מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

סיפור משפחתי על סבתא ירדנה אליהו לוי

אני עם סבתא שלי
אני עם סבתא
הסיפור על החיים של סבתא שלי מצד אבא בתור ילדה

בית ההורים

קראו לי ירדנה על שם נהר הירדן שסימל את ארץ ישראל. נולדתי בירושלים, בשכונת נחלאות, קרוב לשוק מחנה יהודה. הבית היה קטן. היו בו שני חדרים. המטבח והשירותים היו בחוץ. הייתה חצר גדולה ושם ישבו הסבתות והאמהות ביחד עם הילדים הקטנים, בישלו וכיבסו ביחד. היה בית כנסת ממש קרוב לבית בשם "בראשי", על שם העיר ממנה עלינו לארץ (חבל כורדיסטן שבעיראק). שם אמי מרים ושם אבי יעקב. שמות אחיי: אילנה, גילה, יעל, איתן, אריה, יואל ובועז. אימא הייתה עקרת בית. לאבא הייתה מכבסה שפעלה עוד לפני קום המדינה ושירתה את החיילים הבריטים בארץ.

לאחר קום המדינה לא הייתה לאבא הרבה עבודה במכבסה, והממשלה עודדה את הזוגות הצעירים ללכת למושבים וליישב את הארץ. לכן עברנו לגור במושב בשם "גן הדרום", כשהייתי בת 6. המעבר מירושלים למושב היה מאוד קשה. להורים שלנו לא היה מושג איך להיות חקלאים והם היו צריכים ללמוד הכל מהתחלה. כל משק קיבל מהמדינה שלוש פרות, סוס ועגלה. השתמשנו הרבה בסוס ובעגלה כדי לנסוע ממקום למקום. המושב לא היה מחובר לרשת החשמל כשלוש שנים, לכן כדי להאיר נעזרנו במנורות נפט. השכנים שלנו היו עולים מפולין שלא ידעו לדבר עברית. היה מאוד קשה לתקשר איתם אך בכל זאת, עם הזמן, הפכנו לחברים טובים. בהתחלה, כשרק עברנו למושב, פחדנו מבעלי החיים משום שלא היינו רגילים אליהם. לאחר תקופה, התרגלנו אליהם ואף נתנו להם שמות. למשל, לסוסה שלנו קראנו דלילה. אהבנו אותה מאוד וכאמור, היא שימשה ככלי תחבורה וככלי עבודה בשדות.

מכיוון שגרנו במושב שבו גידלו בעלי חיים וירקות ופירות, לא הייתה בעיה של אוכל והוא היה מגוון מאוד. ביומיום אכלנו הרבה קטניות, ירקות ועופות שגידלנו במשק. בשבתות, היו מכינים חמין כי המשפחות היו שומרות מסורת ולא הדליקו אש בשבת. היו סוגים שונים של חמין: חיטה, ספגטי עם עוף, קובה או ירקות ממולאים (כרוב, קישואים ועלי גפן). הייתה מכולת במושב, שם קנינו בעיקר מוצרי חלב, לחם וחומרי ניקוי. כשגרנו בירושלים היינו קונים לחם טרי בכל בוקר. כשהגענו למושב, ראינו שהלחם מגיע רק פעמיים בשבוע. סבתא שלנו, שגרה איתנו בבית, בנתה בחצר טאבון והייתה אופה לנו בכל יום פיתות ובייגלה. כל ילדי המושב היו באים בעקבות הריח הטוב ומצטרפים אלינו לחגיגה. כדי לקנות ביגוד ונעליים, היינו צריכים לנסוע לעיר "רחובות", הקרובה.

