנת 1985 בפרנקפורט על המיין בגרמניה. הוא למד מדעי הטבע וחקלאות באוניברסיטאות של גטינגן, ברלין ומרבורג שבגרמניה. עמד בבחינה הממשלתית לאגרונומיה והוכתר בתואר דוקוטור ב – 1909 על סמך עבודתו, תרומתו ופעילותו הציבורית במנהל המחקר החקלאי. עם פתיחת המכון ללימודי החקלאות בשנת 1942 הוזמן ד"ר פלאוט להורות בו את נושא הפלחה וגידול זרעים. בשנת 1949 התמנה כפרופסור חבר. עם הקמת הפקולטה לחקלאות בשנת 1952 שימש כדיקן הראשון. ב- 1955 פרש ממשרתו הפעילה באוניברסיטה.

בשנת 1951 כאשר התחנה לחקר חקלאות הועברה רשמית מהסוכנות היהודית לממשלת ישראל, עבר פרופ' פלאוט לשרות המדינה וכיהן כמנהל המכון לגידולי שדה עד שנת 1957. אבי היה איש אשכולות וממציא בתחום האופטיקה ושירת בצבא קבע, בחיל חימוש. לאחר שנים חזר לגרמניה לעבוד בחברת "לייץ", במחלקת ההמצאות האופטיות.  באפריל בשנת 2007 נפטר אבי.

 

 

אמי 1950-2016

לאחר נישואיהם גרו הורי ברחובות וכעבור שנה עברו  לשכונה החדשה בצפון תל אביב צהלה. בשנת 1963 התגרשו הורי ועקב מצב כלכלי קשה החליטה אמי להצטרף  למשפחתה שבנתיים הצליחו לברוח  מצכוסלובקיה לפרנקפרוט שבגרמניה. בפרנקפורט עבדה אמי  כספרנית באוניברסיטה עד הגיעה לגיל פרישה. אמי הייתה אישה מאוד אינטליגנטית,אלגנטית ונאה במיוחד. אמי אהבה לקרוא הרבה , בעקר היסטוריה ותולדות היהדות. היא נפטרה  בשיבה טובה  בגיל 90.

ועוד קצת עלי 1950 ועד היום

בשנה הראשונה  לחיי גרנו ברחובות בשכונת שעריים. לאחר מכן עברנו לשכונה הצעירה צהלה, שכונת אנשי צבא.  בצהלה אני גרה עד היום  כאן ביליתי את כל ילדותי. במהלך שנותיי חייתי  עשר שנים  בפרנקפורט  שבגרמניה, (משנת 1965 ועד 1974) מקום הולדתם של סבא וסבתא רבא שלי. בשנת 1974 חזרתי לישראל כשהכרתי את אורי ברימר, אביהם של  בנותיי אילת וליאת, במסגרת עבודתי באל – על. לאחר 13 שנות נישואין  התגרשנו. על מנת לפרנס  את משפחתי ,חזרתי לעבודה והתחלתי לעבוד בבית הספר "צהלה" כסייעת לכתות א-ג .וברבות הימים יסדתי את הצהרונית הראשונה בבי"ס צהלה, צהרון וחוגים. כיום  אני ממשיכה בפעילויות אומנותיות שלי ציור וצילום, נוסעת למסעות מרתקים בעולם.

במסגרת טיול קסום לקובה  הכרתי את בן זוגי  דונטיין סיזנרוס  שהינו  אומן קובני. הייתה זו אהבה מבט ראשון, והצלחתי להבריחו  מקובה  הקומוניסטית. אנחנו חיים היום כבר חמש שנים ביחד בצהלה.

סיפור משפחתי – המצגת

מצגת סיפור משפחתי מאיה גוטרמן

 

הזוית האישית

סבתא גבי מספרת למאיה את הסיפור לזכרה על סבתא רבתא עידית

מילון

אנשי ההס הס
האֶס אֶס, קיצור המילה הגרמנית Schutzstaffel (מידע · עזרה) - שׁוּצְשְׁטָאפֶל (חיל ההגנה, או פלוגות המגן), הוא הכינוי שבו מוכר ארגון ההגנה והמודיעין של המפלגה הנאצית, "חיל ההגנה", על פי ראשי התיבות בגרמנית.

ציטוטים

”אמי הגשימה את החלום הציוני ועלתה לישראל “