מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור משפחתי

מסלונקי לישראל

הוריה של סבתי סבא רבא אהרון רוסו וסבתא רבתא רבקה, לבית טבת, נולדו בתחילת המאה הקודמת בסלוניקי שביוון. סבא רבא החליט, בגיל 17, לעלות לבדו לארץ ישראל, ממניעים ציוניים וכן על מנת ללמוד הנדסת בניין בטכניון שבחיפה. משפחתו עלתה בעקבותיו לאחר שלוש שנים, וכך ניצלה מהשואה שהחריבה את קהילת יהודי יוון. סבתא רבתא עלתה לארץ עם משפחתה לאחר מספר שנים וכאן נפגשה עם סבא רבא והם החליטו להינשא בשנת 1941. סבתי לבנה היא בתם הבכורה ולה אח בשם חיים ואחות בשם ניצה.
אני, גיל, נולדתי בשנת  2002  להורי ערן ואסנת, במדינת טקסס שבארצות הברית, אליה נשלח אבי במסגרת עבודתו. יש לי אח בכור בשם עומר. כשהייתי בת שנה, חזרנו ארצה ותחילה גרנו בשוהם. לאחר כשנה עברנו לתל מונד ומאז אנו כאן. לאחר מחשבה החלטנו, סבתי ואני, להתמקד בהבדלים שבין תקופות הילדות של שתינו סבתי נולדה בתל אביב, בשנת  1942, לפני קום המדינה. סבתי מספרת:  "בילדותי הייתי עדה למתיחות הרבה ששררה בארץ באותה תקופה וגם למלחמת השחרור שפרצה בשנת 1948.
בתקופת המלחמה הייתה משפחתי חשופה לפגיעות הצלפים הערביים מיפו מאחר שהתגוררה בדרום העיר, בסמוך ליפו. באחת השבתות, אחד מכדורי הצלפים חלף בצמוד לראשי  וכמעט נהרגתי. עד היום אני שומעת את שריקת הכדור שפילח את האוויר ליד אוזני. לאחר התקרית הזו נאלצנו לעזוב את ביתנו והתחלנו בנדודים בין בתי בני משפחה אחרים או בתי מלון קטנים, תוך חיפוש מקלט בטוח."שנות ילדותה של סבתי התאפיינו בתקופת הצנע ובקשיים הכלכליים שליוו אותה, במדינת ישראל הצעירה. "במקרים רבים התגוררו מספר משפחות באותה דירה, כשהן חולקות מטבח אחד ושירותים משותפים. המחסור במזון היה כה חמור, שאפילו מוצרי יסוד לא ניתן היה לקנות באופן חופשי, אלא תמורת תלושים שקיבלו כל חודש. חלוקת המזון הייתה מתוך מחסנים, שלידם נשרך תמיד תור ארוך לקבלת המזון.גם העובדה שבאותה תקופה לא היו בנמצא מכשירי חשמל, כמו:  מקרר חשמלי, כיריים לבישול, תנורי אפייה, מחשבים וכו',לא הקלה על החיים. גם טלפונים כמעט שלא היו בהישג יד. בבית הורי, הותקן טלפון והודות לכך, הבית הפך למועדון חברתי". לעומת זאת, אני, גיל, חושבת שחיינו כיום הרבה יותר קלים. אין מחסור במזון, כל משפחה גרה בבית או בדירה  מרווחת משלה וכל בית מצויד במיטב המכשור החשמלי והאלקטרוני.גם תחושת הביטחון שלנו התעצמה כי אנו חיים במדינה ריבונית. סבתי מספרת על דרכי הבילוי בתקופת ילדותה : "דרכי הבילוי בתקופת ילדותי היו שונות מאוד מדרכי הבילוי של הילדים היום. ראשית, כמעט שלא היו צעצועים למכירה, בשל העובדה שלאוכלוסייה לא הייתה יכולת לממן את רכישתם. לכן, נאלצנו, אנו הילדים, להמציא את המשחקים. כמובן, שהטלוויזיות עוד לא באו לעולם ולפיכך, קריאת ספרים הייתה דרך בילוי מאוד נפוצה ואהובה. נהגנו ללקט פריטים שונים ולהתגאות באוספים שלנו. כך, למשל:  אנחנו הבנות, אספנו "פרסים" ו"זהבים"-עטיפות נייר כסף של ממתקים, שאותם שיטחנו והדבקנו באלבומים. הבנים נהגו לאסוף קלפים עם צילומי ספורטאים מפורסמים, או בולים שאותם  הדביקו  באלבומים.