זכרונות ילדות

החברים שלי היו ילדי המושב. שיחקנו בעיקר בחוץ. שיחקנו בחבל קפיצה, משחקי כדור, חמש אבנים ודג מלוח. בשעות הפנאי נפגשנו כל ילדי השכבה, נסענו באופניים לחוף הים באשדוד או שהלכנו לסרט ב"גן יבנה". בחורף לא יכולנו לצאת החוצה אז שיחקנו "מונופול" וגם הקשבנו לסיפורים של הסבים והסבתות על ילדותם. למדתי בבית ספר אזורי גדרות, בו למדו תלמידים משבעה ישובים של המועצה לה היינו שייכים. הילדים שלמדו בבית הספר עלו לארץ מהרבה מאוד מדינות. היו בעיות של שפה, אבל המורים היו מאוד מסורים לעבודה, וילדים שהיו להם קשיים קיבלו עזרה מהמורים גם בשעות שלאחר הלימודים. הכל נעשה בהתנדבות וללא תמורה. למדנו חקלאות משום שגרנו במושב, וכן לשון, היסטוריה, גאוגרפיה, מוזיקה, מתמטיקה, מלאכה. למדנו אנגלית רק בכיתות הגבוהות. בית הספר שם דגש על לימודי החקלאות כדי שהילדים יוכלו לעזור להוריהם, שלרוב היו עירוניים ולא היה להם מושג בחקלאות. היה לנו גן ירק גדול בבית הספר והירקות ונמכרו לילדים במחיר מוזל. מהכסף שהתקבל קנו מכשירים וציוד לבית הספר. מול המורים הייתה משמעת, והילדים כיבדו מאוד את המורים. בבוקר כל הילדים עמדו לקבל את המורה, ורק לאחר שנתנה סימן לשבת ישבנו. לא הייתה תלבושת אחידה. היו הרבה טיולים להכרת הארץ. היו מסיבות בכל חגי ישראל שבהן השתתפו כל תלמידי בית הספר. בפסח עשינו ליל סדר גדול של כל 8 הכיתות (א-ח). בפורים היינו עושים עדלאידע. המורה שזכורה לי ביותר הייתה המורה יוכבד. היא חינכה אותי מכיתה א' עד ד'. היא אהבה מאוד את הילדים ועזרה לכל אחד אם היו לו קשיים. המאכל האהוב עלי בילדותי היה שעועית ירוקה ואורז. לא כל כך אהבתי בשר. היו ממתקים, אבל מעט. לא כמו היום. לרוב, קיבלנו את הממתקים בחגים. הייתי בצופים.

אהבה ומשפחה

בגילאי העשרים, הרבה קשרים בין גברים לנשים נרקמו בצבא או בין בני הישוב עצמו. בדרך כלל, הבחור היה מבקש חברות מהבחורה. אם נוצר קשר היו יוצאים לבלות ביחד, לסרטים או הצגות, ולמסיבות ריקודים שנערכו בישובים. לא היה נהוג להתנשק ליד כולם, מקסימום היה מותר להחזיק ידיים. מכיוון שההורים שלנו היו מאוד צעירים, לא היה ריחוק עם הילדים. ההורים שיחקו איתנו ביחד, יחד עם החברים שלנו. למשל, קפצו איתנו בחבל, ושיחקו כדורגל עם הבנים. כמשפחה היינו נוסעים ביחד עם ההורים לבקר קרובי משפחה ולחגוג ביחד חגים ושמחות. הילדים עזרו להורים בעבודה במשק: קטיף של פירות וירקות, ניכוש עשבים, חליבה של פרות ואיסוף ביצים. בדרך כלל, ההורים והילדים היו מדברים על הדברים היומיומיים, מה היה בבית הספר, אילו מטלות יש לנו לעשות, והם תמיד עזרו איפה שהיה צריך. ההורים היו משתפים אותנו במצב הביטחוני של המדינה כי היו הרבה מלחמות והילדים היו צריכים לעזור במילוי שקי חול ששימשו להגנה.

הזוית האישית

הנכדה גלי: הייתי רוצה לאחל לסבתא שלי שנמשיך לעשות כיף ביחד.

מילון

שכונת נחלאות
נחלאות הוא כינוי לגוש של שכונות ותיקות בלב ירושלים, שנבנו בין הרבע האחרון של המאה ה-19 לאמצע המאה ה-20. רוב השכונות מרוכזות בין הרחובות אגריפס ובצלאל, ומיעוטן מגיע עד רחוב יפו מכאן ושכונת בצלאל מכאן. רובן בנויות במתכונת שכונות החצר האופייניות לבנייה היהודית הקהילתית של אותה תקופה. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”קראו לי ירדנה על שם נהר הירדן שסימל את ארץ ישראל“

”סבתא שלנו בנתה בחצר טאבון והייתה אופה לנו בכל יום פיתות ובייגלה“