אריזות משומשות, לוחות עץ, חוטים, חבלים וקופסאות שימורים ריקות שימשו לבניית צעצועים. כך למשל, יצרנו "מכשירי טלפון" משתי קופסאות שימורים וחוט מתוח ביניהן".באותם ימים, היו חיי השכונה מאוד תוססים והילדים נהגו לשחק ברחובות ליד הבתים, למשל : בכדור, בקלאס, ב"גוגואים" וקפיצה על חבל.בשל הקרבה לחוף הים בתל אביב, סבתי, חברותיה ומשפחתה הלכו כמעט כל יום לים ובילו בו שעות ארוכות במשחקי מטקות, בניית ארמונות בחול, איסוף  צדפים ושחייה.
סבתא סבורה: "המחסור באותה תקופה , גרם לכך, שהחיים היו מלאי תוכן, כי היו בהם הרבה דמיון  בהשוואה לכך, כיום, בתקופת ילדותי, אין מחסור בצעצועים מהארץ ומחו"ל, כמעט כל בית מצויד במיטב המשחקים המכניים והאלקטרוניים, הכל מן המוכן ואין צורך להפעיל את הדמיון. בשעות הפנאי, ילדים רבים צופים ממושכות בטלוויזיה או במחשב, קוראים ספרים במידה פחותה והתקשורת בין הילדים מתבצעת בדרך כלל, באמצעות האפליקציות הרבות שקיימות, הן במחשבים והן בטלפונים הסלולריים המשוכללים. לדעת סבתי:  "קיומו של המכשור  האלקטרוני מצמצם מאוד את המיומנות החברתית של הילדים. כיום, לא ניתן  כמעט לראות ילדים המשחקים בחוץ ולכן, חיי השכונה אינם פעילים כמו בעבר. הכל נמצא בהישג יד ואין צורך בהשקעת מאמצים    או בהפעלת הדמיון וזה  חסרון בעיני. עם זאת, אין לשכוח שהמחשבים מספקים  לילדים גישה למקורות מידע, משחקים ועוד. "סבתי למדה בבית הספר היסודי "גרץ", בתל אביב. "אני זוכרת בגעגועים רבים את תקופת הלימודים. בית הספר שכן בבניין מגורים שהוסב לחדרי לימוד ואפילו חצר לא הייתה בו.בהפסקות שיחקנו ברחובות הסמוכים שהיו שקטים יחסית. עד היום יש לי חברות שלמדו איתי עד כתה ח'. לאחר סיום בית הספר היסודי, עברה סבתי לבית הספר התיכון עירוני א', שנחשב באותה התקופה, לתיכון הטוב ביותר בלימודי המתמטיקה. סבתי למדה במגמה המתמטית/פיסיקלית, במחזור שלמדו בו אנשים מפורסמים רבים כדוגמת: גליה מאור, יוסי ורדי, נורית הירש, גבי ברלין ואחרים.. לאחר סיום הלימודים, התגייסה סבתי לצה"ל ושירתה שנתיים בחיל ההנדסה. עם שחרורה מצה"ל, נרשמה סבתי ללימודי הנדסת בנין בטכניון העברי בחיפה.
סבתי הלכה בעקבות אביה שהיה מהנדס בנין מוכשר מאוד, בעל משרד פרטי  וזכה לתכנן בניינים מיוחדים ברחבי הארץ וגם בחו"ל.לפני כ-30 שנים, עשתה סבתי הסבה מקצועית ועברה לעסוק בשמאות מקרקעין.סבתי הגיעה להישגים מקצועיים גבוהים וגם עסקה בפעילות ציבורית ענפה.בשנת 2004, סיימה סבתי לימודי תואר במשפטים. לימודים אלה סייעו מאוד במילוי תפקידים שיפוטיים שאותם מילאה בשנים האחרונות.סבתי נישאה בשנת 1963 לחיים אשכנזי (אשד) שלמד הנדסת אלקטרוניקה ב"טכניון" ומאוחר יותר קיבל תואר דוקטור והגיע לדרגה גבוהה מאוד בצבא. לסבי וסבתי נולדו 3 ילדים. אבי, ערן, הוא הבן האמצעי. אחותו הגדולה ,סיגל, למדה לימודי קולנוע.אחותו הצעירה, שירי, למדה בארצות הברית לימודי מדעי המחשב ומנהל עסקים. אבי ערן למד הנדסת אלקטרוניקה באוניברסיטת תל אביב. לאחר שחזרנו  מארצות הברית, הקים אבי עם שני חבריו חברת סטארט-אפ בשם altair  . החברה עוסקת בתחום התקשורת.במסגרת עבודתו, אבי טס לעתים קרובות לחו"ל.אמי אסנת היא מורה לחינוך מיוחד.סבתי לבנה גאה מאוד במורשת המשפחתית שלה . "חשוב לי מאוד לספר על מוצאה של משפחתי והמורשת המרתקת שלה, כי הדבר הוא חלק חשוב מזהותי. הורי, כפי שסיפרתי, מוצאם מהעיר סלוניקי שביוון. זו היתה עיר בעלת רוב יהודי וכל חיי המסחר התנהלו בה לפי חוקי הדת היהודית.  כך, למשל, הנמל הגדול של העיר שבת מהעבודה ביום השבת. מוצאם של יהודי סלוניקי, הוא מספרד.  השפה בה דיברו היהודים ביוון היא הלאדינו. זוהי שפה ספרדית, שבמשך השנים הוטמעו בה מלים  בעברית.  דוברי הלאדינו נהנים מיכולת לתקשר בארצות רבות כגון: ספרד, ארצות אמריקה התיכונה והדרומית, ארצות דוברות צרפתית, איטלקית ועוד.."דוגמאות למלים בלדינו :ילד- איז'ו ילדה איז'ה. יום -דיא. לילה -נוצ'ה תודה- מרסי    בבקשה- פור פאבור. בית- קאזה גדול- גראנדה קטן צ'יקו. לשמחתנו, אנו חיים במדינת ישראל העצמאית, שבה התקבצו יהודי הגולה המדברים בשפה העברית. מדינת ישראל הגיעה להישגים רבים בתחומי המדע, הטכנולוגיה, החקלאות, הספרות והשירה. אנו גאות להיות חלק ממנה.
משוב של הנכדה גילי: "למדתי להכיר את ההיסטוריה של משפחתי . למדתי להכיר את אורח החיים בתקופת ילדותה של סבתי ואת השוני בין ילדותה לבין אורח החיים היום וילדותי שלי. למדתי על חיי החברה של הילדים ותחביביהם, רמת החיים של האוכלוסייה וגם הקשיים ששררו בתקופת הקמת המדינה.אני מרגישה שהתקרבתי לסבתי ולמדתי להכיר אותה מקרוב יותר.
המשוב של סבתא לבנה :מבחינתי הייתה זו חוויה מרתקת ומרגשת , שהחזירה אותי לצמתים המשמעותיים של ילדותי וגרמה לי לנסח לעצמי את הנקודות החשובות בחיי.לא פחות חשוב, התקרבתי מאוד לנכדתי היקרה והאהובה. אני בטוחה שהתכנית תרמה לה רבות לא רק בהיבט הידע אלא גם בהיכרות אינטימית עם מורשת משפחתה.

מילון

צנע
מדיניות צנע הונהגה בישראל בין השנים 19491959, וזכתה לכינוי תקופת הצנע. מטרתה של מדיניות כלכלית זו הייתה ליצור שער חליפין יציב וכך לחסוך במטבע חוץ. מדיניות זו באה לידי ביטוי בשתי דרכים מרכזיות: הכוונת אשראי והשקעות, אך בעיקר הגבלת הרכישה של מזון ומוצרי צריכה.

ציטוטים

”בבית הורי, הותקן טלפון והודות לכך, הבית הפך למועדון חברתי".“